אין לך קץ מגולה מזה
הנביא יחזקאל אומר:
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.
...כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה.
(יחזקאל לו כה, לח).
תרגום יונתן פירש: "כְּעַמָא קַדִישָׁא כְּעַמָא דִמְדַכָּן וְאָתָן לִירוּשְׁלֵם בִּזְמַן מוֹעֲדֵי פִּסְחָא"
וכך גם רש"י בעקבותיו "כצאן קדשים - שהיא באה לירושלים במועדי פסחים".
הנביא עוסק בהם בהיטהרות מטומאת המת באמצעות אפר פרה אדומה והעליה לרגל לקראת חג הפסח והקרבת הקרבן בטהרה.
בדורנו נתחדשו לנו ונגלו לעיננו תובנות חדשות-ישנות בנבואה זו.
לנבואה שבפרקנו, פרק ל"ו, בה פונה הנביא להרי ישראל, קדמה נבואה המופיעה בפרק ל"ה והיא נבואה על הר שעיר:
וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֔ה הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ הַר־שֵׂעִ֑יר וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יךָ שְׁמָמָ֥ה וּמְשַׁמָּֽה׃
עָרֶ֙יךָ֙ חָרְבָּ֣ה אָשִׂ֔ים וְאַתָּ֖ה שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְ-הוָֽה׃
יַ֗עַן הֱי֤וֹת לְךָ֙ אֵיבַ֣ת עוֹלָ֔ם וַתַּגֵּ֥ר אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב בְּעֵ֣ת אֵידָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲוֺ֥ן קֵֽץ׃
...כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֑ה כִּשְׂמֹ֙חַ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ שְׁמָמָ֖ה אֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃
כְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַחְלַ֧ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִֽהְיֶ֤ה הַר־שֵׂעִיר֙ וְכָל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֔הּ וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְ-הוָֽה׃
(יחזקאל לה ג-ה, יד-טו)
חז"ל ובעקבותיהם רבים מן הראשונים, זיהו את הר שעיר ובני עשיו עם רומא והנצרות. לכן, גם את הפסוקים בפרק ל"ו הסבירו בהקשר זה. ניתן דוגמא אחת. על הפסוק: "כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הֹוִה יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית"(יחזקאל לו יג) הסביר האברבנאל: "לרמוז על הרעה הגדולה אשר מצאנו בין בני אדום בגלות הזה שמוציאים דיבה על בני ישראל שהורגים את הגויים בסתר כדי לאכול מדמם בחג הפסח והיה השקר והכזב הזה סיבה לשמדות והריגות עצומות שעשו הגויים באומתנו ינקום השם נקמתם, על כן הבטיח הנביא שלא תהיה להם הכלימה הזאת עוד".
לעומת זאת, לעם ישראל הבטיח הנביא לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים:
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֔ה אֲנִ֖י נָשָׂ֣אתִי אֶת־יָדִ֑י אִם־לֹ֤א הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לָכֶ֣ם מִסָּבִ֔יב הֵ֖מָּה כְּלִמָּתָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃
וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא׃
כִּ֖י הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֑ם וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְנֶעֱבַדְתֶּ֖ם וְנִזְרַעְתֶּֽם׃
וְהִרְבֵּיתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אָדָ֔ם כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה וְנֹֽשְׁבוּ֙ הֶֽעָרִ֔ים וְהֶחֳרָב֖וֹת תִּבָּנֶֽינָה׃
וְהִרְבֵּיתִ֧י עֲלֵיכֶ֛ם אָדָ֥ם וּבְהֵמָ֖ה וְרָב֣וּ וּפָר֑וּ וְהוֹשַׁבְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם כְּקַדְמֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהֵטִֽבֹתִי֙ מֵרִאשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְ-הוָֽה׃
וְהוֹלַכְתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם אָדָ֜ם אֶת־עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וִֽירֵשׁ֔וּךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְנַחֲלָ֑ה וְלֹא־תוֹסִ֥ף ע֖וֹד לְשַׁכְּלָֽם׃
(יחזקאל לו ז-יב)
הנביא מבשר שיבואו ימים שארץ ישראל ש'שממו עליה אויביה', תיתן מחדש את פירותיה בשפע. עם ישראל יחזור אליה והערים החרבות יבנו מחדש. כל מי שיתבונן במתרחש יגיע למסקנה הבאה:
"וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ"(יחזקאל לו לה).
בדורנו זכינו להתקיימות והתגשמות הנבואות הללו. מדינת ישראל היא אחת המדינות המתקדמות, החזקות והמפותחות ביותר בעולם. גם הנצרות נמצאת בהליך (איטי אבל ברור, שיש לבוחנו בקפידה ובזהירות) של הכרה בתחיה הלאומית והרוחנית של עם ישראל. אמנם גם מבחינתנו הדרך עדיין ארוכה וצריך לעשות מאמץ אדיר שהשפע שבא עלינו ממרום (בתוספת עבודה קשה של רבים) ינוצל ויתועל לבניית חברה יותר צודקת, שדואגת לחלשים אשר בקרבה ושערבות הדדית היא אחת מאבני היסוד שלה.
אם נשכיל ללכת בדרך זו, נזכה בקרוב גם להתגשמותם של פסוקים נוספים מתוך פרקנו:
"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל לו כה-כח).
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון צו תשע"ו