תנ"ך על הפרק - שמות ז - מזרחי

תנ"ך על הפרק

שמות ז

57 / 929
היום

הפרק

משה ואהרן (שוב) בבית פרעה, מכת דם

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין׃וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין׃וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם׃וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם׃לֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ׃וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה ׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם׃וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם ׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים׃וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם׃וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֙תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת׃וַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר׃וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־יְהוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים׃וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֮ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ׃וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

והוא מגזרת ניב שפתים. החכם ר' אברהם בן עזרא ז"ל טען עליו שאיננו נכון כי שורש ניב מהשניים לפי דעת חכמי צרפת ומעלומי העי"ן לפי דעת חכמי ספרד ושרש נביא שלש אותיות והעד נביאים ויתנבאו כי האל"ף שורש. ואינה טענה כי מצאנו צואר שהוא מעלומי העי"ן ונוסף בו האל"ף תמיד בין במקום המשך בין שלא במקום המשך. וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא צואר ימצא לשון יחיד ורבים עם תוספת נו"ן לכן האל"ף לא נעדר. גם מה שטען עוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא אם פירושו דברן אינה טענה כי י"ל שנקרא שם המדבר דברי השם אל העם תמיד דברן בעבור היותו מזומן לדבר דברי השם אל העם תמיד ויהיה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא כי הוא דבק עם השם להיותו מדבר דברי השם תמיד והדבק עמו תמיד ראוי לירא ממנו פן יתפלל להמיתך וזהו שכתב אחר זה כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות: אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי מה ששמעת מפי ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. שההפרש שבין משה לאהרן הוא שמשה אומר דברי השם לפרעה פעם אחת ובדבור קצר כפי מה ששמען מפי השם ואהרן חוזר ואומרן פעם אחר פעם עד שיטעימם באזניו דאל"כ קשו קראי אהדדו כתיב אתה תדבר דמשמע אתה לבדך ולא אהרן עמך וכתיב ואהרן אחיך יהיה נביאך. אבל הרמב"ן ז"ל כתב ואין זה נכון כלל רק פירושו אתה תדבר אל אהרן ולא ישמע פרעה דבריך ואהרן בשליחותיך ישמיענו דבריך. ולא ידעתי איך יפרש הבריתא של מכילתא דתניא דברו אל כל עדת ישראל וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר אתה תדבר דמשמע דס"ל להאי תנא דקרא דאתה תדבר ולא אהרן עמך לישראל ולפרעה קמיירי שמשה לבדו היה מדבר דברי השם להם ומה פריך גבי דברו אל כל עדת ישראל וכי אהרן מדבר עמו והלא כבר נאמר אתה תדבר אתה לבדך ולא אהרן עמך ואי כדפירש הרמב"ן ז"ל דקרא דאתה תדבר לאהרן קמיירי ולא ישמע פרעה את דברי משה ולא לישראל דאין הפרש בין פרעה לישראל בזה מאי קושיא דילמא הא דכתיב אתה תדבר דמשמע שמשה לבדו היה המדבר במדבר אל אהרן קמיירי אבל במדבר אל פרעה או לישראל הוא ואהרן היו מדברי' משה כמו מלך ואהרן כמו מתרגם כדי להבינם להם אלא עכ"ל שפי' אתה תדבר לפרעה ולישראל קמיירי ומשום הכי פריך מקרא דדברו אל כל עדת ישראל דמשמע ששניהם יחד היו מדברים אבל בקצת נוסחאות כתיב בהן והלא כבר נאמר ואתה דבר אל בני ישראל והוא האמור בכי תשא בפרשת שבת ואינו מחוור דאם כן מאי קושיא דוקא במצות שבת אתה תדבר ולא אהרן אבל בשאר מצות שניהם יחד: מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם גבורתי. פי' אל יקשה עליך אחר שהשם הקשה את רוחו מה חטא פרעה ליסרו כי מאחר שהרשיע והתריס כננד הבור' יתברך ועשה עצמו אלוה כדכתיב לי יאורי ואני עשיתיני וגלוי לפניו יתברך שלא ישוב להכיר את בוראו אלא שמפני כובד המכות ירך לבו לשלוח את העם ולא לעשו' רצון בוראו לפיכך הקשה הש"י את לבו שלא ירך לבו מהמכות ולא ילאה מהם לשלות את העם מכיון שאין השילוח ההוא כדי לעשות רצון בוראו וכשלא ירך לבו ולא ילאה לשלוח את העם יהיה סבה שירבה בו אותותיו ומופתיו ויכירו ישראל את גבורתו יתבר' ופי' והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים והרבתי את אותותי ואת מופתי בו בתוך ארץ מצרים שיראו אותם המצרים ויכירו כל ישראל היושבים שם את גבורתי: ואעפ"כ בה' מכות הראשונות לא נאמר ויחזק יי' את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה. פי אע"פ שלפ"ז היה ראוי שיקשה השם את לבו גם בחמש מכות הראשונות עכ"ז רצה שיפרסם רשעותו להודיע שאף בלתי החזוק של הב"ה מתחזק מעצמו לפי' לא חזק השם את לבו אלא אחר החמש מכות הראשונות ואע"פ שגם במכת הברד שהיתה אחר הה' מכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה כיון שכתוב אחר זה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו הודיענו בזה שהחזוק הנזכר לא היה רק מן השם ומצאתי בקצת נוסחאו' שכתוב פה בלכתך לשוב מצרימה דע שעל מנת כן תלך שתהי' גבור בשליחותך עד כבר שמתי בידיך והוא אות באות כפי מה שכתוב בנוסחאות האחרות בפרש' אלה שמות בפסוק ובלכתך לשוב מצרימה ולא ידעתי מה עניין זה לכאן ולמה לא נכתב זה בפרש' ואלה שמות אשר שם מקומו. ושמא י"ל שכונת הרב בזה להודיע שהפרשה הזאת של ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי כו' עם פרש' ויאמ' יי' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת כו' היא דבקה עם מאמר בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך ועשיתם לפני פרעה הכתוב בפרשת ואלה שמות שאז היתה תחלת דבורו עמו ואם יבקש מופת לא יבקשנו רק בפעם ההיא לא בפעם הזאת ויהיה פירוש אשר שמתי אשר אשים אחר שתדברו עמו ויאמר תנו לכם מופת וכן נר' גם מדברי הרב שאמר בפרשת אלה שמות גבי ראה כל המופתים אשר שמתי בידך שאני עתיד לשים בידך במצרי כמו כי ידבר אליכם ופסוק כי ידבר אליכם הוא בפרשה וארא ופסוק ראה כל המופתים וגו' הוא בפרשה ואלה שמות וזאת ראיה גמורה על שפרשת כי ידב' דבקה עם פרש' בלכתך לשוב מצרי': ידי יד ממש להכות בהם. ודברה תורה כלשון בני אדם: מופת אות להודיע שיש צורך במי ששולח אתכם. פי' צריך כח ויכולת כדמתרגמי' יזבחו לשדי' לא אלוה דלית בהון צרוך כלומר אם יבקש מהם אות שיודיענו שיש יכולת באותו ששולח אתכם לשנו' את הטבע ורוב הנוסחאות נשתבשו וכתבו צורך במקום צריך כי לא ידעו מהו והפסידו הכונה ולפי שהמופת בכ"מ מורה לאמתת הדבר והאות כבר מצאנוהו גם על הסומן והיה לאות על ידך והיתה לאות ברית איש על דגלו באותו' וכן פי' אותו הרד"ק בשרש פת הוכרח הרב לפרש המופת האמור פה שהוא במקום אות מפני שהפוך המטה לנחש אינו מורה לאמתת הדבר רק להודיעו שיש יכולת באותו השולח אותו לשנות הטבע שזה הפועל לא יחדש מופת רק אות ומפני שמלת אות שבפסו' ונתן אליך אות או מופת מורה לאמיתת הדבר הוכרח הרב לתת שם הפרש שהאחד אות שמימיי והאחר אות ארציי: לתנין לנחש. כי שם התנין ביבשה הוא נחש ובמים הוא דג וכן פי' אותו הרד"ק בשורש תנן: לאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן. בשבת פר' הזורק ובש"ר דאל"כ ויבלע תנין אהרן אח תניניהם מיבעי ליה ולפי זה צ"ל לאחר שחזרו כולן ונעשו מטות בלע מטה אהרן את כולן דאל"כ ויבלע תנין אהרן את תניניהם מיבעי ליה לא מטה אהרן את מטותם: כבד ותרגומו יקיר ולא אתייקר מפני שהוא שם דבר כמו כי כבד ממך הדבר. לא ידעתי מי הגיד לו למתרגם שהוא שם ולא פועל עבר לגזר' פעל כמו ויהי כי זקן יצחק אם מפני שמצא כי כבד ממך הדבר שהוא שם הנה מצאנו ג"כ נער וזקן שהוא שם ועכ"ז בא ויהי כי זקן יצחק פועל עבר וכן כי לא חמץ ולא תאכל עליו חמץ האחד שם והאחר פועל עבר ועוד שמלת מאן הבא אחריו שהוא פועל עבר יכרית להיות כבד פועל עבר בהכרח כי לא יתכן להיות כבד שם ומאן פועל עבר כי מאן שהוא פועל עבר יורה שכבר נהיה לבו כבד מזמן שעבר: הנה יוצא המימה לנקביו. בשמות רבה למה יוצא המימה לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו צריך לנקביו לפיכך היה יוצא בבוקר בשעה שהיה נצרך: ומדרשו עד שתשמע ממנו מכת בכורות שאפתח בה כה אמר יי' כחצות הלילה. פירו' במכה עצמה אבל בשאר המכות אינו כתוב בהן כה אמר יי' רק בהתראה כה אמר יי' שלח את עמי ומה שדרשו זה אינו אלא מייתורא שלא היה לו לומר רק ואם מאן אתה לשלח כה אמר יי' כו' כמו בכל המכות: ונלאו מצרים לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראויין לשתות. תקן בזה מלת ונלאו שאינה נופלת אלא על היגיעה כי תרגום עייף ויגע משלהי ולאי ופה מורה על העדר היכולת כאילו אמ' ולא יוכלו מצרים לשתות מים מן היאור כי אינו נופל לומ' ויגעו מצרים לשתות מים מן היאור אבל עם תוספת לבקש רפואה למי היאור שהוסיף אחר מלת ונלאו תתפרש מלשון יגיעה כמשפטה גם פירו' מלת לשתות שיהיו ראויין לשתות מפני שהרפוא' אינה נופלת אלא לשמור הבריאו' עומדת ולהחזירה כשתסור וחזרת המים אל בריאותן הוא שיחזירם להיו' ראויין לשתי' כבתחלה: לפי שהגן היאור על משה לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים. וכן במכת הכנים לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי כדלקמן דאל"כ למה נשתנו אלו השלש מכות מכל שאר המכות שכלם על ידי משה ואלו על ידי אהרן: מים שבכלי עץ ובכלי אבן. שהמכה לא היתה רק במים לא בעצים ובאבנים ופי' בעצים ובאבנים הכלים הנעשים מהם מפני שאין המים תוך העצים והאבנים עצמם: בלטיה' לחש שאומרים בלט ובחשאי וכן תרגם אנקלוס בלחשיהון ויש לו דמיון במקר' דברו אל דוד בלט ותבא בלט אבל מלת בלהטיהם שתרגם אותה ג"כ בלחשיהון. אולי הוא מפני שאינן נשמעין בחוש השמע כמו שהלהט אינה מושגת בחוש הראי' לרוב התהפכותה ואע"פ של דעת רז"ל בלטיהם הוא מעשה שדי' ובלהטיהם הוא מעשה כשפים וכדאית' בסנהדרין פ"ד מיתות מ"מ מאחר ששניהם נעשים ע"י דבורים של לחש נקראו בשם לחש כי בלטיהם מגזרת בלט בלהטיהם מגזרת להט החרב המתהפכת שדומה שהוא מתהפכת ע"י לחש כדפי' הרב ולכן תרגם שניהם בלחשיהון ולא שהוא חולק על דברי רז"ל שאמרו בלטיהם מעשה שדים ובלהטיהם מעשה כשפים. והרמב"ן ז"ל כתב שמה שארז"ל בלטיהם מעשה שדים ובלהטיהם מעש' כשפי' הוא מפנ' שפי' בלטיהם לחש מגזרת בלט והשדי' ג"כ בלט כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש ופי' בלהטיהם לה מגזרת אש לוהט להבה תלהט והכשפים ג"כ נעשים ע"י לוהטים מלאכי אש מלהטות כמו שאמרו בש"ר בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומ' ואת להט החרב המתהפכ' לפי שמעשה כשפי' ע"י מלאכי חבלה הם נעשים והנה המתרגם אע"פ שאינו חולק עליהם בעניין השדים והכשפים הוא חולק עליה' בפי' מלת בלטיהם ובפירוש מלת בלהטיהם כי רז"ל פי' שמלת בלטיהם מורה על השדים הנראים בלחש והמתרגום פירוש אותו על הדברים הנאמרים עליהם בלחש ומלת בלהטיהם תורה על הכשפים הנעשים על ידי לוהטים והמתרגם פי' אותה על הדבורים הנאמרים בלחש כדמות החרב המתהפכת שדומה מתהפכת ע"י לחש: ויחזק לב פרעה לומר ע"י מכשפות אתם עושין כן כו'. אבל במופת המטה דכתיב ביה ויחזק לב פרעה לא כתב הרב זה מפני שאע"פ שעשו גם חרטומי מצרים בלהטיהם כן מ"מ כשראו שבלע מטה אהרן את כלם לאחר שחזר ונעשהמטה נשתוממו כלם אלא שעם כל זה נתחזק לבו שחשב שהו' מכשף גדול יותר ממכשפיו אבל במכת הדם שעשו גם חרטומי מצרים דם בלטיהם יש לו לומר תבן אתם מכניסים לעפריים: מניין ז' ימים. דאל"כ וימלאו מבעי ליה: שלא שב היאור לקדמותו. דאל"כ המלוי של ז' ימי' באי זה עניין היה: שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם. בש"ר נחלקו ר' יהודה ור' נחמי' חד אמר כ"ד ימי' היה מתרה בהן וז' ימים המכה משמשת בהן וחד אמר ז' ימי' היה מתרה בהן וכ"ד ימי' המכה משמשת בהן על דעתיה דמ"ד כ"ד ימים היה מתרה בהן וז' ימי' המכה משמשת בהן וימלא ז' ימים להכאה ועל דעתיה דמ"ד ז' ימי' היה מתרה בהן וכ"ד ימי' היתה המכה משמש' בהן וימלא ז' ימי' אחרי הכות יי' את היאור ואמר יי' אל משה בא אל פרעה ואחרת אליו להתרות בו על מכה אחרת: ואם מאן אתה ואם סרבן אתה. כי מאן תואר השם על משקל זקן רק שהוא יוצא שלא כמשפע התואר וכמוהו ושבח אני את המתים וכ"כ החכם בן עזרא ולא ידעתי מי הכריחו לומר שהוא יוצא כי גבי ושבח אני את המתי' מלת את מורה על הפעול וצריך להיות בו פועל בהכרח אבל פה שאין בו מלה מורה על הפעול למה לא יהיה עומד והלא מלת אתה ככה תבא עם התואר כמו עם הבינוני ועם בעבור לשלח הבא אחריו שלא יפול על התואר הנה המחויי' ממנו שיהי' תואר כמו בינוני אף אם יהיה עומד לא שהוא יוצא: ועלו מן היאור. שהיבש' גבוהה ממימי היאור והיוצא מן היאור ליבשה יקרא עולה: בבתיך ואח"כ בבית עבדיך. דאל"כ ובאו בבתי כל מצרים מיבעי ליה. בתוך מעיהם נכנסים ומקרקרים. דאי בבתיהם ובחדרי משכבם ובתנורם הרי כבר אמור:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך