פסוק ז:וזבחת. פרט לעופות, פרט למנחות .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"ד)
פסוק ז:וזבחת שלמים וגו'. רב הונא כי הוי מטי להאי קרא הוי בכי, אמר, עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו יתרחק ממנו, דכתיב (ישעיהו א׳:י״א) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' .
(חגיגה ד' ב')
פסוק ז:ואכלת שם. וכתיב במעשר (פ' ראה) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך וגו', מלמד לשלמים שבאים מן המעשר .
(זבחים נ' א')
פסוק ז:ואכלת ושמחת. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר, בזמן שבית המקדש היה קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה', ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין, שנא' (תהילים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש .
(פסחים ק"ט א')
פסוק ח:על האבנים. שלשה מיני אבנים היו, אחד שהקים משה בעבר הירדן בארץ מואב, שנאמר (ר"פ דברים) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וכאן הוא אומר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב, ואתיא באר באר, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים בגלגל .
(סוטה ל"ה ב')
פסוק ח:באר היטב. בשבעים לשון .
(שם ל"ג א')
פסוק ט:הסכת. מאי הסכת, עשו כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה .
(ברכות ס"ג ב')
פסוק ט:הסכת. כתתו עצמכם על דברי תורה, וכדר"ל, דאמר אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר (פ' חקת) זאת התורה אדם כי ימות באהל .
(שם שם)
פסוק ט:הסכת. הס ואח"כ כתת, וכדרבא, דאמר לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה .
(שם שם)
פסוק ט:היום הזה וגו'. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היתה, אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני .
(שם שם)
פסוק יב:על הר וגו'. רבי אומר, למטה היו עומדים, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ומאי על – בסמוך .
(סוטה ל"ז א')
פסוק יב:שמעון ולוי. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה, ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה, הא כיצד, זקני כהונה, ולויה למטה והשאר למעלה .
(שם שם)
פסוק יג:ואלה יעמדו וגו'. יכול משהיו אומרים הברכות היו אומרים הקללות, ת"ל (ל' א') הברכה והקללה, ברכה אחת וקללה אחת .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד)
פסוק יד:וענו הלוים. בלשון הקודש, דכתיב הכא וענו הלוים קול רם וכתיב התם (פ' יתרו) והאלהים יעננו בקול, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש .
(סוטה ל"ג א')
פסוק יד:קול רם. מהו קול רם – בקולו של רם, מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהם, ר' יצחק אמר, קול רם – המעולה שבקולות, לא קטן ולא גדול אלא בינוני .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ב)
פסוק טו:ארור וגו'. תניא, ארור – בו קללה, דכתיב ואלה יעמדו על הקללה וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה .
(שבועות ל"ו א')
פסוק טו:אשר יעשה פסל. דרש רבי יהודה בר נחמני, כל הפרשה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת, ארור האיש אשר יעשה פסל, וכי בארור סגי ליה אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין העובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים, ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו .
(סוטה ל"ז ב')
פסוק טו:ושם בסתר. עבודת כוכבים של ישראל אינה אסורה עד שתעבד, מנלן, א"ר יהודה, דאמר קרא ארור האיש אשר יעשה פסל ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים שבסתר .
(ע"ז נ"ב א')
פסוק טו:ושם בסתר. א"ר יצחק, מניין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר ושם בסתר .
(שם שם)
פסוק טו:וענו כל העם וגו'. יכול אלו שבהר גריזים היו עונין אחר הברכות אמן ואלו שבהר עיבל היו עונין אחר הקללות אמן, ת"ל וענו כל העם ואמרו אמן, אלו ואלו היו עונין אחר הברכות ואחר הקללות אמן .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד)
פסוק כא:עם כל בהמה. תניא, אליעזר איש בריא אומר, יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה, מאי טעמא, עולא אמר מפני שאין להם מרחצאות, ור' יוחנן אמר, מפני שמרגישין זה לזה בטבילה .
(עירובין נ"ה ב')
פסוק כא:עם כל בהמה. ת"ר, עמי הארץ הן שקץ ובנותיהן שקץ, ועל נשותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה .
(פסחים מ"ט ב')
פסוק כו:ארור אשר וגו'. ת"ר, ברוך בכלל וברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט, ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי ארבע, ארבע וארבע הרי שמונה, שמונה ושמונה הרי שש עשרה , וכן בסיני וכן בערבות מואב , שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה , וכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת (כ"ט ח'), נמצאת מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה .
(סוטה ל"ז ב')
פסוק כו:אשר לא יקים. וכי יש תורה נופלת, שמעון בן יקים אומר, זה החזן שהוא עומד רבי שמעון בן חלפתא אומר, זה ב"ד של מטה .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד)
פסוק כו:אשר לא יקים. רבי אחא בשם ר' תנחום אומר, למד ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור, ר' ירמיה בשם ר' חייא אומר, לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק הרי הוא בכלל ברוך .
(שם שם)
פסוק כו:ואמר כל העם אמן. א"ר יוסי בר חנינא, אמן – בו קבלת דברים, דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן .
(שבועות ל"ו א')