אחאב וביתו
הכתוב ממעט לספר לנו על מעשי המלכים שאין לנו ענין בהם להתחזק בתורה ומצוות. פירוש אחר הוא שיכולנו לדעת פרטים נוספים על גבורתו של עמרי ושאר מלכי ישראל אך הספר בו היו כתובים מאורעות אלו, ספר דברי הימים למלכי ישראל, אבד לנו(בנגוד לספר דברי הימים למלכי יהודה שנשאר בידינו, ולפי הוראת עזרא הסופר ושאר אנשי כנסת הגדולה נכנס לכתבי הקודש). על כל פנים עמרי הנהיג את עם ישראל ללא מאורעות מיוחדים. כעבור שתים עשרה שנות מלכות נפטר עמרי ועל כסאו עלה למלוכה אחאב, שהיה עמוד השדרה של מלכות ישראל. אם נתבונן, נראה שלאחר חלוקת הממלכה מלכו בישראל(על פי רוב) מלכים משבטי אפרים ומנשה. רק בסוף מלכותם, כאשר הממלכה החלה להתערער וכל מלך הרג את קודמו, הופר כלל זה. המלכים ירבעם ובנו, עמרי בנו ונכדו, היו משבט אפרים, ויהוא ובניו היו משבט מנשה. טבעי הדבר שהיה צורך להעמיד מלכים משבטי יוסף לאחר שנתקו את עצמם ממלכות יהודה(השבט שנבחר למלכות על ידי הקב"ה).
כאמור אחאב מלך אחרי עמרי והוא העמיק את עבודת האלילים בישראל. עד עתה עבדו מלכי ישראל עבודה זרה כדי שהעם לא יעלה לירושלים וכדי שלא יעמוד על ההבדלים בין מלכי ישראל ויהודה(כפי שהסברנו). אחאב הביא עבודה זרה מחוץ לארץ ישראל בדמות הבעל והאשרה. בנוסף לכך נשא לאשה את איזבל, בתו של מלך צידון, ואף היא מצדה עבדה עבודה זרה שהיתה רגילה לעבוד וגם הסיתה את אחאב להשתחוות לאותה עבודה זרה בנוסף לעגלים שהעמיד ירבעם בארץ ישראל. לדעת הרלב"ג איזבל לא התגיירה(מלכים א טז לא). דעות אחרות אומרות שהתגיירה כפי ששמשון גייר את נשיו(כדברי הרמב"ם פרק יג מהלכות אסורי ביאה הלכה יג). ומאחר שסופם הוכיח על תחלתם נחשבו כגוים גמורים. הכתוב אומר על אחאב: "ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך צדונים וילך ויעבוד את הבעל וישתחו לו. ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלוקי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו"(מלכים א טז לא-לג). אם כך, שואלת הגמרא מדוע נאמר על המלכים שהיו אחריו שלא סרו מחטאי ירבעם בן נבט, והרי "אמר רבי יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם", ומפני מה תלה הכתוב בירבעם?"(סנהדרין קב:) "מפני שהוא היה תחלה לקלקלה"(סנהדרין קב:).
כאשר נתבונן באחאב נראה את הסתירה הגדולה בהתנהגותו. מצד אחד אומרת הגמרא: "אמר רבי יוחנן שכתב על דלתות שומרון(מכאן שהיו לה חומה ודלתות) 'אחאב כפר באלוקי ישראל', לפיכך אין לו חלק באלוקי ישראל"(סנהדרין קב:). אם כן מצטיירת לנו תמונה של אדם שלילי העושה מעשים רעים להכעיס את הקב"ה. מאידך אומר שם רבי יוחנן שאחאב כיבד את התורה שנתנה בעשרים ושתים אותיות ולכן זכה למלוך עשרים ושתים שנה. הכיצד? תרוצים שונים נאמרו ואנחנו נרחיב בהמשך(כשנדבר על מלחמת אחאב ובן הדד). אבל הרב מוסר הנביאים בפרקנו אומר תרוץ מענין, ואלה הם דבריו: "והנראה לומר בזה שבאמת גם אחאב האמין באלוקים עושה שמים וארץ ולפיכך היתה התורה חביבה עליו, רק הוא כפר ביחוד באלוקי ישראל(כלומר) שאנחנו מאמינים שה' כרת ברית מיוחדת עם עם ישראל, ואף שהוא (הקב"ה) מלך על כל הגוים, אבל ראשית כל, הוא מלך ישראל. ובדבר הזה כפר אחאב. פירוש הדברים שאחאב האמין בקב"ה ובתורה, אולם לדעתו אין שום הבדל בין עם ישראל לאומות העולם וכולם נבראו בצלם אלוקים ומעמדם שוה (דהיינו דומם, צומח, חי, מדבר - ולא נאמר יהודי. מענין שרבי יהודה הלוי הוסיף גם יהודי לסולם הנ"ל). לדעת אחאב אין שום אסור בנשואי תערובת, ואדרבה רצון ה' שכל העמים יתערבו יחד. כדי להמחיש את שיטתו נשא לאשה את בתו של מלך צידונים על אף היותה גויה. זוהי הסיבה שחידש את עבודת הבעל והכניס אותה לישראל כדי שעם ישראל יתבולל עם אנשי צור וצידון(שהיו ממלכות חשובות באותם הימים) ויהיו לעם אחד. מאחר וכפר ביחודו של עם ישראל ובאמונה שהקב"ה הוא אלוקי ישראל לכן נמנה בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'