פסוק א:בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, מרחשוָן, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃
פסוק ב:קָצַף, כעסַף ה' עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף. עירם נחרבה, והם גלו, ואף על פי כן –
פסוק ג:וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת. הבה נשוב ונחדש את האהבה הישנה. עשו אתם צעד לקראתי ואני אבוא לקראתכם.
פסוק ד:אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים, שהיו לפני החורבן, לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים", וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי, נְאֻם־ה',
פסוק ה:אֲבוֹתֵיכֶם – אַיֵּה־הֵם?! הם מתו, גלו ועברו מן העולם וחטאיהם לא הועילו להם. כאן מופיעה שאלת נגד, שאולי הקהל שואל את הנביא בתגובה לשאלתו: וְהַנְּבִאִים – הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?! אבותינו אכן מתו, אבל האם הנביאים שדיברו עליהם יחיו לעולם?! הלא גם הם מתו, ואם כן מה ההבדל?!
פסוק ו:הנביא עונה: הנביאים עצמם אמנם מתו, אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ את אֲבֹתֵיכֶם. דבר ה' שהודיעו הנביאים הגיע לאבותיכם ופגע בהם. וַיָּשׁוּבוּ אבותיכם וַיֹּאמְרוּ: כַּאֲשֶׁר זָמַם, החליט ה' צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ. גם אבותיכם כבר ידעו והודו שדברי הנביאים הם אמת ותוקפם נשאר לעולם.
פסוק ז:בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, החודש האחד-עשר, הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר׃
פסוק ח:רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד בֵּין שיחי הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר צומחים בַּמְּצֻלָה, במקום עמוק שיש בו מים, כך שצמיחת ההדסים יפה. וְאַחֲרָיו שלוש קבוצות של סוּסִים: אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים, אדמדמים, כהים או: מגוונים, וּלְבָנִים.
פסוק ט:וָאֹמַר אל מלאך שמדבר אלי: מָה־אֵלֶּה, אֲדֹנִי? וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, המשוחח אתי ומשיב על שאלותי: אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה. פעמים רבות בנבואת זכריה אין הנביא שומע דבר נבואה ישיר, אלא מלאך אומר לו את דברי ה'.
פסוק י:וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר: אֵלֶּה – הסוסים והרוכב, שהוא המלאך הממונה עליהם, הם השליחים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, בעולם.
פסוק יא:וַיַּעֲנוּ הסוסים אֶת־מַלְאַךְ ה' הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ: הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. בשובם ממסע הפיקוח ברחבי העולם הם מדווחים שהעולם שָקט ושלֵו.
פסוק יב:וַיַּעַן מַלְאַךְ־ה' בתפילה וַיֹּאמַר: ה' צְבָאוֹת! הרי כל העולם יושב במקומו במנוחה, עַד מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה עליהן והגלית אותם זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה?!
פסוק יג:וַיַּעַן ה' אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי ואמר לו דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחֻמִים, מנחמים.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: קְרָא, עליך להכריז את דבר ה' לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה, ומתוך קנאה זו אתייחס לכל מי שפגע בכבודן –
פסוק טו:וְקֶצֶף, כעס גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, על אֲשֶׁר אֲנִי אמנם קָצַפְתִּי על ישראל מְעָט והנחתי להם ליפול במלחמה, וְאולם הֵמָּה – הגויים עָזְרוּ לְרָעָה. מה שביני ובין ישראל אינו מצדיק את השמחה הגדולה של הגויים שמסביב, את ההתנפלות על ההריסות ואת שוד החללים.
פסוק טז:לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְקָו של בניין ושל הגנה יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלִָם להגן עליה מסביב ולשגשגה.
פסוק יז:עוֹד נבואה קְרָא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד תְּפוּצֶנָה, יתרחבו עָרַי מִטּוֹב, מרוב שפע וברכה, וְנִחַם ה' עוֹד אֶת־צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם.
