הסבר הרב חיים שמואלביץ לחטאו של שאול
הרב חיים שמואלביץ, בספרו שיחות מוסר במאמר עבד ה' (א), מסביר היטב את חטאו של שאול ובדרכו מיישב ומסביר נושאים אחרים. הנקודה המרכזית שבדבריו היא שיש לאדם לקיים מצוות ה' ללא התחכמויות ופרשנויות אפילו אם הכוונה לטובה. מצאנו במקומות רבים במקרא שהקב"ה מקפיד מאד אם האדם מוצא סבות הגיוניות לאי בצוע רצון ה' וה' גוזר עונש חמור על אדם זה. חזקיהו מלך יהודה היה צדיק גדול שהפיץ תורה בישראל בכמות ובאיכות. חז"ל אומרים שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה שהם מן הנושאים הקשים שבתורה. חזקיהו סרב לישא אשה משום שראה ברוח הקודש שיולדו לו בנים לא הגונים. כשחלה, הגיע לביתו הנביא ישעיהו. ואמר לו בשם ה' כי מת הוא בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. שואל חזקיהו מדוע נגזר עליו עונש כל כך חמור? השיבו הנביא מפני שלא נשא אשה. ומה שאמר שאיננו רוצה לשאת אשה משום שראה ברוח הקודש שיולדו לו בנים שאינם מהוגנים, הנביא טען שאין לו למלך לחדור לנבכי סודותיו של הקב"ה. השאלה הנשאלת: כלום על בטול מצות עשה של פריה ורביה חייב האדם מיתה? מסבירים בעלי המוסר כי קפדת ה' על חזקיהו נבעה מהנמוקים שהשמיע לאי קיום המצוה. אדם המתחכם על מצוות ה' מוכיח שאיננו עבד למקום אלא ההגיון הוא המכריע במעשיו ובהחלטותיו ולא רצון ה', והרי תפקיד האדם בעולם להיות עבד ה' ולקיים מצוותיו גם אם נראה בחיצוניות ובשכל הישר כאלו שהמצוה עלולה להזיק לו. אם היה חזקיהו רואה ברוח הקודש שיולדו לו בנים שאינם מהוגנים ואז מגיע אל הנביא ומתיעץ אתו מה עליו לעשות האם לקחת אשה או לא, ה' לא היה מקפיד עליו, כי המלך רוצה לשאול את פי הנביא כיצד לנהוג אולם כאשר המלך מחליט שאיננו נושא אשה בגלל הנבואה שראה הוכיח בכך שאיננו עבד ה' אלא עבד שכלו לפיכך ראוי היה חזקיהו לעונש כה חמור.
לאחר שהסכים חזקיהו לקחת לאשה את בת הנביא, אמר לו ישעיהו שהגזרה נגזרה ואין להשיבה כי חזקיהו מגלה בזה שאיננו עבד ה' ואי אפשר לבטל את הגזרה. חזקיהו דחה את דברי ישעיהו ואמר לו כי מקובל מבית אבי אביו שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים. (אגב רש"י מסביר שאבי אביו הוא דוד המלך, ואלו הירושלמי מסביר שהכוונה על יהושפט כאשר היה במלחמה ברמות גלעד), לכן עמד והתפלל מקירות לבו לבטול הגזרה. מענין הדבר שבתפלתו לא הזכיר את פעולותיו המרובות לבסוס התורה בעם אלא אמר: "והטוב בעיניך עשיתי"(מלכים ב .כ ,ג). חז"ל הסבירו: "שסמך גאולה לתפלה כותיקין". השאלה היא מדוע הזכיר חזקיהו זכות זו ולא את הזכות המרכזית שלו שהפיץ תורה בישראל? מסבירים המפרשים, כי חטאו של חזקיהו היה שלא התנהג כעבד ה' והלך אחרי שכלו(בקשר לנשואיו). חזקיהו אמר בתפלתו כי סמך גאולה לתפילה כותיקין, והרי תפלת הנץ איננה בזמן קבוע כי בכל יום הזמן משתנה, אם כן המתפלל כותיקין מראה על עבדות כלפי ה' משום שאיננו מחפש חיים קלים אלא מוכן להתאים את עצמו לזמן התפלה למרות הקושי שבדבר משום שעז רצונו להדר במצוות. חזקיהו טען כי מאז ומתמיד היה עבד ה', והראיה שהתפלל כותיקין לפיכך אין להאשימו בפריקת עול העבדות בזה שלא נשא אשה אלא מחמת תפיסה מוטעית טען את טענתו באזני הנביא, עתה כשהסכים לקחת אשה מדוע ה' אינו מרפא אותו? תפלת חזקיהו שבקעה מקירות לבו עשתה רושם והגזרה מעליו התבטלה.
שאול שלא המתין לנביא והקריב את העולה לפני ששמואל הגיע, הוכיח בכך שאיננו עבד ה'. מאחר והעם נפוץ מעליו ומלכותו עמדה בסכנה אמר שאול: "ואתאפק ואעלה העולה"(שמואל א יג יב). מסביר רש"י: "נתחזקתי על רצוני, שהיה לבי אומר להמתין לך, על כורחי העמדתי את לבי ואעלה העולה"(שמואל א יג יב) שאול צריך היה להמתין לבואו של שמואל מבלי לחשוב חשבונות. כי אם הבטיחו הנביא שימלוך על ישראל ויצטרך לחכות שבעה ימים עד שיגיע אליו, הרי אין לחשוש שמא הפלשתים יכבשו את הגלגל ויחסלו את מלכותו כי דברי הנביא חייבים להתגשם, אם כן חטא שאול בזה שלא שמע בקול הנביא. חטא שהתחיל שאול עתה שלא המתין לנביא המשיך בו במלחמת עמלק, לפיכך נחשבו שני חטאים אלו לחטא אחד, כי נבעו משורש אחד ולכן אמרו חז"ל: "שאול באחת ועלה לו"(יומא כב:). כלומר, שאול אבד את מלכותו בגלל חטא אחד, דהיינו שורש אחד שהסתעף וגרם לשתי עברות.
בסיכום הדברים על האדם להיות עבד ה' ולקיים מצוות התורה מתוך קבלת עול ולא בגלל ידיעה שכלית. הרב אור החיים הקדוש אומר על הפסוק: "זאת חוקת התורה"(במדבר יט ב) שצריך היה לומר זאת חוקת הפרה, כי הפרשה מדברת על אודות פרה אדומה. ומדוע נאמר: חוקת התורה? אומר הרב אור החיים: "בדרך רמז ירצה באומרו חוקת התורה שאם יקיימו מצוה זו על אף היותה חוקה בלי טעם, מעלה עליהם הכתוב כאלו קיימו כל התורה אשר צוה ה'". כי קיום מצוות ה' הנן בגדר חוק וטעמם האמיתי לא ידוע לנו, וכל הטעמים הנזכרים בספר החנוך ובמקומות אחרים הנם חלקיים בלבד, ונועדו אך ורק לשבר את האוזן, ואלו הטעם העיקרי נעלם מאתנו. דוד המלך בטא זאת בפסוק: "כל מצוותיך אמונה"(תהלים קיט פו). במקום אחר אומר דוד המלך: "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום"(תהלים קמז כ). השאלה המתעוררת היא האם ה' לא הודיע לגוים משפטים? הרי הגדרת המלה משפט מתיחסת למצוה שטעמה ידוע ולא להוראה בעלמא, אם כן כיצד אומר דוד ומשפטים בל ידעום היה לו לומר חוקים בל ידעום? מסבירים המפרשים כי גם המשפטים דהיינו המצוות שטעמם ידוע גם כן לא נמסרו לגוים. הגמרא מספרת על הוכוחים שהתעוררו בין רבי יהושע בן חנניא לחכמי אתונה בקשר למדע והשקפה(מסכת בכורות ועוד) באחד המקרים אמר אחד מחכמי אתונה לרבי יהושע לומר דבר שקר. אמר לו רבי יהושע שראה פעם פרדה יולדת. אמר לו היוני הרי אין פרדה יולדת? השיב רבי יהושע הרי רצית לשמוע דבר שקר. כל הוכוח בין החכם היוני לרבי יהושע לא ברור. בעצם מה רצה היוני מרבי יהושע ומה השיב לו? שמעתי ממשגיח(=בעל תפקיד בישיבה) בן זמננו שהווכוח בין רבי יהושע לאותו חכם היה מה זה שקר. לדעת אומות העולם שקר שהגויים רגילים להתרחק ממנו(אם בכלל) הוא שקר הגורם נזק לשני, אולם אם האדם משקר ולא נגרם נזק לשני אין זה שקר האסור לדעת אומות העולם ואלו לדעת התורה הקדושה כל שינוי בדבור נחשב לשקר גם אם אין נגרם נזק לזולתו. החכם היוני אומר לרבי יהושע שיאמר לו דבר שקר ואז אומר רבי יהושע שגם שקר כזה שפרדה ילדה, שאינו גורם נזק לאיש, גם זה נקרא שקר לפי דעת התורה ואסור לומר אותו. הגוים אינם מסוגלים להבין טעם של משפט וקל וחומר של חוק אם כן כל מצוות התורה הנן בגדר חוק, לפיכך נאמר זאת חוקת התורה ולא זאת חוקת הפרה.
הרמב"ם(משנה תורה הלכות מלכים פרק ח הלכה יא) כותב שיש לחסידי אומות העולם חלק לעולם הבא בתנאי שיעשו זאת בגלל צווי ה' ולא בגלל הכרעת שכלם. כאשר סומך האדם על שכלו מכניס עצמו לסכנות עצומות כי לא תמיד יורד האדם לעומק צווי ה'. לפעמים קבעו חז"ל להחמיר בדברים שנראים חסרי חשיבות אך במבטם העמוק מצאו צורך להחמיר. חז"ל הקדושים הבינו היטב את קוי החשיבה של בני האדם, קל וחומר הבורא בעצמו שיצר את האדם ומכיר היטב את נפתולי הלב ועומק המחשבה של הנברא. מתוך מגמה ברורה להביא לשלמות האדם ולשליטתו המוחלטת על יצריו העביר ה' ביד משה רבינו תרי"ג מצוות והבטיח שכל המקיימן משיג את שלמותו העצמית. חז"ל שחזו את ירידת הדורות בזמנם ובעתיד תקנו לנו תקנות נוספות(ברשות התורה) כדי שנוכל לעמוד בפרץ נגד היצר הרע וגזרות העמים, אכן מי ששמע בקולם הצליח לגדול לתהלה לשם ולתפארת, ומי שסטה מדבריהם נחל כשלון חרוץ. לפעמים רואה האדם מיד את תוצאות הסטיה מדרך ה' ולעתים התוצאה נראית בשנים הבאות, אך במבט לאחור מתברר שראשית הכשלון החל משעת הסטיה מדרך התורה. זאת ראינו בעליל אצל פרעה. התעלמותו ממעשיו של יוסף נראית כמעשה חסר ערך ושכיח מאד בפוליטיקה בין עמים שמשנים מדיניות חדשים לבקרים. אך התורה מציינת, כי 'אשר לא ידע את יוסף' הביא ל'לא ידעתי את ה''. הכפירה בטובת חברו אינה נעצרת בנקודה זו אלא ממשיכה להתרחב מתחת לסף ההכרה עד אשר מתברר שהאדם החל מתנכר לחסדי ה' עמו. גדלותו של האדם בכלל ושל היהודי בפרט בכך שמתבטל בפני רצון ה' ומקיים צויו גם אם אינו מבין אותו לאשורו. כאשר שאול נכשל בכך הוכיח שאיננו יכול להיות מלך ישראל כי איננו עומד במצבי לחץ ובדקות נכשל ברפיון באמונה בקב"ה ולכן הוכיחו הנביא בחומרה ובחוסר עדינות ואמר לו שממלכתו לא תקום.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'