וכן לא יעשה לענות את הבתולות שהאומו' גדרו עצמו מן העריות ע"י המבול. ואף על פי שאין הפנויה מכלל העריות כיון שגזל אותה ובא עליה הרי היא כערוה וחייב עליה הריגה שהרי בפר' ט' מהלכות מלכים כתב הרמב"ם ז"ל ומפני מה נתחייבו כל אנשי שכם הריג' מפני ששכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו הרי לך בפי' ששכם נתחיי' הריגה בביאת הפנויה הזאת במכ"ש שאפי' אנשי שכם נתחייבו הריגה בעבורה כ"ש שכם עצמו שעשה העבירה וזהו שכתב רש"י וכן לא יעשה לענות את הבתולות וכתב אחריו מיד שהאומות גדרו עצמן מן העריות ע"י המבול. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא ידעתי זה כי הכנענים שטופים בעריות ובבהמה ובזכור כדכתיב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ כו' ולא התחילו בהן באותו הדור ובימי אברהם ויצחק היו יראים פן יהרגו אותם לקחת נשיהם עכ"ד: ואני תמה מאד כי נראה לי שכל ראיותיו הפוכות כי הראיה שהביא מן כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ היא לנגדו כי אלו לא התחילו בהן באותו הדור אלא שהיה מנהגם זה תעיד מהו זה שאמר הכתוב עליהם כי בכל התועבות האלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם ותטמ' האר' ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה ואם היו פרוצים בהם תמיד מדוע לא הקיאה אותם הארץ מזמן המבול עד זה הזמן שהם שמנה מאות ושלשים שנה אבל זאת ראיה בלי ספק שהיו גדורים בעריות מזמן המבול עד קרוב לזמן שבאו ישראל לכבשם לקחת את ארצם ומפני שבאותו הדור התחילו לפרוץ גדרם בעריו' ותטמ' הארץ נגזר עליהם שתקיא אותם הארץ וישבו ישרא' תחתם. ומה שטען עוד ובימי אברהם ויצחק היו יראים פן יהרגו אותם לקחת נשיהם גם זאת הראיה היא לנגדו שאלו לא היו גדורים בם למה יהרגו אותם לקחת את נשיהם ולא יקחו את נשיהם בחזק' מבלתי שיהרגו את בעליהם אבל זאת ראיה גמורה שהיו גדורים באשת איש ולכן לא היו יכולין לקחת נשיהן רק כשיהרגו בעליהן תחלה והנה אבימלך אמר לאברה' אבינו ע"ה מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה גם פרעה אמר לו למה לא הגדת לי כי אשתך היא למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה ואברהם השיב לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה מכלל שבשאר המקומות גדורים היו בם ולכן ישראל אף על פי שהיו גדורים בעריות הוצרך הכתוב להזהירם שלא יפרצו בם ותקיא הארץ אותם כאשר קאה את הגוי שהיו גדורים בם ואחר כך פרצו גדרם ולכן מה שפירש הרמב"ן ז"ל וכן לא יעשה נמשך עם בישראל כי נבלה עשה בישראל וכן לא יעשה בהם על כן אמר בישראל כי איננה כן בין הכנענים אינו מחוור כי ממאמר כי נבלה עשה בישראל למדנו זה ולמה חזר וכתב וכן לא יעשה:
במרמה בחכמה. לא כמו בידו מאזני מרמה כי חלילה לזרע קדש שיעשו רמיה:
אשר טמא הכתוב אומר שלא היתה רמיה שהרי טמא את דינה אחותם. בב"ר אמר רבי שמואל בר נחמן מה את סבור רמיות דברים יש כאן רוח הקודש אומרת אשר טמא את דינה אחותם כלומר ומאחר שטמא ועשה הנבלה הזאת בישראל צריך להשתמש עמו בזאת התשובה ואין זו רמאות אלא חכמה ומה שהכריח לרז"ל לפרש קרא דאשר טמא שהם דברי רוח הקדש ולא שיהיה פירושו וידברו עם שכם אשר טמא הוא מפני שהיה לו לכתוב זה למעלה גבי ויענו בני יעקב את שכם לומר את שכם אשר טמא:
נאות נרצה. והנו"ן נון האיתן לא שהנון פ"א הפועל כמו את כל נאות יעקב שהוא מענין נוי והביא ראיה ממה שכתוב אחר זה אך בזאת יאותו לנו שהוא מאמר בני יעקב לשכם אך בזאת נאות לכם ומלת יאותו אי אפשר להתפרש מלשון נוי דאם כן אך בזאת ינאו לנו מיבעי ליה:
להמול להיות נמול. פי' מבנין נפעל כמו הכון לקראת אלהיך:
ואינו לשון לפעול. פי' מבנין הקל כי אם שרשו מול מגזרת שוב מול היה ראוי להיות למול הלמ"ד בקמ"ץ והמ"ם בשורק כמו לקום לשוב ואם שרשו נמל מגזרת ונמלתם היה ראוי להיו' לנמול ובחסרון פ"א הפועל למול הלמ"ד בחירק והמ"ם בחולם ובדגש על משקל לפול לשוך:
שלמים בשלום ובלב שלם. מפני שלא מצאנו תואר מהשלום הוצרך לומר בלב שלם ומפני שהשלם הוא הפך החסר והמכוון פה הוא השלום הוצרך לומר בשלום לפיכך כתב שניהם:
כאדם שידו רחבה. לא שיפול בארץ רוחב ידים אלא דרך משל שהארץ הזאת היא כאדם שידו רחבה מרוב וותרנותו ככה הארץ הזאת היא וותרני' להשפיע ולוותר לזולתם מרוב הפרקמטיות שבתוכ' שמתוך שאין בה קונים רבים מוותרים לסוחרי' הבאים בה כדי שיקנו מהם ומה שהוסיף לומר כלומר אל תפסידו כלום הוא מפני שאלה הדברים שדבר לעמו ואמר להם שהארץ היא וותרנית הם דברים שלתועלת בני יעקב לא תועלת עמו ולא היה ראוי לפייס את עמו בדברים כאלה לפיכך הוסיף ואמר שהכונה באלה הדברים אינו אלא להודיעם שלא יפחדו פן יפסידו את ממונם מסבת יוקר השער שתהיה בסבתם כי הארץ הזאת היא וותרנית מרוב הפרקמטיא שיש בתוכה ואין לה קוני' ועכשו ימצאו קונים רבים וירויחו גם הם גם אתם:
אך נאותה להם לדב' זה ועל ידי כן ישבו אתנו. לא שנאות' שישבו אתנו כי הם לא היו מונעים אותם לשבת אתם וכאלו אמר אך נאותה להם להמול ואז ישבו אתנו:
שני בני יעקב בניו היו ואף על פי כן נהגו עצמן כשמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו שלא נטלו עצה ממנו. בב"ר אמרו ויקחו בני יעקב שמעון ולוי ממשמע שנאמ' שמעון ולוי איני יודע שהם בני יעקב אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב פי' מבני יעקב יתירא שמעינן דלא אתא אלא לדרשא לומר שהם בני יעקב ולא עשו עצמן אלא כשמעון ולוי כאנשים נכריים שאינם נקראים בשם בניו אלא בשמם מפני שלא נטלו עצה מאביהם כמנהג הבנים אלא עשו עצמן כנכריים אבל בלאו יתורא דבני יעקב ה"א שכתב אות' בשמם ולא בשם בניו להודיענו