כי ימצא חלל אחר שהזכיר המלחמה עם האויבים הזכיר אדם נלחם עם אחר.
כי ימצא חלל ולא טמון בגל.
נפל ולא תלוי באילן דאין דרך רוצח לשהות ולטמון ולהתלות מפני שירא לנפשו. ד״א נפל שוכן דאין לומר שנפל כשראהו שהרי מצאו נהרג בשדה ולא הצף על פני המים דאין להבחין מאין הוא בא.
ומדדו אפילו נמצא בעליל מצוה לעסוק במדידה שמתוך שהיו עסוקים בדבר יבואו מתוך הערים הנמדדות ומי שהלך מביתו ולא חזר באים בני משפחתו ומכירים הנרצח אם מכירין אותו מעידים עליו ולא תהיה אשתו עגונה ובניו יורדים לירושת אביהם ואין ב״ד ממחין בידם ומתוך כך יהא נודע מי הלך עמו ומי נתלוה עמו ופעמים נתפרסם ע״י כן.
והיה העיר והיה דבר זה לעיר שיקחו עגלת בקר דוגמת והיה הנערה.
[לשון זכר נופל על לשון נקבה].
אל נחל איתן אל נהר איתן כמו הובשת נהרות איתן וראיה לדבר ורחצו ידיהם.
אשר לא יעבד שלא היו בו גבים להשקות קרקע הסמוך לו.
ולא יזרע אין זורעין קרקע הסמוכה לו.
ולא יזרע דוגמא אל ארץ גזרה כי לשניהם פרוש אחד.
וערפו כשם שהנהרג נערף.
את העגלה סימן ואות כשם שהעגלה תמה ונקיה שלא עשתה שום דבר והקרקע קרקע בתולה כך אנו נקיים מן הרציחה.
ונגשו הכהנים וכל זקני העיר הן הם שנאמר למעלה ויצאו זקניך ושופטיך כי הכהנים שופטי ישראל המה.
בני לוי אפילו הם בעלי מומין.
ולברך בשם ה׳ מגיד שברכת כהנים כשירה אף בבעלי מומים.
ירחצו את ידיהם סימן כשם שידינו נקיות כך אנו נקיים מחלל זה.
וענו ואמרו אזקנים קאי דסליק מיניה.
ידינו לא שפכה כתיב בה״א ללמד שבעל הבית חייב לאורח שלו ה׳ דברים אכילה שתיה לויה לינה מתנה דבר גדול או דבר קטן. וכי עלתה על לבנו שזקני ישראל ב״ד שופכי דמים אלא לא בא לידנו ופטרנוהו בלא מזונות פרש״י והיינו ידינו לא שפכה, כלומר מזונות הוצרך ולא היו לו, וראה אחד נושא מזונות ובא לחטפן ממנו לאונס רעבונו ועמד זה עליו והרגו.
ועינינו לא ראו לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה פרש״י חבורה שילך עמו הכי מיתניא והכי פרש״י בסוטה. וד״א ועינינו לא ראו מכאן למלוה את חברו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו.
כפר לעמך ישראל ששגו ולא שמרו הדרכים מסוכנות.
אשר פדית כאשר פדיתם כבר כן פדם מעונש זה ואל תתן עונש דם נקי בקרב עמך ישראל.ואתה תבער פרש״י מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה וכו׳ וא״ת הא אמרינן בפרק אלו נערות ולארץ לא יכופר לדם, אשר שופך בה למה לי לומר שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה שאין פוטרים אותו, ואתה תבער הדם הנקי למה לי לומר לך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה לומר מה עגלה ערופה מן הצואר אף כל שופכי דמים מן הצואר, אלא י״ל סוגיא דכתובות אתיא כמאן דאמר חנק חמור ואי לאו דהוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה לומר שהם מן הצואר הייתי אומר רוצח בחנק לפי שהוא חמור, ואינו כן אלא קים ליה לפרש״י כרבנן דסייף חמור ודין מיתת רוצח בסייף מק״ו דעבד, השתא קטל עבדא דינו בסייף דהוא חמור כדכתיב נקום ינקם ואין נקמה אלא חרב כדכתיב חרב נוקמת נקם ברית, קטל בן חורין לא כ״ש, ואתה תבער אתא למה שפרש״י הכא שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה וכו'. וא״ת לפירוש רש״י דואתה תבער אתא לאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה האי ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה במאי מוקים ליה אלא י״ל דמוקים ליה כדאיתא בכריתות דאם נמצא ההורג לאחר יום הכפורים שממיתין אותו.[ואתה תבער לשון בעור וכליון].כי תעשה הישר אם תעשה הישר והמצוה כהלכתה אתה תבער עונש הדם שמתוך הרגש המדידה יהא נודע מי הכהו. שלימא סדרא דפרשת שופטים ושוטריםכי תצא נסמכה כאן לומר שאין דין פרשה זו של חוצה לארץ כדין פרשיות דלעיל שנוהגות בארץ.
כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו.ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכם ה״ג רש״י.
אשת יפת תאר פרש״י אפי׳ אשת איש וא״ת מנא לן למדרש הא אלא י״ל לא מצינו אשת שאינו דבוק וה״ל למכתב אשה יפת תואר והשתא דכתב אשת ש״מ למדרש אשת איש הוא דאתא סד״א כיון שהיא אשת איש תאסר עליך אפי׳ אחר כל המעשים המוטלים עליך לעשות לה משום דלבא נמשך אחר בעלה ומכרת היא בקריצותיו וברמיזותיו ואיכא למיחש קמ״ל דאפילו הכי מותרת.
ולקחת לפי פשוטו וחשקת, ולקחת אותה לך לאשה כמו שכתוב למעלה רק הנשים והטף תבוז לך.
וגלחה את ראשה כדין מצורע כדרך יוצאים מחול לקדש כמו שעשו הלוים.
ועשתה את צפרניה תטול אותם ואין נופל בהם לשון גלוח אלא לשון עשייה ותקון ודומה לו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו והיינו אליבא דרבי אליעזר.
והסירה את שמלת שביה לפי שעבדה בהם עבודת כוכבים דוגמא והחליפו שמלותיכם וכל מה שאפשר להעביר מעליה מכל מה שהיה עליה בעוד שהיתה כנענית תעביר כגון שערה וצפרניה.
שמלת שביה ואין צ״ל שתרחץ שהרי כבר נאמר אתם ושביכם.
ובכתה שהבכי מפכח ומשכח את הצער.
את אביה ואת אמה כסבורה היא שמא נהרגו כאשר היא נשבית.
ואחר כן תבוא אליה אבל לא קודם לכן שאין דרך ארץ שהיא תבכה ואתה תשחק עמה.
לא תתעמר בה גבי סחורת מכר אדם נופל בו לשון זה וכן והתעמר בו ומכרו.
תחת אשר עניתה לעיל קאי ושלחתה לנפשה ולרצונה מאחר שאין אתה רוצה לישאנה די לך ממה שעניתה.
כי תהיין לאיש שתי נשים נסמכה כאן לפי שיש למעלה כיוצא בו וחשקת בה והיה אם לא חפצת בה.
וילדו לו מ״מ אפי׳ יוצא דופן.
את אשר יהיה לו מלמד שאין הבן נוטל בראוי כבמוחזק.
על פני בן השנואה במקום בן השנואה כמו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ויכהן אלעזר על פני אהרן אביו.
בן השנואה יכיר לפי שדרכו של אדם כשאינו רוצה לגמול חסד עם קרובו עושה עצמו כאילו אינו מכירו כדכתיב ויתנכר אליה, ואומר מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נוכריה בא זה ולמד שלזה יעשה הכירא או יאמר בפני אנשים כי הוא הבכור אם הוא במקום שאין מכירים ועוד בא ולמד שנאמן אדם לומר בני זה בכור. יכיר לתת לו כדי לתת לו אחריו ללמד אם מת איש והניח נשיו מעוברות אין לו לנולד ראשון דין בכור שהרי לא הכירו אביו בחייו.פי שנים כבר פי׳ בפרשת במדבר מפני מה בכור נוטל פי שנים.ימצא לו לאב תחת ידו בעת המיתה.[כי הוא ראשית אונו לשון שבח].לו משפט הבכרה ולא לבת.כי יהיה לאיש נסמכה כאן לומר שאם הוא סורר ומורה לא יבכרוהו אלא ימיתוהו.
בן סורר ומורה תנן התם מאימתי בן סורר ומורה חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי ר׳ יוסי אומר מנה בשר ולוג יין א״ר זירא תרטימר איני יודע מהו אלא מתוך שכפל ר׳ יוסי ביין כפל נמי בבשר נמצא תרטימר חצי מנה. כאן פרש״י על שם סופו נהרג וכו׳ כלומר ילסטם את הבריות ויהרגם אף בשבת ויתחיב סקילה דוגמא הרודף אחר חברו להרגו שניתן רשות לכל אדם להציל את הנרדף בנפשו של רוצח ומצוה להרגו על שם העתיד שרוצה להרוג את חברו אם יניחוהו אע״ג שעדיין לא עשה שום דבר. ואל תשיבני מן ישמעאל שלא היה נדון אלא לפי מעשיו של אותה שעה שהרי ישמעאל כשר היה באותה שעה ממה שהיה עתיד להיות רשע בסופו כמו שפי׳ בפרשת וירא.
מורה מקנתר כמו מורת רוח.
וכי יהיה באיש סמכו כאן לפי שזה וזה בתלייה.
על עץ דבר תלוש דוגמא יעשו עץ גבוה חמשים.
לא תלין נבלתו על העץ אלא קבור תקברנו בו ביום עצמו שנתלה שלא יאמרו הרואים דינו של מגדף בתליה ושמא זה מגדף היה וגנאי הוא למלך. ד״א כי קללת אלקים תלוי יאמרו אם הקל במצוות הקב״ה כבר נטל במיתה את שלו ודי לו במה שנתלה. ד״א לדיינים קאי אם יעמוד על העץ והעוברים שם יראוהו בעל פרצוף וקומה ופעמים יהיו סבורים שעל עבירה קלה נדון ויקללו את הדיינים שדנוהו לתליה.
כי קבור תקברנו ביום ההוא ואל יטמא בו נוגע או מאהיל.
נתן לך נחלה דין זה אינו נוהג אלא בארץ שבעה עממים.
