צאן ירושלים במועדיה
בפסוק האחרון בפרק אומר הנביא יחזקאל:
כְּצֹ֣אן קָֽדָשִׁ֗ים כְּצֹ֤אן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ כֵּ֤ן תִּהְיֶ֙ינָה֙ הֶעָרִ֣ים הֶחֳרֵב֔וֹת מְלֵא֖וֹת צֹ֣אן אָדָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְ-הוָֽה׃
(יחזקאל לו לח)
בזמן שבית קדשנו ותפארתינו היה על מכונו, היה כל חודש אדר תקופת הכנה הומה ורוגשת, וכל העם היה כמרקחה ועסוק, ראשו ורובו, בהתכוננות לקראת חודש ניסן ועבודת הפסח.
תחילה הייתה ההכרזה על השקלים, לא רק קריאת התורה, אלא הכרזה בפועל שכל אחד יתכונן באופן מעשי ויכין את המעות לתת מחצית השקל.
ואכן מיד באמצע החודש כבר הייתה המולה רבה כשלכל ערי ישראל הגיעו שליחי ההקדש והעמידו שולחנות לאסוף את השקלים. וכדאיתא במשנה: "בחמשה עשר בו, שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה, ישבו במקדש. משישבו במקדש, התחילו למשכן"(שקלים פרק א משנה ג).
וכמו כן טהרת הפרה לא הייתה קריאת פרשה גרידא, אלא זה היה צעד מעשי הכרחי לכל העם אשר התכונן בפועל לקיים חובתו לעלות לירושלים ולעשות את הפסח. כל ימות השנה מי שלא נטהר מטומאת מת, היה עליו להיזהר ממגע עם תרומה ואוכליה, אך לא היה הכרח להיטהר בהקדם. אולם משהגיע סופו של חודש אדר החלו כל העם להיטהר, שהרי אם לא יהיו טהורים לא יוכלו להקריב את הפסח ולאכלו, וחס ושלום יגרעו מלהקריב את קרבן ה' במועדו ולאכול מזבחו.
ואנו יכולים לתאר לעצמנו כי בתקופה זו של סוף אדר ותחילת ניסן השתרעו תורים ארוכים אצל שליחי בית דין שהיה בידם אפר פרה ומים מקודשים להזאה. ועיין במסכת פרה (פרק יב משנה ד) שהיו חלונות מיוחדים ששם היו הציבור עומדים והיו מטהרים אותם בהזאות. ועד כדי כך היו רבים המִּטַּהֲרִים, שלמרות שההזאה הייתה בכמה קלחי אזוב, ולטהרה די בכל שהוא ממי הפרה שנגע בגופו של טמא, ובכל זאת איתא(=מובא) במשנה שהיו העוברים מחליקין מרוב המים שהוזו שם. נותר מצב שהיה כל החודש תקופה של תכונה ושאון לקראת הקרבת הפסח ואכילתו בקדושה ובטהרה.
ומשהגיע חודש ניסן עצמו כבר החלו להתכונן להקרבת הפסח עצמו, מה שאנו מקיימים כיום בקריאת פרשת החודש התבצע בפועל בהכנות הממשיות להקרבת הפסח. כל משפחה ומשפחה נערכו ונמנו עם רשימות מי ומי באוכלי הפסח, ומי נמנה על חבורה זו ומי נמנה על חבורה זו, ובלבד שיגיע כזית לכל אחד ואחד. והיו 'נמנין ומושכין את ידיהן'(פסחים פט.) ועוברים מחבורה לחבורה. ואז עולים כל העם לאלפי רבבותיהם לירושלים בשאון ובקול המון חוגג.
שווקי ירושלים וסביבותיה מלאו צאן לרבבות ואלפים. עד שהנביא מתאר את ריבוי האוכלוסין שיהיה בזמן הגאולה, "כְּצֹ֣אן קָֽדָשִׁ֗ים כְּצֹ֤אן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ"(יחזקאל לו לח). כל משפחה וכל חבורה קונים את השה בעסק גדול ומבקרים אותו ממומין. וכל התכונה שבימינו לקראת הפסח או לקראת תשרי, אינה מגיעה כלל לסערת התכונה שהייתה לקראת הקרבת קרבן הפסח, קרבן הברית וזבח הידידות שאוכלים ישראל בליל השימורים.
ומי ימלל את עוצמת ההמון הרוגש בסאון לקראת ההקרבה עצמה, כאשר הכל נעשה בעסק גדול. בשלוש כתות ובפאר והדר כאשר מתואר בהרחבה בכל הספרים. ומי יתנה ומי יתאר כאשר הגיעו לאכילת בשר הקודש, כאשר עם בני ישראל הומה לבם לדודם להסב ולכרות ברית עלי זבח עם אלוקיהם אשר בלילה הזה לקח אותם לו לעם ביד חזקה ובזרוע נטויה. והיו יושבים ומסבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה באכילת כזית הפסח , ודמעות התרגשותם פרצו את כל הגבולות, והיה ההלל בוקע גגין ועליות ופמליא של מעלה מצטרפים לשבח למאריהון(=לאדוניהם).