אי זה מבניו עשו זה אבל מה שאמרו בב"ר אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה נראה שלא מייתורא דבני יעקב דרשו זה שהרי שמעון ולוי לגופייהו הו' כדי להודיע מי מבניו עשו זה ואפי' הכי דרשו בם שלא נטלו עצה זה מזה. ושמא יש לומר דמדבני יעקב לדרשא שמעון ולוי נמי לדרשא דומי' דרך וטוב כדאיתא במציעא ורש"י לא הביא רק דרשה דבני יעקב מפני שהכתוב מעיד על זה ויאמר יעקב אל שמעון ולוי עכרתם אותי ולא דרשה דשמעון ולוי מפני שהוא רחוק מהשכל שילכו שניהם בפועל הזה ולא לקחו עצה זה מזה:
אחי דינה לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה. דאם לא כן אחי דינה למה לי וכי לא ידענו שהם אחיה אבל בב"ר אמרו וכי אחות שניהם היתה ולא אחות כל השבטים אלא לפי שמסרו נפשם עליה לפיכך נקראת על שמם ודכוותה ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אלא לפי שמסר אהרן נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו וכן פרש"י שם ואף ע"פ שאינם דומין זה לזה דבשלמא גבי אחות אהרן היה לו לומר אחות משה ואהרן אלא הכא שלא נכתב אחות שמעון ולוי עד שיקשה והלא אחות כל השבטים היתה רק שמעון ולוי אחי דינה מכל מקום מייתורא דאחי דינה משמע דלא אתא אלא להודיע שהם לבדם אחיה וכאלו אמר אחות שמעון ולוי והיינו דקשיא להו וכי אחות שניהם היתה ולא אחות כל השבטים:
באו על החללים לפשט החללים. לקחת המלבושי' שלהם דאם לא כן מה להם אצל החללים באו על העיר ויבוזו את צאנם ואת בקרם מיבעי ליה:
שבו לשון שביה וטעמו מלרע. פי' מפני שטעמו מלרע על משקל בנו קנו ידענו ששרשו שבה מלשון שביה אבל אם היה טעמו מלעיל על משקל קמו שבו היה שרשו שוב מלשון שיבה:
צלולה היתה החבית כו'. בב"ר פי' צלולה היתה זרעי ולא היה בה שום עכירות ושום בלבול מפני שאף על פי שהיתה מסורת ביד הכנעניים שהם עתידין ליפול ביד זרעי מכל מקום היו יודעים שלא יהיה זה אלא כאשר יפרו וירבו ולפיכך היו שותקין ולא היו מתעוררין עליו והיתה כל החבית שלי צלולה ועכשו שראו הפועל הזה יתעוררו עלינו ויעתיקונו ממקומנו וממנוחתנו ויתעכ' החבית שליש היתה צלולה עד עכשו אבל רבי יהודה ב"ר סימון אמר עכורה היתה החבית וצללו אותה שהיו בחרפה ובושה מחמת הפועל שנעשה בדינה אחותם כדכתיב כי נבלה עשה בישר' ונעשת עכשו צלולה שלא נשאר בהם שום דופי ולא ידעתי איך יתיישב לפירושו קרא דעכרתם אותי דצללתם אותי מיבעי ליה ושמא י"ל דרבי יהודה ב"ר סימון לא פליג עליה דת"ק אלא שמסברא דנפשיה אמ' שזה שאמר יעקב לשמעון ולוי עכרתם אותי שצלולה היתה החבית ועכרתם אותה אדרבה איפכא מסתברא שעכורה היתה החבית וצללו אותה:
הכזונה הפקר. לא זונה ממש כמשמע' שהפקיר' עצמה לזנו' דא"כ מה יעשה את אחותנו דקאמ' והלא אין ביד שום אד' כח לעשות את האשה זונה מאח' שפי' זונה מפקר' את עצמ' אלא עכ"ל שפי' זונה כאן הפקר שההפקר ביד כל אדם לעשותו וכך אמרו בב"ר מה הם נוהגי' בנו כבני אדם של הפקר כאלו אמר הכאנשי הפקר יעשה את אחותנו ואע"פ שאמרו בפרק הבא על יבמתו פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה ואמרו גם כן כותי ועבד הבא על בת ישר' עשאה זונה לא אמרו זה אלא בזונה האמורה בכהונה שהיא הנבעלת לפסול לה שבביאתו עושה אות' זונה לפוסלה לכהונה אבל זונה האמורה בכל מקום שהיא אותה שהפקירה עצמה לזנות אין אחרים עושין אותה זונה אלא היא עצמה ולכן לא יפול בלשון לומ' הכזונה המפקר' עצמה לזנות יעשה את אחותנו אלא הכזונה תעשה אחותנו שהפקיר' עצמה לזנו' כמו הזונה או הכזונה יעשה עם אחותנו ויהיה פירושו הכמו עם הזונה יתנהג עם אחותינו שכמו שהאדם עושה עם הזונה ששוכב אותה שלא ברצונה ושלא ברצון קרובי' ככה יעשה עם אחותנו עד שלקחה ושכב עמה בעל כרחה ושלא ברצון קרוביה אבל אם יהיה פי' זונה האמורה כאן הפקר שאינו מכוין בה על הזנות רק על ההפקר כמו שאמרו בב"ר כבני אדם של הפקר יהיה פי' יעש' את אחותנו שעשאה כהפקר ואע"פ שלא יאמר שעשה הפקר אלא בנכסיו שהן ברשותו מתחלה ואח' כך הוציאן מרשותו ועשאן הפקר לכל העולם ולא זו שלא היתה ברשותו מעולם מ"מ אמרו זה בדרך משל בעלמא שכן משמע מלשונם בב"ר נוהגים בנו כבני אדם של הפקר ואין בני אדם של הפקר אלא ההדיוטו' ולא הפקר ממש:
את אחותנו ית אחתנא. פירו' שמלת את מורה על עצם הפעול ולא שיהיה פירושו במקום עם כמו את יעקב כי מאחר שפי' מלת זונה האמורה כאן הפקר יחוייב בהכרח שיהיה פי' את אחותנו ית אחתנא שעשה אותה הפקר שזהו שמוש מלת את ברוב המקומו' אבל אלו היה פי' זונה האמורה כאן כפי' זונה בכל מקום שהיא האשה שהפקיר' עצמה לזנות שאז לא תפול עליה מלת יעשה מפני שזה הפועל אינו ביד אחרים אלא ביד עצמה היה מפרש את אחותנו עם אחתנא כדלעיל ומה שפי' את בלשון ארמי ית אחתנא הוא מפני שמלת את בלשון הקדש משמש' פעם עצם הפעול פעם על עצם הפועל פעם במקום מן פעם במקום עם ואלו בלשון ארמי איננו כן כי המורה על עצם הפעול מתורגם בלשון ית והמורה על עם מתורגם בלשון עם והמורה על מן מתורגם בלשון מן לפיכך פי' את אחותנו ית אחתנא בלשון ארמי להבדיל ביניהם. וא"ת ולמה לא פי' מלת הכזונ' כמשמעה הנפקרת לזנו' ויהיה פי' את אחותנו עם אחותנו כדלעיל. י"ל מפני שאין לפרש את אחותנו עם אחותנו אלא בשיוסיף מלת עם על מלת הכזונה לומר הכמו עם זונה יעשה עם אחותינו ומפני זה ברח מלפרש הכזונה כמשמעה ואת אחותנו עם אחותנו ופירש אותה הפקר כדי שיתיישב בלא שום תוספ' וכי האי גוונא כתב הרב גבי ושמח את אשתו ישמח את אשתו ותרגומו ויחדי ית אתתי' והמתרג' ויחדי עם אתתיה טועה הוא שאין זה תרגום של ושמח אלא של ושמח ושמא מזה הטעם עצמו פירשו רבותינו ז"ל בב"ר הכזונה הפקר ואמרו מה היו נוהגים בנו כבני אדם של הפקר:
