פסוק א:גם הספר הזה הוא נבואה אחת מדובקת מתחילתו ועד סופו ויש בו ח' פרשיות: הא' דבר ה' אשר היה אל צפניה. הב' והיה ביום זבח ה'. השלישית והיה ביום ההוא נאם ה' קול צעקה. הרביעית והיה בעת ההיא אחפש. החמישית הוי יושבי חבל הים. השישית הוי מראה ונגאלה. השביעית רני בת ציון. השמינית ביום ההוא יאמר לירושלם. וראיתי לשאול בה ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה בייתור דברים והכפל שבא בפסוק אסוף אסף אסף אדם, וזה כי אם היה אדם שיכריתהו מלשון אסוף אסיפם למה חזר לומר והכרתי את האדם מעל פני האדמה ומה ההבדל בין המאמר הזה למה שאמר אסוף אסף כל מעל פני האדמה אסף אדם וגומר:
פסוק א:השאלה השנית במה שהכניס וסמך לתוכחת ישראל שהיה אומר אליהם התקוששו וקשו וגומר בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגומר סמך אליו כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה וגומר ומה לנו לדעת ענין הפלשתים, וכן מה שאמר אחריו הוי יושבי חבל הים וגומר ארץ פלשתים ויראה שאין זה מענין התוכחה:
פסוק א:השאלה השלישית בסדר הפרשיות האלה כי הנה זכר חרבן ארץ יהודה מלכיהם ושריהם ושברון ירושלם משער הדגים ומן המשנה אחר כך זכר חרבן ארץ פלשתים ואמר בו והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם ה' אלקיהם ושב שבותם, וכן זכר חרבן מואב ועמון ואמר בהם שארית עמי יבזון וכל זה מורה שכבר היה מיעד בפקידת וגאולת בבל ואיך אם כן באה אחר כל זה פרשת הוי מראה ונגאלה שתיעד בחרבן והיה ראוי להקדימה אל ייעוד הפקידה והגאולה אשר זכר:
פסוק א:השאלה הרביעית במאמר לכן חכו לי נאם ה', והיא אם אותו הייעוד הוא נחמה או הוא מכלל הייעודים הרעים ואם נפרשה בייעוד טוב ונחמה יקשה אופן המאמר וסמיכותו כי למעלה אמר אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי אכן השכימו השחיתו כל עלילותם וסמך לזה לכן חכו לי ואיך נאמר שנמשך ממעשיהם הרעים הייעוד הטוב ההוא, ואם נפרש שהוא ייעוד רע הנה יקשה עצם הייעוד שהוא כולו לטוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגומר ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וגומר ובכלל הפרשה כולה שהיא מלאה נחמות וייעודים טובים מזמן גאולתנו ופדות נפשנו:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, כי איך אפשר שכל עמי הגוים המתחלפים בלשונותיהם ידברו כולם שפה ברורה בלשון הקדש ויקראו כולם בשם ה', והנה הלשון כפי הסכמת הפלוסופים אינה דבר טבעי אבל הוא לדעתם מפעל ההסמכה והבחירה ואיך כל בני אדם יקנו אותו מבלי למוד ומי יביאם להסכים כולם באמונה אחת או בפעולה אחת האם מפני קבוץ הגלויות וגאולת ישראל הנה בגאולת מצרים רבו המסות הגדולות והאותות והמופתים ועכ"ז לא קבלו אפילו המצריים אמונת השם יתברך ותורתו כ"ש שאר האומות שאף על פי ששמעו ענין יציאת מצרים לא התעוררה אחת מהן לקבל אמונת השם יתברך:
פסוק א:השאלה הששית באומרו ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי, וזה כי העדר הבושה הוא גדול מהפשעים וכבר גינה הנביא לישראל על זה באומרו ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם ולמה אם כן הביא כאן בכלל הייעודים הטובים לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולן:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שהראה הקדוש ברוך הוא את צפניה חרבן בית ראשון וגלות בני יהודה אשר יכלול הרעים וגם הטובים והצדיקים שיהיו בהם שלא ימלט אחד מהם מהחרב או מן הגלות, ונתן עצה לאנשי דורו מה יעשו להשיב חרון אף ה' מעליהם, והודיעו עוד שאחר חרבן ירושלם תהיה מפלה וחרבן גם כן לפלשתים ומואב ועמון על ידי נבוכד נצר בעון מה שחרפו וגדפו את בני יהודה בזמן חרבנם, ותהיה שממת פלשתים מואב ועמון מתמדת כ"כ מהזמן עד שבשוב ישראל מגלות בבל עד אדמת הקדש יכבשו וימשלו בארצות ההם, וגם כל הגוים אשר אכלו את ישראל ויהודה בבל ואשור וכוש כולם יהיו לחרבה, והראה הקב"ה עוד לנביא שהאומה ההיא אחרי שתגאל מבבל ותשוב לירושלם בבנין בית שני לא ישמעו בקול השם ולא יבטחו בו כי אם בגבורתם ושיחללו קדש ויחמסו תורה, והאל יתברך יעשה בהם משפט בחרבן בית שני בראותו שהשחיתו כל עלילותם ויבאו בגלות שני ארוך ולא ישוב לגאלם אבל יחכו עד היום המיועד והגזור לפניו יתברך שיביא לנקום נקמתו בכל העמים שלא קראו בשמו ולא ידעוהו, והנשארים מאותה נקמה יכירו וידעו כי הוא האלקים ולא אחר ויקראו בשמו ואז ישראל ויהודה לא ישובו לבשת ולכלימה כי יסיר הקב"ה מהם המורדים והפושעים, והנשארים בהם יהיו עם עני ודל אבל יחסו בשם ה' ולא יעשו עוד עולה ולא ידברו כזב ויסיר השם מהם כל מיני הייסורין וממשלת האויבים וישיב שכינתו בתוכם וישובו הנדחים באשור מהשבטים והמפוזרים מבני יהודה בכל ארצות שביים וישבו בארצם לבטח ואין מחריד לשם ותהלה בכל עמי הארץ כמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:דבר ה' אשר היה אל צפניה וגומר עד אסוף אסף כל: הרבה הכתוב ליחס את צפניה לאבותיו ארבעה דורות איש מאיש ועם כל זה לא ידענו בראיה ברורה שבטו ולא ארצו, הן אמת ידענו שאבותו אנשי גדולים היו וגם לדעת חכמים זכרונם לברכה שהיו מבני הנביאים כיון שנזכרו בכתוב ושהיה במלכות יהודה ולכן ניבא על יהודה וירושלם, והרב רבי אברהם בן עזרא כתב שהזכיר הכתוב שמות אבותיו עד שהגיע לנכבד חזקיהו ומדרך הסברה אמר שהוא חזקיהו המלך ושאמריה שנזכר כאן בן חזקיה אחיו של מנשה, ושאין לתמוה בעבור כי יאשיהו היה שלישי לחזקיהו כי יותר ממאה שנים עברו מיום שגדל חזקיהו להוליד עד המלך יאשיהו. ואין דעתי נוטה לסברת החכם בזה לפי שאם חזקיהו הנזכר כאן היה מלך יהודה לא היה מקצר הכתוב מלזוכרו, והנה על אמון אמר מלך יהודה שמלך שתי שנים מעט ורעים או על יאשיהו אם נאמר שאליו חוזר אומרו מלך יהודה ואיך לא יכנה כן שבזכותו ניצלה ירושלם מיד סנחריב, גם כי חז"ל שקבלו האמתיות האלה אמרו בפסיקתא רבתי (כז, ב) צפניה היה אחד מג' נביאים שנתנבאו באותו הדור, ירמיה היה מתנבא בשווקים צפניה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וחולדה אצל הנשים, אבל לא אמרו שהיה צפניה מזרע המלוכה מבני חזקיהו כמו שאמר בישעיהו שהיה בן אחיו של אמציה מלך יהודה וכל זה ממה שיורה שחזקיה זה היה אדם אחר נכבד וחשוב או נביא אבל לא היה זה חזקיה מלך יהודה, האמנם זכר הכתוב שניבא צפניה בימי יאשיהו מלך יהודא והדעת נותנה שהיה זה בתחילת מלכותו בהיות בני יהודה רעים וחטאים לה' מאד קודם ששב יאשיהו אל ה' בכל לבבו וכל נפשו ולכן יעד צפניה הרעה העתידה לבוא עליהם, ואולי שמפני נבואתו שאמר התקוששו וקושו וגומר בקשו את ה' כל ענוי הארץ התעוררו יאשיהו ואנשי יהודה לשוב אל ה':
פסוק ב:אסף אסף כל וכו' עד והיה בעת ההיא אחפש וגומר. אסוף אסף לשון כליון וחסר אל"ף שהיה לו לכתוב אאסף ויש כאלה הרבה כמו לא יהל שם ערבי וכמו שכתב רש"י, ואמר אסוף אסף כל כלומר אכלה את כל חי מעל פני האדמה.
פסוק ג:ואחר שאמר זה בכלל בארו בפרט באומרו אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים וגומר, ומה שאמר מעל פני האדמה אינו מאמר כללי בכל הארץ כי אם בארץ ישראל, וכן אסוף אסף כל אין הכונה שכל החיים שבעולם יאספו כי החומה הכוללת אשר במלת כל תובן כפי הנושא אשר בו הדברים, וכוונת הנביא היתה ליעד על חרבן ארץ יהודה שלא ישאר בה אדם אם מחרב ואם מהגלות, ומה שזכר בהמה ועוף ודגים הוא כפי המפרשים ע"ד הפלגה כמו שאמר בירמיה (ירמיה ט, ט) עוף השמים עד בהמה נדדו הלכו וכן אמר בהושע (הושע ד, ג) בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, וכבר חשבו אנשים שהדבר כמשמעו שכאשר גלו בני יהודה מן הארץ נדדו מעליה גם הבהמה והעוף לפי שהבהמות שהיו להם הלכו בבזה ורוב העופות לא ישכנו במדבר כי אם במקום היישוב שימצאו זרעים פירות ופרחים לאכול וכשיחרב יישוב אחד ילכו אל יישוב אחר, וכל זה רחוק הוא אצלי בפשט הכתוב, אבל שענין הבהמה והעוף והדגים היו דבור המשלי למיני בני אדם כי יש שהם חמריים עובדי אדמה כאלו הם אדם ובהמה יחד ועליהם אמר אסף אדם ובהמה ר"ל שיכלה ויחריב כל עמי הארץ עובדי אדמתם, וגם יכלה עוף השמים שהוא רמז למלכים והשרים אשר יגביהו עוף בממשלתם, וגם יכלה דגי הים והם כתות אנשים המתעסקים בניאוף ובחמס כדגי הים ולכן אמר כנגדם והמכשלות את הרשעים כי בעבור שזכר דגי הים גם כן המכשלות והתחבולות מהחרמים והמכמרות וכאלו אמר והמכשלות עם הרשעים המה ותחבולותם ילכו בשבי כי את במקום הזה הוא במקום עם כמו את יעקב איש וביתו (שמות א, א), ולפי שהיו ביהודה שאר בני אדם לא היו עובדי אדמה ולא שרים יגביהו עוף ולא חומסים וגוזלים כי אם בעלי אומניות מדיניים בטבעם לכן אמר שגם אלה לא ישארו בה אבל ילכו בשבי והוא אומרו באחרונה והכרתי את האדם מעל פני האדמה כלומר כל האדם הרומש על הארץ הזאת ביגיע כפיו ובאומנותו ויועצי הערים וחכמיה כולם יכרתו מעל פני האדמה, והנה אחר זה יזכור בענין החרבן כל כתות האנשים האלה ומדרגתם והרב רבי אברהם בן עזרא פירש והמכשלות את הרשעים שלבדם תהיינה המכשלות ועל כן והכרתי את האדם שהם הרשעים שיפורש והכרתי את האדם על הרשעים בלבד ואמנם הצדיקים לא זכר לפי שעליהם אמר אחר זה אולי תסתרו ביום אף ה', ומה שפירשתי אני הוא היותר נכון בפשט הכתוב והותרה בזה השאלה הראשונה:
פסוק ד:ובעבור שהנביא דיבר כל זה בדרך משל בא לפרש ולבאר אותו רוצה לומר מה היא האדמה אשר ניבא עליה ומה הוא האדם והעוף והבהמה ומה הם המכשלות, ואמר ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלם כי היא האדמה שכיוון במאמרו ויושבי ירושלם ובני יהודה הם האדם והעוף והדגים אשר זכר, וכנגד המכשלות אמר והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל רוצה לומר מה שנשאר מעבודת הבעל אחרי שגלו השבטים כי השבטים התחילו בעבודת הבעל ואחרי גלותם נשאר שארית אותה עבודה בבני יהודה, ואמר שכן יכרות את שם הכומרים והם המתפללים לעבודה זרה עם הכהנים ופירשו המפרשים שהם כוהני העבודה זרה וכן תרגם יונתן פלחיהון עם כומריהון, ולי נראה שלא קרא הכהנים סתם כי אם כהני ה' כי בעבור שיהיה הגלות כולל לטובים ולרעים אמר שיכרת מירושלם שם הכומרים וגם כן יכרת משם שם הכהנים משרתי המקדש, (ה) וכן אמר ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים ואת המשתחוים הנשבעים לה' והנשבעים במלכם שאין הכוונה שנשבעים לה' וחוזרים ונשבעים במלכם שהוא העבודה זרה כמו שפירשו המפרשים, אבל עשה מהמשתחוים כתות מתחלפות מהם משתחוים על הגגות בפרסוס לצבא השמים והם הרשעים עובדי עבודה זרה בגלוי ומהם המשתחוים ונשבעים לה' והם הצדיקים ומהם אותם שלא היו משתחוים לעבודה זרה ולא גם כן משתחוים ונשבעים לה' כי לא היו עובדי השם יתברך ולא עובדי עבודה זרה אבל היו נשבעים במלכם להיות עבדי המלך ומשרתיו ואין להם עסק בעבודות לא לגבוה ולא לעבודה זרה.
פסוק ו:וזכר שכולם יכרתו כצדיק כרשע ומי שאינו לא צדיק ולא רשע, ולפי שהיו בהם אנשים שנסוג אחור לבם מהשם יתברך ובמקום שהיו צדיקים נזורו אחור באומרם לא ייטיב ה' ולא יירע ומהם שלא בקשו את ה' ולא דרשוהו גם כן לא היו דורשים העבודה זרה לכן אמר כנגד שתי הכתות האלה ואת הנסוגים אחור מאחרי ה' שהיא הכת האחת ואשר לא בקשו את ה' ולא דרשוהו שהם כת השנית.
פסוק ז:וכנגדם אמר הס מפני ה' אלקים ר"ל שתקו ועמדו כי קרוב יום ה' אשר בו הכין זבח לעשות בכם והקדיש קראיו שהם נבוכד נצר והכשדיים וזימן חיילותיהם לבוא על ירושלם ולהנקם מהפושעים האלה, (ח) כי הנה ביומו של אותו זבח שיעשה השם יתברך יפקוד ראשונה על כל השרים ועל בני המלך שהם העופות שזכר שימותו בשמים כפי כבודם וגובה מעלתם, ועל כל הלובשים מלבוש נכרי לרמוז לעובדי המלך ומשרתיו שמפני כבודם וגאותם היו לובשים מלבוש שהיה נכרי לכל שאר העם לפי שלא היו לובשים אותו לבוש כי אם עבדי המלך, וכן תמצא בדבור מלכת שבא שאמר (מלכים א' י, ד) ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה ומאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם וגומר שהוא המורה שהיו לעבדי המלך מלבושים מיוחדים נכרים לזולתם. ורש"י פירש מלבוש נכרי מלבוש עבודה זרה. והרב רבי דוד קמחי בשם אביו פירש מלבוש נכרי מלבוש גזול שהיו גוזלים אותו מבעליו והיו אם כן לובשים מלבוש נכרי שאינו שלהם. ואולי אמר מלבוש נכרי על השרים ועל בני המלך לפי שהיה מנהגם כמנהג אשר אתנו בין בני אדום היום הזה שהמלכים והשרים לא היו חפצים במלבושי ארצותם לגויהם והיו לובשים מלבושים מלכים אחרים מעמים נכרים ובפרט אם היה להם ריב ומלחמה עמהם שהיו מתפארים בלובשם מלבושיהם כאלו בלבושי ילדי נכרים יספיקו.
פסוק ט:ואמנם אומרו ופקדתי על כל הדולג על המפתן רש"י פירשו כפי יונתן שלא היו דורכים על מפתן בית עבודה זרה שלהם כמו שאמר בפלשתים על כן לא ידרכו כהני דגון וגומר ולכן היו אלה דולגים וכן דרשו באגדת שמואל, וכפי הפשט אמר זה על כל משרתי המלכים והשרים שהיו עובדים אותם במרוצה והשתדלות גדול כאלו הם דולגים על מפתן החצר להכנס בו פעמים רבות ואלו היו ממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה שהיו גוזלים בעיר ומביאים אל בית האדון.
פסוק י:ואחרי שזכר חרבן השרים אשר המשיל בעוף זכר גם כן חרבן שאר האנשים אשר המשיל בדגי הים באומרו והיה ביום ההוא רוצה לומר יום החרבן אשר זכר, יהיה קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה וכתבו המפרשים ששער אחד היה בירושלם נקרא שער הדגים כמו שאמר בעזרא (נחמיה יב, לט) ועל שער הדגים מגדל חננאל אולי היו מוכרים שם דגים, ושהמשנה הוא ארמון המלך שבתוך העיר, ושבר גדול מהגבעות שהם מחוץ לירושלם כי הרים סביב לה, ובמדרש (פס"ר ח, ג) דרשו שער הדגים זה עכו שנתונה בחיקם של דגי הים ויללה מן המשנה זה לוד שהיא משנה לירושלם מהגבעות זו צפורי שהיא יושבת בראשי ההרים, (יא) הלילו יושבי המכתש זו שעמוקה מכל א"י, ואני כבר כתבתי בפירוש ספר מלכים שהיו בירושלם שלש חומות הראשונה היו דרים כל בעלי אומניות ועובדי אדמה ובשנייה היו דרים הנכבדים והחכמים והנביאים וכל אנשי מעשה ועליו נאמר בחולדה והיא יושבת במשנה כי בחומה השנית היה ביתה והחומה השלישית היה הר הבית, ואומר אני שעל כן אמר הנביא קול צעקה משער הדגים שהיה בחומה הראשונה ששם המון העם ובעלי אומניות והציידים אשר המשיל למעלה בדגי הים, ויללה מן המשנה היא החומה השניה, ושבר גדול מהגבעות היא החומה הג' אשר שם הר הבית ששם היה השבר גדול, ואמר הלילו יושבי המכתש על ירושלם כולו או על מקום עמוק ששם היו הרוקחים המכים תמיד במכתש, ואומרו כי נדמה כל עם כנען פירשו המפרשים נדמה נכרת וכנען הוא סוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח), עד שכתב ר' אברהם בן עזרא שמסילה היתה בירושלם מיוחדת לסוחרים ולמחליפים שהיה קרויה מכתש כי כל רחובות עיר גדולה יש להם שמות ידועים לכל בני העיר אולי היו בה הרוכלים, ומאשר אמר כל עם כנען נראה שלא אמרו על הסוחרים שנכרתו כי למה קראם עם, ולכן נראה לי שנדמה הוא מענין דמיון ויאמר הכתוב כי עם יהודה בחורבנו וגלותו מארצו נדמה ונתדמה עם כנען שיסחו מן הארץ בבוא ישראל עליה כן היו בני יהודה בצאתם ממנה ויחסר כ"ף בכתוב כאלו אמר כי נדמה ככל עם כנען. ובעבור שהיו בירושלם עשירים גדולים וכספם וזהבם לא עמד להם כמו שיאמר הנביא הזה עצמו אחרי זה לכן אמר כאן נכרתו כל נטילי כסף כמו שת"י כל עתירי נכסיא, וקראם נטילי כסף כאלו אמר טועני כסף ואפשר לומר כי הלילו יושבי המכתש אמר על פועלי המטבע שהם תמיד מכתשים במכתש ועליהם אמר גם נכרתו נטילי כסף והם הצורפים עושי המטבע שהיו לוקחים הכסף לעשות ממנו המטבע וגם הכלים הנאים כי הנה לא היה בישראל לא מטבע של זהב ולא מטבע של נחשת כ"א של כסף בלבד ולכן אמר כאן נכרתו כל נטילי כסף ולא אמר זהב:
פסוק יב:והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם וגומר עד הוי יושבי חבל הים וגומר. זכר שבזמן הרע ההוא יחפש השם יתברך בירושלם בפקידת עונשה כי כמו שיחפש האדם את הבית בנרות לראות מה שיש בחדרי חדרים לפי שאור השמש לא יוכל להכנס בכל מקום כמו הנר, עד שלזה אמר (משלי כ, כז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן כי יחפש את כל אנשי ירושלם באופן שלא ימלט אחד מקבול עונשו, ויפקוד על הקופאים על שמריהם שהם שאננים ושקטים בלתי מתנועעים כדבר הנקפא שאלה היו אומרים לא ייטיב ה' רוצה לומר לטובים ולא ירע לרעים, (יג) לכן יהיה חילם ועושרם למשסה וגזל והבתים שבנו לא ישבו בהם והכרמים שנטעו לא ישתו את יינם, ובזה יכירו וידעו כי יש אלקים שופטים בארץ, ואל יחשבו שיהיה זה לזמן ארוך (יד) כי קרוב יום ה' הגדול קרוב מאד ומהרה יהיה, והקול שיהיה באותו יום ה' יהיה מר צורח שם גבור רוצה לומר אותו קול יהיה קורא וצורח ואומר מר כאלו רעה באה לעולם ולכן שם גבור כלומר כל גבור יבא שמה ללחום, ורש"י פירש הגבור יצרח שם קול מר ונכון הוא.
פסוק טו:וזכר שיהיה זה לפי שיהיה היום ההוא יום עברה וצרה ומצוקה שואה ומשואה שהכל כפל ענין במלות שונות וכן יהיה יום חשך ואפלה כי מפני הצרות יקדר עליהם היום, (טז) וביאר מה תהיה הצרה ההיא באומרו יום שופר ותרועה ר"ל מהכשדים הבאים על ההרים הבצורות וכו', (יז) והצרותי לאדם רוצה לומר אז יהיה כל אדם במצור ירמוז לבני יהודה שעליהם היתה נבואתו שיצר להם נבוכד נצר ויהיו מפני הכשדים במצור ובמצוק, וילכו כעורים שלא יראו מה לעשות ויכשלו איש ברעהו כמו שעושים העורים, והנה תהיה כל הרעה הזאת לפי שלה' חטאו ולכן ישפוך דמם כעפר כי מפני רבוי הדם הנשפך סביבות ירושלם אמר שיהיה כעפר שהוא רב מאד ולא יחוש אליו אדם, ואומרו ולחומם כגללים פירשו המפרשים שבשרם יהיה כגללי צואת אדם ואמרו שלחומם הוא לשון ערבי שקורין לבשר לחם, ולא ידעתי למה לא יאמר הנביא דבריו בלשון הקדש ויבחר לשון הערביים ויותר נכון לפרש לחומם מלשון לחם ומאכל כלומר שבהיותם במצור יהיה לחומם ומאכלם טמא כגללי צואת האדם.
פסוק יח:ושאף שיהיה להם כסף וזהב לא יוכלו לקנות בר ולחם ומזון לאכול כי גם כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', ומלת גם מורה שלא די שבכח זרועם וגבורתם לא ינצלו מאויביהם אבל גם כספם וזהבם שיתנו אל האויבים לא יוכל להצילם לפי שבעברת ה' ובאש קנאתו תאכל כל הארץ ומה יועיל הון ביום עברה, ובעבור שאמר תאכל כל הארץ פירש הנביא דבריו שלא היתה כוונתו על הארץ עצמה שתשחת ותפסד כי אם שכלה ובהלה יעשה השם בכל יושבי הארץ כי הם אשר חטאו והם הראויים ליענש.
