תנ"ך על הפרק - מלכים א יט - אליהו הנביא בורח מאיזבל / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים א יט

306 / 929
היום

הפרק

וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶםאחתאֶחָ֑דוַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי׃וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּֽה־זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל׃וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב׃וַיָּשָׁב֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ וַיִּגַּע־בּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר ק֣וּם אֱכֹ֑ל כִּ֛י רַ֥ב מִמְּךָ֖ הַדָּֽרֶךְ׃וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה׃וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו לֵ֛ךְ שׁ֥וּב לְדַרְכְּךָ֖ מִדְבַּ֣רָה דַמָּ֑שֶׂק וּבָ֗אתָ וּמָשַׁחְתָּ֧ אֶת־חֲזָאֵ֛ל לְמֶ֖לֶךְ עַל־אֲרָֽם׃וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ׃וְהָיָ֗ה הַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב חֲזָאֵ֖ל יָמִ֣ית יֵה֑וּא וְהַנִּמְלָ֛ט מֵחֶ֥רֶב יֵה֖וּא יָמִ֥ית אֱלִישָֽׁע׃וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל־הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל־הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ׃וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶעָשָׂ֑ר וַיַּעֲבֹ֤ר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו׃וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ׃וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת־צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַיְשָׁרְתֵֽהוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

אליהו הנביא בורח מאיזבל

איזבל מאיימת

המאורע בהר הכרמל היה לשיחת היום בכל הארץ. אחאב מספר לאיזבל בפרוטרוט על התרחשות הנס וההכרזה מפי כל העם, כמו  שראינו בפרק הקודם שקראו: "ה' הוא האלוקים"(מלכים א יח לט). אחאב מספר לה כיצד הרג אליהו את נביאי הבעל, ועל שיתוף הפעולה המלא מצד העם שהסכים למעשיו. איזבל הגיבה בזעם ושלחה לומר לאליהו בשם אליליה("כה יעשון אלהים וכה יוסיפון" במקום 'יעשה' ו'יוסיף') כי בתוך יממה תהרוג את אליהו. למרבה הפלא אליהו מחליט לברוח. אך הסיבה פשוטה; במקום שההיזק מוחשי אין סומכים על הנס(פסחים ח:; וראה שמואל א טז ב). חכמי הקבלה מסבירים בטוב טעם את הסבה מדוע ברח אליהו(עיין בפרוש אדרת אליהו של הרב יוסף חיים בפרושו להפטרת פנחס). אליהו פעל בקנאות לבעור עבודת האלילים מישראל.

לגבי תגובתה של איזבל, שואל המלבי"ם, מדוע אמרה לאחאב רק שלמחרת היום תהרוג את אליהו ולא ביצעה את זממה באותו יום?

מסביר המלבי"ם כי איזבל ראתה שאחאב מצדיק את אליהו שהרג את נביאי הבעל ומתפעל מן הנס שהתרחש על הר הכרמל. לכן חשבה שבמשך הלילה תצליח לשנות את דעתו כדי שגם הוא יסכים שיש להרוג את אליהו.

אליהו מתבודד

כצעד ראשון ברח אליהו לבאר שבע, שלא היתה תחת שלטונו של אחאב, שם מלך מלך צדיק ובוודאי לא יפגע בו לרעה. אולם אליהו לא נשאר בבאר שבע. את נערו השאיר בעיר והוא התרחק מהלך יום אחד מהעיר כדי להתבודד ולשטוח את בקשותיו לפני הקב"ה. גם כאשר אליהו נבא ואמר את נבואתו לעם ישראל, התבודד רוב ימיו ועסק בהשלמת נפשו. עתה לאחר הנס על הר הכרמל והריגת נביאי הבעל, ראה אליהו שלא חל שום שנוי אצל העם, לכן החליט לעזוב את מקום הישוב ולעסוק בעסוקיו הרוחניים רחוק מעיני בני האדם. אליהו סבר שאכן השלים את תקון נפשו, ואם כן, שהייתו בעולם הזה מיותרת. לכן ביקש שנפשו תעלה לצור מחצבתה ותתפשט מן הגוף החמרי. אליהו טען כי כל שהותו של האדם בעולם היא כדי להשלים תקון נפשו. עתה כאשר נפשו נתקנה, הרי חייו בעולם אינם נחוצים ויכול להיפרד מגופו החמרי ולהגיע להשגות רוחניות גבוהות כי אין הגוף הגשמי מפריע.

אליהו בהר סיני

אליהו שכב תחת רותם רחב ומכוסה ענפים וראה למראשתויו עוגת רצפים, כלומר עוגה אפויה על גחלים, וצפחת מים. אליהו אכל ושתה והמשיך לשכב. לאחר מכן נגלה אליו מלאך ה' בשנית ואמר לו לאכול שוב כי עליו לעבור מרחקים גדולים. אכן בכח האכילה השניה נשאר ללא אוכל במשך ארבעים יממות עד אשר הגיע להר סיני(רואים דברים משותפים בינו לבין משה. שניהם נשארו ארבעים יממות ללא מזון, ושניהם היו בהר סיני). האכילה הזאת היתה גם כן אכילה רוחנית, וכן אמרו חכמים שהרצפה רומז לנבואה והמים רומזים לתורה. המלאך אמר לו שמאכלו רוחני, ולכן הצליח בכח האכילה להגיע לאחר ארבעים יממות להר סיני מבלי שירגיש חסרון במזון. המזון הרוחני הסיר ממנו גם את הצורך לישון במשך ארבעים היממות, כפי שלא היה צריך לאכול ולשתות.

כאשר הגיע להר סיני שמע קול ה' השואל אותו: "מה לך פה אליהו"(מלכים א יט ט). כלומר, תפקיד הנביא להיות בקרב העם ולהוכיחו ולא להסתובב במדבר! אליהו השיב כי אינו יכול להישאר בין עם ישראל, מפני שבני ישראל עזבו ברית ה', וגם לאחר שחולל להם נס גדול בהר הכרמל בכל זאת לא חזרו לדרך ה', והמלכה מבקשת להורגו. כיצד אם כן יוכל לבצע שליחותו? הקב"ה אמר לו לעמוד בהר ושם הראו לו את המחזה שראה יחזקאל, ענן גדול, רוח סערה, אש מתלקחת ונוגה לו סביב. הקב"ה הראה לאליהו כי הרוח, הרעש, הענן והאש לא נמצא בהם כבוד ה'. אחר כך שמע קול דממה דקה והיא הדומה ל"נוגה לו סביב" אצל יחזקאל. כוונת המחזה לומר לאליהו שהקב"ה נמצא רק כאשר שומעים קול דממה דקה. לכן יש לפנות אל העם בנחת ובנעימות ולא בקנאות כמו עצירת גשמים וכו', כי רצון ה' שיבואו אל העם בעבותות אהבה וימשכו את הלבבות לה' ולתורתו. אליהו הליט פניו באדרתו כאשר שמע קול ה' ואז שמע שוב קול האומר לו: "מה לך פה אליהו"(מלכים א יט יג), כלומר, מדוע אינך הולך אל העם ולמשוך אותם לעבודת ה'?

אחרי שהקב"ה ראה כי אליהו איתן בדעתו לא ללכת אל העם ולהביאו לדרך ה' בנחת, ציווהו למשוח את חזאל למלך על ארם, את יהוא למלך על ישראל ואת אלישע לנביא במקומו. כוונת הדברים, לדברי המלבי"ם היא שאליהו התלונן שעם ישראל חטא בשלושה דברים וכנגדם הוראת ה':

(א) "עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל" ועל כך יכם חזאל מלך ארם שאינו בן ברית.

(ב) "מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ" ועל כך יכם יהוא שהרס את מזבחות הבעל.

(ג) "נְבִיאֶ֖יךָ הָֽרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב" ועל כך יכם אלישע.

אליהו אמר עוד שאינו רוצה לשמש כנביא לכך אמר לו ה' שימשח את אלישע לנביא תחתיו והוא ימלא את תפקיד אליהו ללא קנאות יתרה(להלן כאשר נסביר פרק כ״א נווכח כי הסדר לא היה לפי האמור בפרקנו).

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך