א בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלֶ֛כֶת יְהוֹיָקִ֥ם בֶּן־יֹאושִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָ֞ה הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔ה מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ב כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֵלַ֔י עֲשֵׂ֣ה לְךָ֔ מוֹסֵר֖וֹת וּמֹט֑וֹת וּנְתַתָּ֖ם עַל־צַוָּארֶֽךָ׃ ג וְשִׁלַּחְתָּם֩ אֶל־מֶ֨לֶךְ אֱד֜וֹם וְאֶל־מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב וְאֶל־מֶ֙לֶךְ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ צֹ֖ר וְאֶל־מֶ֣לֶךְ צִיד֑וֹן בְּיַ֤ד מַלְאָכִים֙ הַבָּאִ֣ים יְרוּשָׁלִַ֔ם אֶל־צִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ ד וְצִוִּיתָ֣ אֹתָ֔ם אֶל־אֲדֹֽנֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֥ה תֹֽאמְר֖וּ אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶֽם׃ ה אָנֹכִ֞י עָשִׂ֣יתִי אֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הָאָדָ֤ם וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּכֹחִי֙ הַגָּד֔וֹל וּבִזְרוֹעִ֖י הַנְּטוּיָ֑ה וּנְתַתִּ֕יהָ לַאֲשֶׁ֖ר יָשַׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃ ו וְעַתָּ֗ה אָֽנֹכִי֙ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־כָּל־הָאֲרָצ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַבְדִּ֑י וְגַם֙ אֶת־חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה נָתַ֥תִּי ל֖וֹ לְעָבְדֽוֹ׃ ז וְעָבְד֤וּ אֹתוֹ֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־בְּנ֖וֹ וְאֶֽת־בֶּן־בְּנ֑וֹ עַ֣ד בֹּא־עֵ֤ת אַרְצוֹ֙ גַּם־ה֔וּא וְעָ֤בְדוּ בוֹ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ ח וְהָיָ֨ה הַגּ֜וֹי וְהַמַּמְלָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעַבְד֤וּ אֹתוֹ֙ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִתֵּן֙ אֶת־צַוָּאר֔וֹ בְּעֹ֖ל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל בַּחֶרֶב֩ וּבָרָעָ֨ב וּבַדֶּ֜בֶר אֶפְקֹ֨ד עַל־הַגּ֤וֹי הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה עַד־תֻּמִּ֥י אֹתָ֖ם בְּיָדֽוֹ׃ ט וְ֠אַתֶּם אַל־תִּשְׁמְע֨וּ אֶל־נְבִיאֵיכֶ֜ם וְאֶל־קֹֽסְמֵיכֶ֗ם וְאֶל֙ חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֶל־עֹֽנְנֵיכֶ֖ם וְאֶל־כַּשָּׁפֵיכֶ֑ם אֲשֶׁר־הֵ֞ם אֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ י כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֣ים לָכֶ֑ם לְמַ֨עַן הַרְחִ֤יק אֶתְכֶם֙ מֵעַ֣ל אַדְמַתְכֶ֔ם וְהִדַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם וַאֲבַדְתֶּֽם׃ יא וְהַגּ֗וֹי אֲשֶׁ֨ר יָבִ֧יא אֶת־צַוָּאר֛וֹ בְּעֹ֥ל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַֽעֲבָד֑וֹ וְהִנַּחְתִּ֤יו עַל־אַדְמָתוֹ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַֽעֲבָדָ֖הּ וְיָ֥שַׁב בָּֽהּ׃ יב וְאֶל־צִדְקִיָּ֤ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ דִּבַּ֔רְתִּי כְּכָל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר הָבִ֨יאוּ אֶת־צַוְּארֵיכֶ֜ם בְּעֹ֣ל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל וְעִבְד֥וּ אֹת֛וֹ וְעַמּ֖וֹ וִֽחְיֽוּ׃ יג לָ֤מָּה תָמ֙וּתוּ֙ אַתָּ֣ה וְעַמֶּ֔ךָ בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר֙ כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־הַגּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יַעֲבֹ֖ד אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ יד וְאַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל־דִּבְרֵ֣י הַנְּבִאִ֗ים הָאֹמְרִ֤ים אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תַעַבְד֖וּ אֶת־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖ם נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃ טו כִּ֣י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהֵ֛ם נִבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר לְמַ֨עַן הַדִּיחִ֤י אֶתְכֶם֙ וַאֲבַדְתֶּ֔ם אַתֶּ֕ם וְהַנְּבִאִ֖ים הַֽנִּבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃ טז וְאֶל־הַכֹּהֲנִים֩ וְאֶל־כָּל־הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה דִּבַּ֣רְתִּי לֵאמֹ֗ר כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ אַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ אֶל־דִּבְרֵ֣י נְבִֽיאֵיכֶ֗ם הַֽנִּבְּאִ֤ים לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה כְלֵ֧י בֵית־יְהוָ֛ה מוּשָׁבִ֥ים מִבָּבֶ֖לָה עַתָּ֣ה מְהֵרָ֑ה כִּ֣י שֶׁ֔קֶר הֵ֖מָּה נִבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃ יז אַל־תִּשְׁמְע֣וּ אֲלֵיהֶ֔ם עִבְד֥וּ אֶת־מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וִֽחְי֑וּ לָ֧מָּה תִֽהְיֶ֛ה הָעִ֥יר הַזֹּ֖את חָרְבָּֽה׃ יח וְאִם־נְבִאִ֣ים הֵ֔ם וְאִם־יֵ֥שׁ דְּבַר־יְהוָ֖ה אִתָּ֑ם יִפְגְּעוּ־נָא֙ בַּֽיהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לְבִלְתִּי־בֹ֜אוּ הַכֵּלִ֣ים ׀ הַנּוֹתָרִ֣ים בְּבֵית־יְהוָ֗ה וּבֵ֨ית מֶ֧לֶךְ יְהוּדָ֛ה וּבִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃ יט כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֶל־הָֽעַמֻּדִ֔ים וְעַל־הַיָּ֖ם וְעַל־הַמְּכֹנ֑וֹת וְעַל֙ יֶ֣תֶר הַכֵּלִ֔ים הַנּוֹתָרִ֖ים בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃ כ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־לְקָחָ֗ם נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בַּ֠גְלוֹתוֹ אֶת־יְכָונְיָ֨ה בֶן־יְהוֹיָקִ֧ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֛ה מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶ֑לָה וְאֵ֛ת כָּל־חֹרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃ כא כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַל־הַכֵּלִ֗ים הַנּֽוֹתָרִים֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וּבֵ֥ית מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃ כב בָּבֶ֥לָה יוּבָ֖אוּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ עַ֠ד י֣וֹם פָּקְדִ֤י אֹתָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְהַֽעֲלִיתִים֙ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔ים אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
בראשית ממלכת יהויקים וגו' עד ויהי בשנה ההיא. סיפר הנביא שגם בימים ההם בראשית ממלכת יהויקים באה לו נבואה אחרת (ב) מהמוסרות ומוטות שיעשה ויתנם על צוארו, (ג) וישלחם אל המלכים שזכר מסביבות ירושלם ביד מלאכיהם הבאים לירושלם, ואמרו חכמים ז"ל שעשה נבוכד נצר אל יהויקים שליט על חמשת מלכים אשר זכר הנביא כאן ולכן היו שולחים שמה מלאכיהם, וחמש עשרה שנה היה מלך יהודה שליט בהם משנה א' ליהויקים עד ארבעה לצדקיהו לכן בימיו היה ענין המוסרות, אמנם על דרך הפשט יראה שהמלכים ההם היו שולחים מלאכים אל מלך יהודה להתיעץ שימרדו כולם במלך בבל, (ד) ולכן צוה השם לנביא שיודיעם על ידי מלאכיהם (ה) שהאל יתברך אשר עשה את האדם ואת הבהמה על פני כל הארץ בכחו הגדול והנותן את הארץ לאשר ישר בעיניו (ו) הוא נתן את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל שקרא אותו עבדו לפי שיעשה רצונו ויחריב את אויביו, וגם את חית השדה נתן לו לעובדו, ורמז באדם אשר יתן בידו ישראל ובני יהודה, ורמז בחית השדה שאר האומות כולם שנתנו בידו, ובדרש (שבת קנ, א) אמרו שהיה נבוכדנצר רוכב על אריה ותנין קשור על צואר הארי, (ז) ושיודיעם שיעבדו אותו ואת בנו אויל מרודך ואת בן בנו בלשצר עד בוא עת ארצו רוצה לומר עד שיבא העת להחרב ארצו גם הוא שתחרב על ידי מדי ופרס כמו שנחרבו שאר הארצות על ידו, (ח) ויודיעם עוד שהממלכה והגוי אשר לא יעבוד אל נבוכדנצר מלך בבל ואשר לא יתן את צוארו תחת עולו רוצה לומר שלא יכנע ולא ישתעבד אליו ברצונו, יפקוד עליו בחרב וברעב ובדבר עד תומם ובזה היה מסכל עצתם שלא יתיעצו למרוד במלך בבל כי המערכה העליונה תנשאו כל הזמן המוגבל ההוא בהכרח, (ט) והזהירם ג"כ שלא ישמעו אל נביאיהם וקוסמיהם עונניהם ומכשפיהם האומרים אליהם לא תעבדו את מלך בבל, (י) כי שקר הם מנבאים להם, וכבר זכר הרב המורה כי כל מגיד הנעלם בעתיד יקרא בהרחבת הלשון נביא לפי שנביא הוא מגזרת ניב שפתים וענינו מדבר, ולכן אמר כאן על הקוסמים והמעוננים והמכשפים כי שקר הם נבאים לכם ושהיתה עצתם מוכנת למען הרחיקם מעל אדמתם, (יא) לפי שהגוי שיעבוד את מלך בבל ישאר על אדמתו בהשקט ובבטחה ואשר לא יעשה כן ילך בגלות ובשבי.
פסוק א:
והנה עם היות שבאה הנבואה הזאת אל ירמיהו מהש"י בראשית ממלכות יהויקים הנה לא כתבה ולא עשאה בפועל אלא בשנה הראשונה לצדקיהו וכמ"ש מיד אחר זה ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו כי אז נעשתה הפעולה הזאת, ובעבור זה אמר הנביא ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה כי כעשותו את הנבואה הזא' בפועל שהיה כבר בימי צדקיהו ראה לבאר המלאכים אשר שלח בידיהם הנבואה הזאת לאי זה באו לירושלם ואמר שהיה לצדקיהו כי כבר היה זה בימיו, (יב) ולכן אמר אליהם גם כן ואל צדקיהו מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה אשר דברתי אתכם כי רוצה לומר שאותו ייעוד שהגיע אליו בימי יהויקים א"ל עתה. והותרה בזה השאלה הד'. ורש"י כתב פרשה תחתונה לעליונה ד' שנים והוא שיביא צוארו תחת עול מלך בבל ויעבוד אותו הוא ועמו, (יג) וישבו חיים ולא ימותו בחרב ברעב ובדבר כי אחרי שבני יהודה לא זכו במעשיהם לשהקב"ה ישנה בעבורם המערכה העליונה ונשארו כיתר הגוים אליה היה ראוי שישתעבדו כמוהם למלך בבל שהשעה מצחקת לו, (יד) ושלא ישמעו אל דברי הנביאים המנבאים להם בהפך זה כי שקר להם מנבאים, (טו) לפי שלא שלחם השם והם משקרים בדבריהם, ושכל זה היה ג"כ מפועל המערכה למען יבואו לחרבן, (טז) וכן אמר הנביא להכהנים ואל כל העם בני יהודה, ולא היתה האמירה אליהם לבד שיתנו צואר' תחת עול מלך בבל כי זה למלך ולשרים יאות לאמרו ולשמעו לא לכהנים והעם אבל אמר אליהם שלא ישמעו אל דברי הנביאים האומרים שכלי בית ה' המובאים בבלה ישובו מהרה לירושלם כי שקר המה מנבאים בזה, (יז) וכן אין ראוי לשומע' למה שאומרים שלא יעבדו את מלך בבל כי יותר טוב הוא שיעבדו אותו ויחיו משתהיה עיר ירושלם חרבה, (יח) ואם יאמרו שהם נביאי השם באמת יפגעו ויתפללו לה' לא שישובו הכלים לירושלם אבל שהכלים הנותרים בבית ה' ובבית המלך שלא ילכו גם כן לבבל, (יט) כי כה אמר וגזר הקב"ה שכל הכלים לא מזהב וכסף כי כבר לא היו בבית ה' אבל כלי הנחשת העמודים והים והמכונות ויתר הכלים הנותרים בירושלם (כ) שלא הוליך מלך בבל כאשר גלה את יהויכין ואת כל חורי יהודה שהם השרים והגדולים שבמלכות, (כב) כולם בבל יובאו ושם יהיו עד יום הפקודה שיפקדם השם כי אז יעלו בני יהודה מבבל וישיבו הכלים עמהם וכן היה ברשות כורש מלך פרס כמו שנזכר בספר עזרא, והנה כזכרו יעוד העמודים ושאר הכלים אמר כי כה אמר ה' צבאות אל העמודים שרוצה לומר על העמודים כמו ויאמר אברהם אל שרה אשתו (בראשית כ, ב), ובעבור שארכו הדברים באומרו אשר לא לקחם נבוכד נצר מלך בבל הוצרך לומר שנית כי כה אמר ה' צבאות על הכלים הנותרים בית ה' וגו':