פסוק א:הסיפור על קורות ירמיהו נקטע כאן במספר פסוקים המתארים את סופה של הממלכה. ותחילה סיכום היסטורי: בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי, החודש שייקרא טבת, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ אֶל־יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ.
פסוק ב:בְּעַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בשנה האחת-עשרה לְצִדְקִיָּהוּ, כשנה וחצי אחר שהתחיל המצור, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, תמוז בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה חומת הָעִיר.
פסוק ג:הצבא הבבלי נכנס לעיר. וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל שהשתתפו במערכה, וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ, אחד משערי העיר. כנראה קיימו שם ישיבה חגיגית עם כניסתם לירושלים כדי לכלכל את צעדיהם הבאים. שמות השרים ותואריהם: נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר סַמְגַּר־נְבוֹ. נרגל הוא שמו של אל המלחמה הבבלי, וכן נבו הוא אחד מאלילי בבל. שַׂרְסְכִים רַב־סָרִיס, משרה רמה בחצר מלך בבל, נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב־מָג, הממונה על הקוסמים. וְכָל־שְׁאֵרִית, שאר שָׂרֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל.
פסוק ד:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה — וַיִּבְרְחוּ. קשה להטיל מצור שיקיף את העיר מכל צדיה באותה מידה של הקפדה, אפילו בעיר לא גדולה כמו ירושלים. נראה שהצבא הבבלי ניסה לפרוץ פנימה דרך מקומות מסוימים בחומה; ולמרות שהבבלים חנו גם כנגד מקומות אחרים, עדיין נשארו פערים בהידוק הכוחות, ומשם הצליחו לחמוק מהעיר. וַיֵּצְאוּ הוא ופמלייתו בלַיְלָה מִן־הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם, וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ, לכיוון הָעֲרָבָה. כנראה ניסה להגיע לעבר הירדן.
פסוק ה:וַיִּרְדְּפוּ חֵיל־כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ. צדקיהו המלך לא ברח לבד אלא לווה במשפחתו ופמלייתו. ייתכן שאילו ברח כאדם פרטי שזהותו אינה ידועה, היה עולה בידו לחמוק מן הכשדים, אבל הוא לא עשה כן ולכן נתפס. וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל, רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת. נבודראצר לא השתתף בעצמו במצור הממושך על העיר, שהייתה קטנה יחסית, ואולי שהה בה רק בתחילתו. באותה שעה ישב בבסיסו המרוחק בצפון סוריה, ולשם הביאו את צדקיהו. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים. נבוכדנאצר, שהוא שהמליך את צדקיהו וקיבל את התחייבותו לנאמנות, האשים את צדקיהו בבגידה, בהפרת הברית ובחילול שבועת האמונים שלו.
פסוק ו:על כן — וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת־בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו, כדי שיראה מה עולה בגורלם, וְאֵת כָּל־חֹרֵי, שרי, אצילי יְהוּדָה, שהיו מהמנהיגים שהתנגדו בתוקף לבבל אשר ברחו עם צדקיהו או נתפסו בפני עצמם, שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל לפניו.
פסוק ז:ולאחר מכן אֶת־עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, בשלשלאות נחושת לָבִיא, להביא אֹתוֹ בָּבֶלָה אזוק כשבוי.
פסוק ח:ובינתיים בירושלים אֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־בֵּית הָעָם, בתי העם. או: בתים שמתאספים בהם, כגון בתי כנסת ואולי בית המקדש, שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ. וְאֶת־חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ, הרסו.
פסוק ט:וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, שהרי הבבלים לא הרגו את כל התושבים, וְאֶת־הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו, אלו שעברו לצד האויב, כפי שיעץ ירמיהו, וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים מחוץ לירושלים הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים, שר גדול הממונה על הענשת אנשים וטביחתם, כתפקיד שמילא פוטיפר סריס פרעה בזמנו, לבָּבֶל.
פסוק י:וּמִן־הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם מְאוּמָה, הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. שלא כאשורים, שהגלו עמים שלמים, הבבלים בחרו להגלות את השכבה העליונה של החברה בלבד. בגלות הראשונה של יהויכין לקחו הבבלים עמם את מנהיגי המדינה, ועכשיו הם חזרו והגלו שכבה נוספת של מנהיגים, אנשי צבא ובעלי רכוש. נבוזראדן השאיר בארץ רק את דלת העם — חסרי רכוש שאין בכוחם להתעצם, וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים, שדות לעיבוד בַּיּוֹם הַהוּא. הוא חילק ביניהם שטחים חקלאיים על מנת שיישארו במקום, שכן לא רצה שהארץ תהפוך שממה.
פסוק יא:ועתה לקורות ירמיהו כאשר נלכדה ירושלים: וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַל־יִרְמְיָהוּ, שאותו הפקיד בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים לֵאמֹר׃
פסוק יב:קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים, השגח עָלָיו, וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע, כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ — כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ. עליך להעניק לו את כל החופש להחליט על צעדיו.
פסוק יג:וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים, שהיה כנראה המפקד המקומי של הצבא הבבלי והממונה מטעם המלך על כל ענייני הארץ, וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב־סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב־מָג וְכֹל רַבֵּי, גדולי מֶלֶךְ־בָּבֶל כדי להוציא את ירמיהו בכבוד גדול.
פסוק יד:וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה, שבה היה עצור, וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן לְהוֹצִאֵהוּ מחצר המטרה אֶל־הַבָּיִת. את גדליה התכוונו הבבלים למנות כנציב מטעמם בארץ יהודה, ובידיו נתנו את ירמיהו לאחר שחרורו. וַיֵּשֶׁב ירמיהו בְּתוֹךְ הָעָם.
פסוק טו:וְאֶל־יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר־ה' בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר׃
פסוק טז:הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד־מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, שהעלה אותך מהבור בניגוד להחלטת השרים, לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא אֶת־דְּבָרַי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, וְהָיוּ, יתרחשו הנבואות הללו לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא,
פסוק יז:וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם־הַהוּא, נְאֻם־ה', וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר, ירא מִפְּנֵיהֶם.
פסוק יח:כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ, וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל, וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי־בָטַחְתָּ בִּי. נְאֻם־ה'.
