משיחת אלישע
הרב דון יצחק אברבנאל בפרושו לספר מלכים אומר כי הקב"ה רצה שאליהו ימשח את חזאל למלך על ארם במקום בן הדד, את יהוא למלך על ישראל במקום המלך אחאב ואת אלישע נביא במקומו. אולם לאחר נבואתו הקשה של אליהו אחרי מות נבות(כפי שנבאר בהמשך) נכנע אחאב וקיבל על עצמו סדרי תשובה. לכן נדחית הפורענות שהיתה צריכה להתרחש עתה לתקופה שאחרי מותו. לכן אליהו לא משח למעשה אף אחד מהמלכים רק את אלישע לנביא במקומו. את משיחת המלכים השאיר לאלישע. בהמשך נראה שאלישע אמר לחזאל שיהיה מלך במקום בן הדד, וצוה את תלמידו יונה בן אמיתי למשוח את יהוא. חזאל נלחם בישראל והסב להם אבדות קשות, יהוא השמיד את הבעל מישראל יחד עם כל משפחת אחאב ואלישע העניש את ארבעים ושנים הילדים הרשעים שהתקלסו בו והיו חייבים מיתה בגלל סבות נוספות. כמו כן הרעב הכבד שהיה בשומרון בזמן יהורם בנו של אחאב נגרם בסבת אלישע, ולמעשה יהוא וחזאל הרגו פיזית את הרשעים ואילו אלישע הוכיח אותם מחד, אך הלך אתם למלחמה והיה אהוב על העם ועל בית המלכות.
אלישע חורש את השדה
כאשר הגיע אליהו לשדותיו של אלישע שהיו באבל מחולה(דרומית לבית שאן) מצא את אלישע עסוק בחרישת הקרקע. החורשים שהיו הולכים אחרי השוורים נעצו את שיני המחרשה בקרקע ואלישע הלך אחרי הצמד האחרון. אליהו לא אמר אף לא מלה אחת לאלישע אלא זרק אליו את אדרתו. באותה שעה הרגיש אלישע בקדושת האדרת, זו שהיתה על אליהו בעת היותו במערה שבהר סיני, עזב את הבקר ובקש את רשותו של אליהו ללכת להיפרד מהוריו, ולחזור אליו. אליהו שרצה לבדוק אם אלישע רציני בכוונותיו, אמר לו שילך וישוב לעבודתו כי לא אמר לו מאומה ולא עשה לו מאומה, אלא רק זרק אליו את אדרתו.
השאלה היא מדוע זימן הקב"ה את אליהו להגיע לאלישע בשעה שעסק בחרישת השדה ולא בעידן אחר? מסבירים המפרשים שרצה הקב"ה לרמוז לאליהו שהעם לא שעה לדברי נבואתו(דבר שהביאו להתיאש מהם) לא בגלל שסרבו לשמוע אליו, אלא שלא השיגו את דרגותיו הנעלות, ובדרך הטבע אדם לא נמשך לדבר שאיננו מבין. תחילה צריכים להכשיר את הלבבות ורק אחר כך לומר להם דברי מוסר. הדבר דומה לזרעים שלא יקלטו באדמה אלא אם כן חרשו אותה, ורק אחר כך אפשר להניח בתוכה זרעים ואז יגדלו הסיכויים שינבטו. אדם העובד את אדמתו ישכיל להבין זאת יותר מזה שעוסק במלאכה אחרת, לכן זימן ה' את אליהו להגיע לאלישע שעה שחרש את אדמתו. לרמוז לו שכשם שהאיכר חורש תחלה את הקרקע ורק אחר כך זורע, כך גם הנביא צריך להכשיר את הלבבות של עם ישראל ורק אחר כך להוכיחם.
דרך זו דורשת אורך רוח, ומאחר שאין לאליהו אורך רוח, עליו לפנות את מקומו לאלישע, היודע יפה כיצד להכשיר את העם לשמוע דבר ה'. אלישע, שהתלהב ממעשיו של אליהו, הלך ונפרד מהוריו אך לא הסתפק בכך. מרוב שמחתו החליט לערוך מסיבה לאנשי עירו שבאו ללוותו. מפאת קוצר הזמן לא הלך לחטוב עצים כדי לבשל את הבשר, אלא בקע את כלי המחרשה, שחט את צמד הפרים ובשל את בשרם באש שדלקה בכלי המחרשה. לאחר הסעודה החליט לרוץ אחרי אליהו ולשרתו.
גדול שמושה יותר מלמודה
כאשר אליהו זרק את אדרתו לאלישע ונמשך אחרי אליהו לא נאמר: 'וילך אחר אליהו וילמד ממנו' אלא "וישרתהו", מכאן אמרו שגדול שמושה יותר מלמודה. השאלה היא, האם יש מקום לחשוב ששימוש תלמיד חכם ונביא ה' כאליהו יותר חשוב מאשר ללמוד ממנו?
מסביר הרב אהרן קוטלר(משנת רבי אהרן חלק ראשון עמ' רמז) שכוונת אלישע הייתה ללמוד מתורתו של אליהו באמצעות שימוש. כידוע, האדם מושפע מחנוך עקיף יותר מאשר חנוך ישיר. כאשר התלמיד שוהה בבית הרב ומשמשו, הרי רואה ומתבונן בהנהגותיו, בתגובותיו על נושאים רבם ומגוונים וכן שומע דברי תורה הנאמרים בזמנים שונים. כאשר רואה האדם את הנהגת רבו, מושפע מאד ממנה וחודרת עמוק ללבו יותר מאשר תוכחה רגילה או הנחיה ישירה. כך מגיעים לקיים מצות תוכחה בלי הלבנת פנים(דבר השכיח מאד בשעת תוכחה) וכך משיגה התוכחה את מטרותיה.
הגמרא בסוף מסכת ברכות מספרת על רב כהנא ובן עזאי שרצו ללמוד הנהגות רבותיהם במצבים שונים ולא הפסיקו מללכת אחריהם בכל עת ולכל מקום ובלבד שיוכלו ללמוד כיצד לנהוג במצבים דומים. לדוגמא: אדם היושב עם אנשים שאינם מדברים דברים אסורים, יקשה עליו להתנהג אחרת, כי במשך זמן רב חי באוירה מסוימת ולא יכול להניח הנהגה זו ולעבור להנהגה אחרת. אלישע רצה לדעת כיצד אליהו מתנהג בכל מצב ובכל עת, לכן רצה לשרתו ולהיות בקרבתו במשך כל היממה וכך יכל לסגל את תורתו והוראתו של אליהו.