פסוק ג:ושלחתם וכו׳. בימי יהויקים אמר לו כשימלוך צדקיהו ישלח המוסרות והמוטות אל המלכים האלה על ידי המלאכים הבאים אל צדקיהו:
פסוק ד:וצוית אותם. את המלאכים תצוה להגיד אל אדוניהם:
פסוק ה:אנכי עשיתי וכו׳. ואם כן הכל שלי המה:
פסוק ה:ונתתיה. לכן בידי לתתה לאשר ישר בעיני:
פסוק ו:הארצות האלה. של המלכים אדוניכם:
פסוק ו:עבדי. ר״ל עושה שליחותי בדבר זה:
פסוק ו:את חית. ארז״ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:
פסוק ז:בנו. זה אויל מרודך:
פסוק ז:בן בנו. זה בלשאצר:
פסוק ז:עת ארצו. זמן חורבן ארצו בימי דריוש המדי:
פסוק ז:גם הוא. כמו שבא עת חורבן ארצות המלכים שהחריב נ״נ:
פסוק ח:אשר לא יעבדו אותו. אשר לא ירצה לעבדו ברצונו:
פסוק ח:ואת אשר וכו׳. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול שעבוד וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:אפקוד. אשגיח עליהם בהבאת חרב וכו׳:
פסוק ח:עד תומי. עד כלותי אותם ביד נ״נ:
פסוק ט:אל נביאיכם. הנביאים שלכם המנבאים לכם בשקר:
פסוק ט:ואל קוסמיכם. השואלים בקסם והוא מין כשוף:
פסוק ט:ואל חלומותיכם. המגידים עתידות על ידי שאלת חלום:
פסוק ט:ואל עונניכם. גם הוא ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים יח):
פסוק ט:ואל כשפיכם. העוסקים בשאר מיני כשוף:
פסוק ט:לא תעבדו. רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים:
פסוק י:למען הרחיק אתכם. ר״ל הם יועילו למען הרחיק וכו׳ כי כשתקבלו עליכם השעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס אבל כשתלחמו עמו ויגבר עליכם יוליך אתכם בשבי אל ארץ מרחוק:
פסוק י:והדחתי. רצה לומר אני אהיה בעזרתו ואדיח אתכם ממקומכם ותהיו אבודים:
פסוק יא:והנחתיו. ישכון במנוחה על אדמתו:
פסוק יא:ועבדה. יעשה עבודת האדמה בחרישה וזריעה וישב בה ויאכל מלחמה:
פסוק יב:וחיו. תשארו חיים:
פסוק יג:אל הגוי. על הגוי:
פסוק יג:אשר לא יעבוד. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול השעבוד:
פסוק יד:לא תעבדו. רצה לומר לא יתחזק עליכם להיות לו לעבדים:
פסוק טו:למען הדיחי אתכם. הם יועילו למען הדיחי אתכם בשבי ושם תאבדו אתם והנביאים אבל כשתקבלו עליכם עול שעבוד תשבו בארצכם ותעלו המס:
פסוק טז:הנה כלי בית ה׳. אשר הובאו לבבל עם גלות יכניה:
פסוק טז:מושבים. יהיו מושבים מהרה מבבל לירושלים:
פסוק יז:למה וכו׳. כי כשלא תקבלו עול שעבוד יכבוש את עיר ויחריבה:
פסוק יח:יפגעו נא בה׳. יתפללו עתה לה׳ לא על השבת הכלים אלא לבל יבואו לבבל הכלים הנותרים מה שלא לקח כשגלה את יכניה:
פסוק יט:אל העמודים. על עמודי הנחושת ועל ים הנחושת וכו׳:
פסוק כ:בגלותו. בעת שגלה לבבל עם יכניה ואת כל שרי יהודה וירושלים:
פסוק כא:כי כה אמר ה׳ וכו׳. בעבור שארכו הדברים באמרו אשר לא לקחם וכו׳ אמר שנית כי כה אמר ה׳ וכו׳ וכן דרך המקרא:
פסוק כב:עד יום פקדי אותם. עד הזמן שאזכור אני בהם והוא בימי כורש ואז אעלה אותם משם ואשיב אותם אל המקום הזה: