תנ"ך על הפרק - מלכים א יט - אליהו הנביא בורח מאיזבל / הרב צבי שוויגר שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים א יט

306 / 929
היום

הפרק

וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶםאחתאֶחָ֑דוַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי׃וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּֽה־זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל׃וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב׃וַיָּשָׁב֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ וַיִּגַּע־בּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר ק֣וּם אֱכֹ֑ל כִּ֛י רַ֥ב מִמְּךָ֖ הַדָּֽרֶךְ׃וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה׃וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו לֵ֛ךְ שׁ֥וּב לְדַרְכְּךָ֖ מִדְבַּ֣רָה דַמָּ֑שֶׂק וּבָ֗אתָ וּמָשַׁחְתָּ֧ אֶת־חֲזָאֵ֛ל לְמֶ֖לֶךְ עַל־אֲרָֽם׃וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ׃וְהָיָ֗ה הַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב חֲזָאֵ֖ל יָמִ֣ית יֵה֑וּא וְהַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב יֵה֖וּא יָמִ֥ית אֱלִישָֽׁע׃וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ׃וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶעָשָׂ֑ר וַיַּעֲבֹ֤ר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו׃וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ׃וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת־צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַיְשָׁרְתֵֽהוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב צבי שוויגר שליט

אליהו הנביא בורח מאיזבל

אליהו מאבד את רוחו ונמצא בסכנה

וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֨בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵֽלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
וַיַּ֗רְא וַיָּ֨קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃
(מלכים א יח ב-ג)

פירשו הרד"ק והמצודות שהמילה "וַיַּ֗רְא", הכוונה ששם לב שהוא בסכנה. והסיבה לכך היא שמשום שלא היתה בו כבר רוח ה'-רוח גבורה, היה חייב שלא לסמוך על הנס, ולברוח.

אחאב שקול היה

וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵֽלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃
(מלכים א יח ב-ג)

פירשו המפרשים שאחאב אמר לאיזבל על הורדת האש והגשם. אם כן, מבואר שאיזבל כלל לא באה לאירוע בהר הכרמל. אך אחאב היה שם כפי שראינו בפרק הקודם, וכן איפשר לאליהו להרוג את נביאי הבעל. רואים מכאן את מדרגתו של אחאב שהיה מוכן לשמוע תוכחה, ואף לחזור בו לרגע קט. מה שאין כן איזבל שלא התעיינה כלל בבירור האמונה ולא הגיעה למאורע. בזה מובן מה שאמרו חז"ל(סנהדרין קב:) שאחאב "שקול היה" - שהרי למרות חטאיו היה מוכן לשמוע.

אליהו מבקש לחזור להיות כמלאך

וַיַּ֗רְא וַיָּ֨קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃
וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אחת (אֶחָ֑ד) וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְ-הוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָֽנֹכִ֖י מֵֽאֲבֹתָֽי׃
(מלכים א יח ב-ג)

כתב רד"ק:

וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב - כלומר רב לי עוד בעה"ז ואני בו בסכנה כל יום ויום. ויונתן תרגם ואמר" "סגי לי ארכא עד אימתי אנא מיטרף כדין:"
כי לא טוב אנכי מאבתי - נראה כי ארכו ימיו יותר מימי אבותיו וזה ראיה לאומר פנחס זה אליהו:
(רד"ק מלכים א יט ד)

כלומר, אליהו מבקש להיות כאבותיו שלא חיו ימים רבים כל כך. ויש להסביר על פי מה שהבאנו בפרק י"ז בשם החת"ם סופר שאליהו פעמים מתגלה בגופו כאחד החכמים, ופעמים הרי הוא כמלאך. אם כן, ביקש אליהו לסיים את תפקידו בעולם הזה ולחזור להיות כמלאך.

ואולי יש להסביר(וכעין זה במלבי"ם) את הביטוי "וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" שביקש לחזור להיות נפש-נפשי, רוחני, ולקטוע את תפקידו בעולם הזה כחכם.

ובכל אופן פשוט שה' לא קיבל כעת את תפילתו, שאם היה נעלם עכשיו, היה נראה כאילו איזבל הצליחה לגבור עליו, וזה יהיה חילול ה'. לכן חייב אליהו להמשיך לחיות עד שיעבור המינוי שלו למישהו אחר.

ה' מוכיח את אליהו בהר סיני

וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָֽאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָֽאֱ-לֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃
(מלכים א יט ח)

הקשה ר' יצחק עראמה(עקידת יצחק שער פ"ג) מדוע הטריח הקב"ה את אליהו עד הר חורב? הרי המחזה שהראה לו לכאורה איננו תלוי מקום, והיה יכול להתגלות אליו בארץ ישראל. וכתב לתרץ שה' הוביל את אליהו הנביא דווקא אל הר סיני כדי להוכיח אותו. אליהו הנביא(פנחס) היה גם כהן וגם נביא, ולא ראוי לאחד כמוהו להתנהג באלימות, אלא נדרש ממנו להוכיח את העם בנועם. לכן גם מגיע לו הלימוד "לא ברוח ה' לא באש ה' לא באש ה'", שהיה עליו להוכיח בדממה ולא בכעס. ולכן הביא ה' את אליהו להר סיני, מקומו של רבו, משה. כי כאשר התנהגו דור המדבר שלא כהוגן, משה לא הוכיחם באלימות.

אליהו הנביא וברית מילה

וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַֽיהוָ֣ה ׀ אֱ-לֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָֽרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
(מלכים א יט י)

כתב הרלב"ג:

וכאילו שאל מה' יתברך על זה, שיקום נקמתו על אלו הרעות שעשו ישראל. והנה קרה זה לאליהו מרוב כעסו על חטאת ישראל.
(רלב"ג מלכים א יט יד)

ה' נמנע מרעה מיותרת

וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָֽמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְ-הוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְ-הוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְ-הוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ֙ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְ-הוָֽה׃
וְאַחַ֤ר הָרַ֨עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְ-הוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃
(מלכים א יט יא)

כתב רלב"ג שה' יתברך הראה לאליהו הנביא את המראה המפורט בכתוב, כדי שיבקש אליהו הנביא רחמים על ישראל. כי היה רצון ה' להאריך לעם אפו, כדי שישובו אליו. והסיבה שאין ה' מסכים להביא עליהם הרעות, היא מכיוון שה' לא מביא רעה נטולת תועלת. וכאן היה גלוי וידוע לה' יתברך שעם ישראל לא יקבלו תוכחה, ולכן אין טעם להענישם, אלא להמתין לשובם לדרך המוטב.

הרוח, הרעש והאש - מעשיו של אליהו עד כה

המלבי"ם כתב שהקב"ה, בדבריו, רומז לאליהו שכל פעולותיו אינן לרצון ה;

"לֹ֥א בָר֖וּחַ יְ-הוָ֑ה" - כנגד עצירת הגשמים שעשה אליהו.
"לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְ-הוָ֑ה" - כנגד האש שהוריד מן השמים.
"לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְ-הוָֽה" - כנגד הריגת נביאי הבעל.

ואילו הדרך הנכונה היא "ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה" - בעבותות אהבה.

אליהו הנביא וברית המילה

וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַֽיהוָ֣ה ׀ אֱ-לֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָֽרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
(מלכים א יט יד)

כתבו בעלי הפשט שהכוונה על הברית שנכרתה בהר סיני, והיינו כלל התורה. אולם רד"ק מביא דרש שהכוונה לברית המילה. וכן כתוב הטור(יו"ד סוף סימן רס"ה) שזאת הסיבה שעושים בכל ברית כיסא לאליהו הנביא. בגלל שאמר שעזבו את ברית המילה, ענה לו הקב"ה שמעתה עליו להיראות בכל ברית מילה. והסביר שם ר' יהושע פלק כץ(הפרישה) שהחלטה זו של הקב"ה היא גנאי לאליהו.

מחליף לאליהו הנביא

וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵֽאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ׃
(מלכים א יט טז)

כתב רש"י:

תמשח לנביא תחתיך - אי איפשי בנביאותך מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני.
(רש"י מלכים א יט טז)

הכוונה, שלמרות המחזה שהראה ה' לאליהו הנביא כדי ללמדו שאין זו הדרך להנהיג את ישראל עם עונשים, אליהו הנביא עדיין טוען שהוא מקנא לה'. אליהו הנביא טוען שאינו יכול להתנבא בדרך אחרת. לכן אומר' ה' לאליהו הנביא שימנה נביא אחר במקומו, נביא אשר ינהיג את העם בדרך של דממה דקה, ולא בקנאות כמו אליהו. והכוונה כנראה לאלישע.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך