נבואתו הקדמונית של הנביא ישעיה המקבילה לנבואת עמוס
הפרק הזה הוא לפי דעתי ראשית בכורי נבואתו של ישעיהו תיכף לקבלתו בימי עוזיהו מיד ה' את השליחות הנבואית אל עם ישראל.
[הראיות לכך
א. הפתיחה בשירת הכרם, שכנראה לא נקראת שירה(עיין אברבנאל שתמה במה זכה משל זה להקרא שיר, והרבה לפלפל על זה) אלא משום שישעיהו אמר הזה בקול שיר וזמרה למען עורר תשומת לב שיטו אוזן לדבריו בתחילת הנבאו, כדמצינו כמה נביאים מתחילים מטעם זה נבואתם בדבר מוזר, אם בדיבור או במעשה, כמו שהתחיל הושע בלקיחת אשת זנונים, ויחזקאל בשכיבה על צידו ימים רבים.
ב. אופן הסגנון שנצטווה עליו בשעת משלחתו מפי ה': "לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו"(ישעיה י ט), מוצא כאן ביטוי בלשונו: "ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו".
ג. הוא מוחה פה נגד אותן שדרות החברה ואותן צורות והופעות החיים שמוחה נגדן גם עמוס, וכן מנבא על אותן הפורעניות שמנבא עליהן גם עמוס; צא וראה: ישעיהו בנבואתו זאת ועמוס בכל נבואותיו אינם מוחים אלא נגד קלקול השדרות הגבוהות בלבד, או בלשון עמוס, של "השאננים בציון"(עמוס ו א), ועוד צא והקש: ל"הוי מגיעי בית בבית" כאן, מתאים שם: "השואפים על עפר ארץ בראש דלים"(עמוס ב ז); ל"הוי משכימי בבקר שכר ירדופו" כן, מתאים שם: "השותים במזרקי יין"(עמוס ו י); ל"והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם" כאן, מתאים שם: "הפורטים על פי הנבל כדוד חשבו להם כלי שיר"(עמוס ו ח); ל"הוי מושכי העוון... האומרים ימהר יחישה מעשהו..." כאן, מתאים שם: "הוי המתאוים את יום ה'..."(עמוס ה יח); ל"מצדיקי רשע עקב שוחד" כאן, מתאים שם: "כי הפכתם לראש משפט..."(עמוס ו יב), "כי מאסו את תורת ה' צבאו-ת נאמר גם שם(עמוס ב ד); אל העונש "אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב" כאן, מתאים שם: "והכיתי בית החורף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים"(עמוס ד טו); אל העונש כאן: "י עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת", מתאים שם "והכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם"(עמוס ד ט).
אות הוא, כי הנבואה הזאת חלה בתקופה אחת עם נבואות עמוס שתקופתן נתפרשה שניבא בימי עוזיהו שנתיים לפני הרעש(עמוס א א).
ד. כעמוס שניבא על הרעש מנבא גם ישעיה על הרעש, כמו שאוכיח מלשון הכתוב בפרקנו. ]
ההשחתה הקיפה אז ביחוד את השדרות הגבוהות, והנביא בתור עונש מנבא על רעש האדמה ועל אויב אכזרי שיעור מרחוק, וכנראה כוונתו לארם, שכך נאמר במלכים על זמן יותם: "בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהֹוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְאֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ׃"(מלכים ב טו לז).
וְעַתָּה֙ אוֹדִֽיעָה־ נָּ֣א אֶתְכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־ אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה לְכַרְמִ֑י הָסֵ֤ר מְשׂוּכָּתוֹ֙ וְהָיָ֣ה לְבָעֵ֔ר פָּרֹ֥ץ גְּדֵר֖וֹ וְהָיָ֥ה לְמִרְמָֽס׃
וַאֲשִׁיתֵ֣הוּ בָתָ֗ה לֹ֤א יִזָּמֵר֙ וְלֹ֣א יֵעָדֵ֔ר וְעָלָ֥ה שָׁמִ֖יר וָשָׁ֑יִת וְעַ֤ל הֶעָבִים֙ אֲצַוֶּ֔ה מֵהַמְטִ֥יר עָלָ֖יו מָטָֽר׃
(ישעיה ה ה-ו)
הכוונה לעניין הנמשל, כי די בזה שיסלק ה' השגחתו וימנע טובותיו מהם למען יהיו לכלה ולבער לאויביהם.
בְּאָזְנָ֖י יְ-הוָ֣ה צְבָא֑וֹ-ת אִם־ לֹ֞א בָּתִּ֤ים רַבִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה יִֽהְי֔וּ גְּדֹלִ֥ים וְטוֹבִ֖ים מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
(ישעיה ה ט)
נאמר על הרעש, כי ע"י הרעש סובלים, כידוע, דווקא הבניינים הגדולים והגבוהים. וגם בעמוס נאמר כעין זה: "כִּ֗י בְּי֛וֹם פָּקְדִ֥י פִשְׁעֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל עָלָ֑יו ...וְנִגְדְּעוּ֙ קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָפְל֖וּ לָאָֽרֶץ... וְאָבְד֞וּ בָּתֵּ֣י הַשֵּׁ֗ן וְסָפ֛וּ בָּתִּ֥ים רַבִּ֖ים..."(עמוס ג יד-טו).
והציור הזה בעמוס מוכיח מתוכו כי על רעש האדמה נאמר.
כִּ֗י עֲשֶׂ֙רֶת֙ צִמְדֵּי־ כֶ֔רֶם יַעֲשׂ֖וּ בַּ֣ת אֶחָ֑ת וְזֶ֥רַע חֹ֖מֶר יַעֲשֶׂ֥ה אֵיפָֽה׃
(ישעיה ה י)
נאמר על ליקוי השדות והכרמים שאירע אז, כשם שמצינו אצל עמוס: "הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֮ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵנֵיכֶ֥ם וְזֵיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם"(עמוס ד ט).
וְהָיָ֨ה כִנּ֜וֹר וָנֶ֗בֶל תֹּ֧ף וְחָלִ֛יל וָיַ֖יִן מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֨ת פֹּ֤עַל יְהוָה֙ לֹ֣א יַבִּ֔יטוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדָ֖יו לֹ֥א רָאֽוּ׃
(ישעיה ה י)
חוזר(=מתקשר) לפי הנראה אל הפורעניות שאירעו עד הרעש כמוזכר בעמוס: "וְגַ֣ם אָנֹכִי֩ מָנַ֨עְתִּי מִכֶּ֜ם אֶת־ הַגֶּ֗שֶׁם... הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֮ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒... שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם..."(עמוס ד ז-י).
לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־ דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא׃
(ישעיה ה יג)
מוסב על הרעש, אשר בסיבתו נחרבו כמה ישובים ויושביהם ברחו למקומות אחרים. וכמו שכתב הנביא זכריה: "וְנַסְתֶּ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה"(זכריה יד ה).
וַיִּגְבַּ֛ה יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃
וְרָע֥וּ כְבָשִׂ֖ים כְּדָבְרָ֑ם וְחָרְב֥וֹת מֵחִ֖ים גָּרִ֥ים יֹאכֵֽלוּ׃
(ישעיה ה טז-יז)
המשפט והצדקה של ההשגחה נתגלו בזה שהביא עליהם רעש הארץ שמטבעו להחריב דווקא הבנינים הגדולים של השאננים - העשירים מושחתי המדות, והבתים הדלים של דלת-העם לא סבלו כל כך, אלא "ורעו כבשים כדברם" – כמנהגם, או כדברם - כבמקום המרעה שלהם(השווה מיכה ב יב). ובשם כבשים הוא מכנה את בני דלת העם, שביחס אליהם לא יביא הרעש מהפכה גדולה, אולם בחרבות "המחים" -העשירים השמנים שארמנותיהם יהרסו ע"י הרעש - "גרים", בהמות מעלי גרה "יאכלו", רצה לומר, שתהיינה מרעה לעדרים.
ובמקבילה בעמוס נרמז זה כמעט במפורש: "כִּֽי־ הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים׃"(עמוס ו יא), הגדול הוכה אפוא לרסיסים והקטון רק לבקיעים.
ה֖וֹי חֲכָמִ֣ים בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וְנֶ֥גֶד פְּנֵיהֶ֖ם נְבֹנִֽים׃
ה֕וֹי גִּבּוֹרִ֖ים לִשְׁתּ֣וֹת יָ֑יִן וְאַנְשֵׁי־ חַ֖יִל לִמְסֹ֥ךְ שֵׁכָֽר׃
מַצְדִּיקֵ֥י רָשָׁ֖ע עֵ֣קֶב שֹׁ֑חַד וְצִדְקַ֥ת צַדִּיקִ֖ים יָסִ֥ירוּ מִמֶּֽנּוּ׃
(ישעיה ה כא-כג)
אלו השלשה יתרונות שבעליהם מתהללים בהם: החכם בחכמתו והגיבור בגבורתו והעשיר בעשרו, כאמור בירמיה(ט כב). הזכירם הנביא אצלם לבוז ולגנאי: הוי חכמים וכו' הוי גבורים וכו'. ו"מַצְדִּיקֵ֥י רָשָׁ֖ע עֵ֣קֶב שֹׁ֑חַד" מוסב על השרים העשירים, שהשוחד הוא מקור עשרם.
"וצדקת צדיקים יסירו ממנו", ממנו כאן לשון רבים מדברים בעדם(או לחלופין "מאיתנו"), והכוונה: שבסבתם פסו צדיקים מישראל.
לָכֵן֩ כֶּאֱכֹ֨ל קַ֜שׁ לְשׁ֣וֹן אֵ֗שׁ וַחֲשַׁ֤שׁ לֶֽהָבָה֙ יִרְפֶּ֔ה שָׁרְשָׁם֙ כַּמָּ֣ק יִֽהְיֶ֔ה וּפִרְחָ֖ם כָּאָבָ֣ק יַעֲלֶ֑ה כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙ יְ-הוָ֣ה צְבָא֔וֹ-ת וְאֵ֛ת אִמְרַ֥ת קְדֽוֹשׁ־ יִשְׂרָאֵ֖ל נִאֵֽצוּ׃
(ישעיה ה כד)
התורה היא העיקר-השורש, ואמרות ה' ביד נביאיו הן כמו פרחים היוצאים מהשורש, לזאת מתאים אל החטא שמאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו, נאמר הענש: "שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה".
עַל־ כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף־ יְ-הוָ֨ה בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ וַֽיִּרְגְּזוּ֙ הֶֽהָרִ֔ים וַתְּהִ֧י נִבְלָתָ֛ם כַּסּוּחָ֖ה בְּקֶ֣רֶב חוּצ֑וֹת בְּכָל־ זֹאת֙ לֹא־ שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
(ישעיה ה כה)
מדבר ברעש, ומורה על זה לשונו: "ויכהו וירגזו ההרים...", ועוד, דעל כרחך(בעל כרחנו) לא באויב מדבר כאן, שהרי אחרי זה נאמר: "בכל זאת לא שב אפו... ונשא נס לגוים מרחוק...".
וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־ יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־ חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ׃
(ישעיה ה ל)
הציור מהמצוקה הנפשית בבוא האויב, שאול מההופעות שלוו רעש הארץ שקדם לו: "כנהמת ים" מתיחס אל ההופעה שבשעת הרעש מי הים הקרוב משתפכים בהמולה על פני הארץ.
"ונבט לארץ והנה חשך" - מצוי מאד שהררי שרפה לעת הרעש פותחים פיהם ומוריקים מטרות אפר המפיצים חושך סביב סביב עד פרוץ אחרי כן משם אש וזרם החומר הבוער, וכך אולי אירע גם בשעת הרעש בימי עוזיה.
ו"חושך בעריפיה" חוזר(מתייחס) אל ה"ארץ" המוזכרת לפני זה, והכוונה: חושך בעריפי הארץ, והוא מלשון יערוף כמטר לקחי, וקורא כן למטר-האפר הבא מבטן הארץ, והבי"ת שבמילה "בעריפיה" היא בי"ת הסבה, והיינו שהחושך על הארץ היה תוצאה של האפר.