אשר יקרא אתכם העתידות לבוא עליכם אבל אינן ברכות שהרי לא מצינו שברך את ראובן ושמעון ולוי, ומה שכתוב וזאת אשר דבר להם אביהם ה״ק וזאת אשר אמרנו הוא אשר דבר להם ואח״כ בירך אותם ולא פי׳ במה ברכם.באחרית הימים ימים לא נאמר אלא הימים הם מבוארים כבר שקבע הקב״ה לאברהם זקני זמן עבדות ד׳ מאות שנה בברית בין הבתרים.וראשית אוני ואע״פ שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה מיהו ע״י מעיכה מתעברת.כחי וראשית אוני יתר שאת ראוי היית לשאת חלק יתר בכחי וראשית אוני כדין בכור.אוני לשון ממון, כגון מצאתי און לי וידיו תשבנה אונו.שאת כמו לשאת.כי עלית כאשר עלית משכבי אביך, מיד חללת יצועי עלה מאותו יום שחללת משכבי נסתלק יצועי שמאותו יום ואילך לא שכב יעקב עם בלהה. עלה נסתלק, כמו אל תעלני בחצי ימי. ד״א חללת אותו שעלה על יצועי דהיינו אתה בעצמך, שבאותה שעה ירדת מקדושתך ונעשית חול ואבדה ממך הבכורה והמלכות, וכן הוא אומר ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף. יצועי עלה י״מ שהיה אומר זה לשבטים כלומר אל תתמהו אם אני מדבר אליו קשות שהרי הוא העוה מאד כי עלה על יצועי.שמעון ולוי אחים לפי שהיו תמיד בעצה אחת דבר להם בבת אחת מה שלא עשה לשאר אחים.כלי חמס מכרתיהם הכרתם זה עם זה כלי חמס הוא, כמה חמסים יוצאים מתוך עצתם.מכרתיהם לשון איש מאת מכרו.בקהלם בלא וי״ו. וברצנם אפילו כשהם בעת רצון.עקרו שור תרגום ירושלמי וברעותהון זבינו יוסף דמתיל לתורא. ד״א עקרו שור לשון חומה כי החול״ם והשורק יתחלפו וכן התרגום תרעו שור סנאה. והוא חומת שכם.ארור אפם אין זה קללה אלא ברכה כלומר יהי רצון שלא יצליחו באפם כדי שלא ירגילו להיות רגזנים. ד״א ארור אפם כמו ארור ובזוי אפם ועברתם העזה והקשה.אחלקם ביעקב שכן מצינו שנפלה נחלת שמעון בין נחלת בני יהודה כדכתיב ויצא הגורל לשמעון בתוך נחלת בני יהודה ולוי נפל גורלו מ״ח עיר לשבת ומגרשיהן בתוך נחלת כל שבט ושבט.יהודה אתה יודוך אחיך לשון נופל על הלשון כלומר ישבחוך ויכבדוך וכאשר יראו שידך בערף איבך אז ישתחוו לך כמו למלך. [ידך בערף איבך תמיד ידו תהיה בעורף אויביו].מטרף בני עלית מעניני טרף נתעלית ונתגדלת שאין טורף ושולל כמוך כמו ואת עלית על כולנה. מטרף בני עלית פרש״י ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף. חז״ק הא אמרינן בעלמא גבי מה בצע כל המברך יהודה הרי זה מנאץ. אלא פי׳ על תמר ותרגום מוכיח יהודה את אודיתא ולא בהיתתא וכו׳ מדין קטלא ברי נפשך סליקתה וכו׳ מדין הריגת תמר ושני בניה.לא יסור שבט מיהודה משימלוך יהודה תחלה כמו ממלכות דוד ואילך לא יסור ממשלתו להנתן לשבט אחר כמו שהוסרה מלכות שאול להנתן לדוד.ומחקק מבין רגליו כן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי המושל.עד כי יבא שילה כי אז נחלקה מלכות בית דוד ונתנה לירבעם מלכות עשרת השבטים וזהו עד כי יבא שילהשנאמר ויבואו שילה וימליכו עליהם את ירבעם. ד״א עד כי יבא שילה אחיה השילוני שהיה משילה שקרע בגדי רחבעם לי״ב קרעים.ולו יקהת עמים נתקבצו שם להמליך ירבעם כדכתיב ויבא רחבעם שכמה כי שם בא כל ישראל להמליך אותו, ושכם ושילה סמוכים זה לזה כדכתיב ויאסוף יהושע את כל העם שכמה וגו׳ וכתיב לאלתר ויניחה שם במקדש ה׳ והוא משכן שילה. ופשט זה לתשובת המינים. ויעקב פי׳ עקר גדולתו של יהודה שמדוד עד רחבעם, אבל חוסר גדולה לא רצה לפרש אך מכללו של מקרא אתה יכול לדקדק שמשילה ואילך נתמעטה.סותה מגזרת מסוה.זבולן לחוף ימים הזכיר השבטים כסדר תולדותם רק זבולן הזכירו קודם יששכר לפי שנחלת יששכר נפלה בין זבולן ובין דן. ד״א על ידי שזבולן היה עוסק בפרקמטיא בגלל יששכר מינה זבולן תחלה.על צידן שהוא מקום סחורה כדכתיב סוחר צידון עובר ים מלאוך, ולכן ברכו משה שמח זבולן בצאתך בים לסחורה.על צידן סמוך לצידון דוגמת וסכות על הארן.רבץ בין המשפתים נחלתו נפלה לו בין תחומי אחיו כמו שמפורש בספר יהושע.[בין המשפתים בין הגבולים].וירא מנחה וישבח את המנוחה כמו אל תרא יין כי יתאדם. כי טוב יששכר צדיק ונבון ויודע להבחין טובת המנוחה ולא כזבולן השרוי בצער כשהולך בפרקמטיא באניות וכן הוא אומר שמח זבולן בצאתך וגו'.ויט שכמו לסבל עול מלכי ישראל, ובאיזה ענין ויהי למס עבד לתת למלכי ישראל עישור תבואתו כדכתיב בספר שמואל ואת שדותיכם יעשור. ד״א ויט שכמו לסבל עול אחיו המתאכסנין עליו שכל מי שצריך לעבור מנחלתו לנחלת אחיו עובר עליו והוא סובל טורח כולם והיינו ויהי למס עבד.דן ידין עמו לפי שהיה הולך תמיד אחר הדגלים בימי משה גם בימי יהושע כדכתיב והמאסף הולך אחר הארון והיה צריך להלחם עם כל הרודפים אחריהם שהרי גבורים היו, לכך אמר דן ידין עמו פי׳ ינקום נקמת עמו כאחד שבטי ישראל, כמו כי ידין ה׳ עמו.יהי דן, יהי שבטו של דן, נחש עלי דרך להרוג את האומות וגבורתו תהיה משונה כגבורת נחש שממית בדבר קל כמו שמצינו בשמשון בלחי חמור הכיתי אלף איש.שפיפן מגזרת הוא ישופך ראש. ויפל רכבו אחר אחורי הסוס ונופל לפני דן רודפו.לישועתך קויתי ה' לדן היה אומר כן דן קויתי ה' שיושיעך וישגבך על אויבך. ד״א לישועתך שתעשה שתושיע את ישראל כדכתיב והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים.גד גדוד גדודי ישראל יגודו אחריו כשיהיו הולכים למלחמות יהושע שנאמר חלוצים תעברו לפני אחיכם.והוא יגד בשובו מן המלחמה יגד גדודו אחר עקב שונאי ישראל, כדרך הגבורים כשהן יוצאין למלחמה יוצאין תחלה ובחזרה הם אחרונים לשמור את החוזרים מן המלחמה פן ירדפו האויבים אחריהם. ד״א והוא יגד עקב תמיד הוא רודף ומצוי בעקבות אויביו דוגמת ידך בעורף אויביך.מאשר שמנה לחמו לפי שלא בירך גד הוא אומר כך יותר משל אשר תהיה שמנה לחמו של גד לפי שארצו מקום מרעה למקנה.והוא יתן וגו׳ לא מפני שארצו של אשר גרועה אלא גם הוא אשר יתן מעדני מלך ואף על פי כן תהיה ארצו של גד טובה הימנה. ד״א מתוך ארצו של אשר תהיה שמנה לחמו של גד עם שאר שבטי ישראל. שהרי מאשר היו מביאים שמן זית ומטגנין מאכלן בשמן וכן אמר משה ברוך מבנים אשר, בני ישראל יברכוהו ויהי רצוי להם לפי שטובל בשמן רגלו.והוא יתן מעדני מלך מס של שמן היו גובים ממנו מלכי ישראל למשוח בו ולעדן בו את בשרם כמו ששנינו ולמה סכין אותו לפי שמשיר את השער ומעדן את הבשר.נפתלי אילה שלחה קלים כאילות בהשתלחם מן המלחמה לבשר בשורות טובות ומשופרות של נצחון המלחמה. היינו הנתן אמרי שפר וכן הוא אומר ונפתלי על מרומי שדה כעין הצבאים הרצים על מרומי הרים. וי״א נפתלי אילה שלחה לשון מישור כמו איל פארן, אי נמי לשון אילן כמו אילי הצדק.שלחה כמו נטועה, כמו שלוחותיה נטשו עברו ים.אמרי שפר לשון ענפים כמו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר פי׳ מישור ארצו יהא נטוע מענפים הנותנים פירות יפות ומשופרות.בן פרת לשון ענפים כמו מסעף פארה במערצה יוסף הוא בן, שהענף שלו גדל.עלי עין כך מנהג דברי שירה לכפול הלשון כמו נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות קולם אנכי לה׳ אנכי אשירה ועוד הרבה.בנות הם הענפים היוצאים מגוף האילן ואמר שהם גדולים וגבוהים עד למעלה מן החומה היינו צעדה עלי שור.צעדה הוא לשון רבות לנקבות כמו צעדו לזכרים דוגמא וחטאתינו ענתה בנו ויהי ידיו אמונה והפשתה והשעורה נוכתה בעצמותי וירדנה. והמשל על יוסף שהיה פרה ורבה מאפרים ומנשה שנתמנו שבטים. וגם בני יוסף אמרו ליהושע ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'. [בנות צעדה עלי שור כשעבר יוסף במצרים יצאו כל הנשים לראותו מחמת יפיו].וימררוהו ורבו לפי שכבר שטמהו בעלי חצים.ותשב באיתן קשתו הקשת הזה שקורין בלישטר״א בלע״ז מושיבים אותו על עץ איתן וחזק שקורא פורק״א והמושך בקשת אם הוא חזק מושך חבל הקשת בזרועותיו וזרועיו נכפפין לפי שאמר וישטמוהו בעלי חצים, חזר ואמר ותשב באיתן קשתו וכך פי׳ המקרא ישב ומלך עליהם כי קשת שלו היה איתן וחזק כדכתיב לאסור שריו בנפשו.ויפזו זרעי נכפפו זרועיו במשכו חבל הקשת וזרק חציו עליהם. ויפזו לשון רקוד פיזוז בידים וכרכור ברגלים. ד״א ותשב באיתן קשתו לא עשה לצריו כמו שעשו לו רע אלא נתחזק ונתאפק בכח כמו דורך קשת, ולא שלם להם רעה תחת רעה אלא הסביר להם פנים. ויפזו זרעי ידיו אע״פ שהיה מלך והיו הרבידים והזהב על ידו לא נתגאה נגדם ומאין באה לו זו המדה מידי אביר יעקב.משם מאותה גדולה זן ופרנס משפחות ישראל.[משם מאז]אבן לשון אב ומשפחה והנו״ן יתירה בו כמו נו״ן שבשגעון, עורון, רצון, חרון, רעבון, ערבון.ברכת שדים ורחם דימה שמים לשדים, וארץ לרחם. ד״א ברכת שדים שלא יהי צומקים ולא ימותו הילדים מחוסר חלב. ורחם אף בתוך הרחם לא ימות העובר כאן הקדים שדים לרחם לפי שדרך החלב לבא בשדי האשה לפני לידתה אבל הושע אמר תן להם רחם משכיל קודם שאמר ושדים צומקים. כלומר תן להם שלא ילדו ואם ילדו יצמקו שדיהן ולא יוכלו להניק.נזיר אחיו יוסף שהיה שר באחיו לשון זכו נזיריה משלג.בנימין זאב שאול שלא נמשכה מלכותו נמשל לזאב טורף שאינו מתעכב על טרפו אבל מלכות בית דוד שנמשכה מלכותו נמשלה לאריה שאינו בורח אלא עומד על טרפו.זאב יטרף יטרוף רוב בהמות כל כך שבכל בוקר תהא אכילתו מספקתו עד לערב שיחלק בו משלל טרפו לגוריו ומשל הוא. וי״ו דולערב יתירה היא וכמוה רבות, ואין להשיב מן האתנחתא שב עד כמו שפי׳ בפרשת ויגש גבי במיטב הארץ.ולערב יחלק שלל שכן מנהגו של זאב כדכתיב זאבי ערב לא גרמו לבקר.אשר כברכתו העתידה לבא לו. [וזאת אשר דבר להם אביהם איש כברכתו וזאת אשר אמרנו הוא אשר דבר להם, ואח״כ בירך אותם, ולא פי׳ במה בירכם].ויצו אותם שילכו עם יוסף כולם לקברו.אל אבתי עם אבותי.לאחזת קבר ולא יוכלו לערער מלקברני.מאת בני חת אע״פ שאמר כבר מאת עפרון החתי חזר ואמר מבני חת לפי שלא היה עפרון חי באותו הזמן ובשביל שלא היה יוסף בעת המכירה פי׳ לו כל הענין מה יאמר אל היורשים אם ימאנו.ויאסף רגליו אל המטה שמתחלה ישב עליה כמ״ש בתחלת הענין ורגליו על הארץ.
