פסוק ב:הבקעה העיר. חיל נ״נ בקעו חומתה כאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם:
פסוק ג:בשער התוך. הוא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלים:
פסוק ד:דרך גן המלך. בדרך שאצל גן המלך בשער העומד בין שתי החומות:
פסוק ד:דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:
פסוק ה:וירדפו. אמרו רז״ל ברח דרך מער׳ ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו:
פסוק ה:את צדקיהו. אותו לבד כי כל חילו נפוצו מעליו כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב:
פסוק ה:רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ״נ לרבלה:
פסוק ה:משפטים. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שכתוב בדברי הימים:
פסוק ח:ואת בית העם. ר״ל בית כ״א מגדולי העם כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב את כל בית גדול:
פסוק ט:הנשארים. אשר לא נהרגו:
פסוק ט:אשר נפלו עליו. להשלים עמו:
פסוק ט:ואת יתר העם הנשארים. בכל ערי יהודה:
פסוק ט:רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך:
פסוק י:מאומה. כלל וכלל לא:
פסוק יב:קחנו. קח את ירמיהו:
פסוק יב:ועיניך שים עליו. להשגיח בו: כי:
פסוק יב:כאשר. כפי שידבר אליך לעשות עמו כן תעשה:
פסוק יג:וישלח. כ״א מהם שלח:
פסוק יד:וישלחו. לפי שארכו הדברים חזר לומר שוב וישלחו:
פסוק יד:אל גדליהו. כי הוא נפל אל הכשדים על פי ירמיה וכשנלכדה העיר הפקידו מלך בבל על הנשארים:
פסוק יד:להוציאהו אל הבית. להוציאו מחצר המטרה ללכת לשבת בבית:
פסוק יד:וישב. ירמיה ישב בתוך העם כי השרים הוציאוהו מחצר המטרה:
פסוק טז:לעבד מלך הכושי. זהו שדבר עליו טוב לפני צדקיהו והעלהו מן הבור:
פסוק טז:ולא לטובה. לא אביא עליהם הטובה שדברתי עליה הואיל ולא שבו אלי:
פסוק טז:והיו לפניך. הרעות האלה תראה בעיניך:
פסוק טז:ביום ההוא. ביום בוא הרעות:
פסוק יז:ביד האנשים וכו׳. הם הכשדים:
פסוק יח:לשלל. כאלו שללת נפשך להחזיקה לעצמך:
פסוק יח:כי בטחת בי. כי מה שדבר טוב על ירמיה לפני המלך ולא פחד מכל שרי העם אשר היו לו לאויבים היה על כי בטח בה׳: