אליהו הנביא בורח מאיזבל
איזבל מאיימת
המאורע בהר הכרמל היה לשיחת היום בכל הארץ. אחאב מספר לאיזבל בפרוטרוט על התרחשות הנס וההכרזה מפי כל העם, כמו שראינו בפרק הקודם שקראו: "ה' הוא האלוקים"(מלכים א יח לט). אחאב מספר לה כיצד הרג אליהו את נביאי הבעל, ועל שיתוף הפעולה המלא מצד העם שהסכים למעשיו. איזבל הגיבה בזעם ושלחה לומר לאליהו בשם אליליה("כה יעשון אלהים וכה יוסיפון" במקום 'יעשה' ו'יוסיף') כי בתוך יממה תהרוג את אליהו. למרבה הפלא אליהו מחליט לברוח. אך הסיבה פשוטה; במקום שההיזק מוחשי אין סומכים על הנס(פסחים ח:; וראה שמואל א טז ב). חכמי הקבלה מסבירים בטוב טעם את הסבה מדוע ברח אליהו(עיין בפרוש אדרת אליהו של הרב יוסף חיים בפרושו להפטרת פנחס). אליהו פעל בקנאות לבעור עבודת האלילים מישראל.
לגבי תגובתה של איזבל, שואל המלבי"ם, מדוע אמרה לאחאב רק שלמחרת היום תהרוג את אליהו ולא ביצעה את זממה באותו יום?
מסביר המלבי"ם כי איזבל ראתה שאחאב מצדיק את אליהו שהרג את נביאי הבעל ומתפעל מן הנס שהתרחש על הר הכרמל. לכן חשבה שבמשך הלילה תצליח לשנות את דעתו כדי שגם הוא יסכים שיש להרוג את אליהו.
אליהו מתבודד
כצעד ראשון ברח אליהו לבאר שבע, שלא היתה תחת שלטונו של אחאב, שם מלך מלך צדיק ובוודאי לא יפגע בו לרעה. אולם אליהו לא נשאר בבאר שבע. את נערו השאיר בעיר והוא התרחק מהלך יום אחד מהעיר כדי להתבודד ולשטוח את בקשותיו לפני הקב"ה. גם כאשר אליהו נבא ואמר את נבואתו לעם ישראל, התבודד רוב ימיו ועסק בהשלמת נפשו. עתה לאחר הנס על הר הכרמל והריגת נביאי הבעל, ראה אליהו שלא חל שום שנוי אצל העם, לכן החליט לעזוב את מקום הישוב ולעסוק בעסוקיו הרוחניים רחוק מעיני בני האדם. אליהו סבר שאכן השלים את תקון נפשו, ואם כן, שהייתו בעולם הזה מיותרת. לכן ביקש שנפשו תעלה לצור מחצבתה ותתפשט מן הגוף החמרי. אליהו טען כי כל שהותו של האדם בעולם היא כדי להשלים תקון נפשו. עתה כאשר נפשו נתקנה, הרי חייו בעולם אינם נחוצים ויכול להיפרד מגופו החמרי ולהגיע להשגות רוחניות גבוהות כי אין הגוף הגשמי מפריע.
אליהו בהר סיני
אליהו שכב תחת רותם רחב ומכוסה ענפים וראה למראשתויו עוגת רצפים, כלומר עוגה אפויה על גחלים, וצפחת מים. אליהו אכל ושתה והמשיך לשכב. לאחר מכן נגלה אליו מלאך ה' בשנית ואמר לו לאכול שוב כי עליו לעבור מרחקים גדולים. אכן בכח האכילה השניה נשאר ללא אוכל במשך ארבעים יממות עד אשר הגיע להר סיני(רואים דברים משותפים בינו לבין משה. שניהם נשארו ארבעים יממות ללא מזון, ושניהם היו בהר סיני). האכילה הזאת היתה גם כן אכילה רוחנית, וכן אמרו חכמים שהרצפה רומז לנבואה והמים רומזים לתורה. המלאך אמר לו שמאכלו רוחני, ולכן הצליח בכח האכילה להגיע לאחר ארבעים יממות להר סיני מבלי שירגיש חסרון במזון. המזון הרוחני הסיר ממנו גם את הצורך לישון במשך ארבעים היממות, כפי שלא היה צריך לאכול ולשתות.
כאשר הגיע להר סיני שמע קול ה' השואל אותו: "מה לך פה אליהו"(מלכים א יט ט). כלומר, תפקיד הנביא להיות בקרב העם ולהוכיחו ולא להסתובב במדבר! אליהו השיב כי אינו יכול להישאר בין עם ישראל, מפני שבני ישראל עזבו ברית ה', וגם לאחר שחולל להם נס גדול בהר הכרמל בכל זאת לא חזרו לדרך ה', והמלכה מבקשת להורגו. כיצד אם כן יוכל לבצע שליחותו? הקב"ה אמר לו לעמוד בהר ושם הראו לו את המחזה שראה יחזקאל, ענן גדול, רוח סערה, אש מתלקחת ונוגה לו סביב. הקב"ה הראה לאליהו כי הרוח, הרעש, הענן והאש לא נמצא בהם כבוד ה'. אחר כך שמע קול דממה דקה והיא הדומה ל"נוגה לו סביב" אצל יחזקאל. כוונת המחזה לומר לאליהו שהקב"ה נמצא רק כאשר שומעים קול דממה דקה. לכן יש לפנות אל העם בנחת ובנעימות ולא בקנאות כמו עצירת גשמים וכו', כי רצון ה' שיבואו אל העם בעבותות אהבה וימשכו את הלבבות לה' ולתורתו. אליהו הליט פניו באדרתו כאשר שמע קול ה' ואז שמע שוב קול האומר לו: "מה לך פה אליהו"(מלכים א יט יג), כלומר, מדוע אינך הולך אל העם ולמשוך אותם לעבודת ה'?
אחרי שהקב"ה ראה כי אליהו איתן בדעתו לא ללכת אל העם ולהביאו לדרך ה' בנחת, ציווהו למשוח את חזאל למלך על ארם, את יהוא למלך על ישראל ואת אלישע לנביא במקומו. כוונת הדברים, לדברי המלבי"ם היא שאליהו התלונן שעם ישראל חטא בשלושה דברים וכנגדם הוראת ה':
(א) "עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל" ועל כך יכם חזאל מלך ארם שאינו בן ברית.
(ב) "מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ" ועל כך יכם יהוא שהרס את מזבחות הבעל.
(ג) "נְבִיאֶ֖יךָ הָֽרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב" ועל כך יכם אלישע.
אליהו אמר עוד שאינו רוצה לשמש כנביא לכך אמר לו ה' שימשח את אלישע לנביא תחתיו והוא ימלא את תפקיד אליהו ללא קנאות יתרה(להלן כאשר נסביר פרק כ״א נווכח כי הסדר לא היה לפי האמור בפרקנו).
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'