שמור המתן.
את חדש האביב חדש ניסן נקרא חדש האביב על שם שהתבואות שנקראו אביב מתבשלות בו והם שעורים כדכתיב כי השעורה אביב.
ועשית פסח אהדריה קרא בשביל לא תוכל לזבוח את הפסח.
ממצרים לילה תיבת לילה קאי אועשית פסח.
לא תאכל עליו חמץ עמו כמו ראשו על כרעיו ועל קרבו, לא תשחט על חמץ דם זבחי.
שבעת ימים תאכל עליו וגו׳ בגללו כמו כי עליך הורגנו כל היום כי עליך נשאנו חרפה פי׳ תאכל מצות בגלל הקרבן הבא לזכרון יצי״מ.
לחם עני דרכו של עני כשנותנים לו מעט קמח אין לו כלי להחם בו המים ללושו ולא פנאי להחמיץ אלא בוללו במעט מים צוננין וזורקו בתנור או בכירה.
כי בחפזון יצאת מארץ מצרים הרי אומר לך שהיה יכול הקב״ה להעמידו במצרים עד שתחמיץ בצק שלהם ויכינו להם צידה הא אינו אלא כדי שיהא זכר לדבר ששבעת ימים תאכל מצות וגו'.
למען תזכר את יום צאתך וגו׳ לכך אנו אומרים פרשת ציצית שחרית וערבית לפי שיש לנו להזכיר יציאת מצרים ימים ולילות כדתנן בשלהי פ״ק דברכות אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו'.
ולא ילין מן הבשר שאם ילין לא יהא נראה זמן קבע אכילתו. כאן פרש״י לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים, חז״ק הרי כתיב בפ׳ בהעלותך לא תשאירו ממנו עד בוקר ובפ׳ כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח.
לא תוכל לזבח את הפסח הוא הדין לשאר קרבנות אלא משום דכתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות, סד״א אף פסח כן תלמוד לומר לא תוכל לזבח את הפסח. ד״א אעפ״י שכבר הזהיר בכיוצא בזה אהדריה קרא שלא תאמר הואיל וכולו נאכל לזרים שחיטתו בכל מקום קמ״ל.
שם תזבח את הפסח לפי שהזכיר הבכור הנאכל במקדש הזכיר אחריו הפסח הנאכל גם במקדש ולפי שהזכיר הפסח הזכיר אחריו החג השני ואחריו גם השלישי אבל יום תרועה ויום העשור לא הזכיר לפי שאין הצבור מתקבצים בהם במקדש.
בערב שומע אני כמשמעו ת״ל מועד צאתך משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו׳ ואעפ״י שאין ראיה לדבר לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה זכר לדבר כי פנה היום כי ינטו צללי ערב.
ובשלת לשון הכנת אוכל והזמנה כמו הבשילו אשכלותיה ענבים, לא תבשל גדי בחלב אמו.
ששת ימים תאכל מצות אהדריה קרא לפי שהוצא יום שביעי מכלל האחרים, ד״א ששת ימים תאכל מצות אינו אומר להוציא את יום השביעי מכלל האחרים אלא לעיל קאי וה״ק ופנית בבקר והלכת לאהליך וכל הששה ימים הנשארים משם ואילך תאכל מצות.
וביום השביעי ליום ראשון קאי.
עצרת עצור עצמך בו מן הדברים שעצרת עצמך בשאר הימים שעברו.
שבעה שבעת אהדריה קרא בשביל מהחל חרמש בקמה תחל לספר ומשום במקום אשר יבחר.
ועשית חג שבעות כבר פי׳ בפ׳ אמור מפני מה לא פירש הכתוב זמנו של חג זה מה שלא עשה כן בשאר מועדים.
וזכרת כי עבד היית במצרים בשאר חגים יש מצות שיש להזכיר שבגינן יצאו ישראל ממצרים כגון מצות בפסח, סוכה בחג האסיף, שופר בר״ה, תענית ביום הכפורים, אבל עצרת אין בו שום רמז לפיכך כתוב בו וזכרת.כי עבד היית במצרים אל תאמר איך אתבטל מן הקציר אלא זכור שלא היה בידך כלום כשחננך הקב״ה ולא היה לך פנאי לנוח ולשמוח לפיכך ושמרת ועשית.חג הסכת אהדריה קרא בשביל במקום אשר יבחר.
באספך מגרנך שבשדה לבית.
ומיקבך שבגת לאוצר.
ושמחת בחגך הזכיר למעלה בשבועות שמחה לפי שהוא זמן קציר וזמן שמחה כדכתיב שמחו לפניך כשמחת בקציר, וכ״ש עכשיו בסוכות שאספו הכל מן השדה אבל בפסח לא הזכיר שמחה לפי שעקרו של חג להזכרת הנס של יציאת מצרים הוא ועדיין אין עקר שמחה לקנות תבואה, ועוד שנינו בד׳ פרקים העולם נדון בפסח על התבואה ושמא יבא ברד או ארבה חסיל שדפון ירקון וילקה אותן.
שבעת ימים תחג לפי שהית טרוד בפסח בקציר שעורים ובשבועות בקציר חטים לא הטרחתיך אלא יום אחד אבל בחג הסוכות שהכל בפנים ואין לך טירוד של כלום צריך אתה לחוג שבעת ימים. ד״א ע״י שיש לך בו הרבה להוציא אספת הכל בבית וגם הפרשת מעשר שני ז׳ ימים תחוג מה שאין כן בפסח ועצרת. ד״א לפי שכל יום ויום רגל בפני עצמו ע״י שהוא חלוק בקרבנותיו.שבעת ימים תחג מה שאין כן בפסח אבל שמיני עצרת אין צריך להזכיר בפירוש מסתמא כשיעלה לרגל לשם חג הסוכות הרי שמיני בכלל שהרי כשאלו יוצאים זה נכנס ומטעם זה לא הזכירו הכתוב אף בפ׳ משפטים ובפ׳ תשא אבל בפ׳ אמור ובפ׳ פנחס דמשתעיין בקרבנות הזכירן בפירוש הואיל והקרבנות חלוקים.והיית אך שמח פרש״י ולפי תלמודו למדנו מכאן לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה כלומר מוהיית אך שמח לכללו עם שבעת הימים שלפניו, דאך דהכא לחלק אתא לרבות ליל יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו כדאיתא פרק לולב וערבה. ולפי פשוטו והיית אך שמח שכל פירותיך כנוסות לבית ולאוצר מה שאין כן בפסח ובשבועות ולכך כתיב בפסח ופנית בבקר וגו׳ ואע״פ שמשך זמן שלו ז׳ ימים.שלוש פעמים בשנה שלא תאמר בחג השבועות ובחג הסוכות שכתוב בהן ושמחת אתה ובנך ובתך וגו׳ חייב אדם להעלות בנו עמו לרגל אבל בחג המצות שאין שמחה כתיב בו אין האב חייב בו, לכך נאמר שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך. ד״א שלוש פעמים אהדריה קרא בשביל ולא יראה את פני ה׳ ריקם שהרי למעלה לא נאמר לא יראה אלא בחג המצות.כל זכורך כל שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו מי שמלאכתן בזויה ומאוסה וריחם רע ואינן יכולים לעלות עם חבריהם שהם פטורים כמו שדרשו רבותינו בפרק קמא דחגיגה.בחג המצות ובחג השבעות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות כן.ובחג הסכות בא ללמדנו שהוא אחרון או שהוא גורם לענין בל תאחר. שלימא סדרא דפרשת ראהשפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך פרשה זו נסמכה כאן לומר לך אעפ״י שאתה חייב ללכת שלש פעמים בשנה למקום הכהנים ושם תשאל מהם משפטים וחוקים כל זה יספיק לך עד שיהא לך שופטים ושוטרים בכל שעריך.
לא תטה משפט, ולא תקח שחד למעלה בפרשת משפטים הזהיר על האביון וכאן בסתם.
ולא תקח שחד אף בלא הטיית משפט שהרי כבר הזהיר לא תטה משפט.
ויסלף לשון עוות כמו וסלף בוגדים ישדם.
דברי צדיקם הם בעלי הדין דוגמא והצדיקו את הצדיק.
צדק צדק תרדף עם בעלי הדין מדבר.
לא תטע לך אשרה נסמכה לכאן לומר כי הדין נותן שיתחיל השופט לדקדק תחלה על עבודת כוכבים המפורסמת. כאן פרש״י אזהרה לנוטע אילן וכו׳ כלומר מלא תטע נפקא לן נוטע אילן. ומכל עץ נפקא לן בונה בית כלומר מכל עץ אפי׳ תלוש ולבסוף חברו.
אצל המזבח שהרי דרכם לעשות לך אצל מזבח של עבודת כוכבים כמו שמפורש גבי גדעון, ועוד שלא יהא נראה בבואם להקריב למזבח כאילו הם באים לעבוד האשרה כדכתיב ואשריהם על עץ רענן.
