תנ"ך על הפרק - דברים יג

מאת: ר' יעקב בן הרא"ש ,

כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום. (הגהה. עיין בגמטריאות של רבינו המחבר וחסר שם: נביא בגמטרי' ובנה. שמעתי מרב אחד. המ"ל.) הכתוב קורהו נביא על פי עצמו שהוא אומר שהשם או שלוחו דבר עמו בהקיץ. וכתב הרמב"ן ויתכן כי ירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות קצת האנשים כח נבואי שידעו בו עתידות והוא בעצמו לא ידע מאין יבא לו אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד בדבר פלוני ואולי הנפש בחידושה תדבק בשכל נבדל שתתכוין בו והאיש ההוא יקרא נביא כי מתנבא הוא ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר. ור' אברהם כתב שאיפשר לפרש שזה הנביא מגנב דבר ה' כגון שאמר נביא אמת אות פלוני יבא לכם על ענין אחד ושמע זה נביא השקר ממנו ואמר גם הוא זה האות לאמת שקר שלו: ונתן אליך אות או מופת. פי' הרמב"ן אות הוא סימן על דבר שיהיה אחר כן כגון שאמר דבר פלוני עתיד להיות וכשיבוא זה האות תאמינו כי אחריו יהיה כך וכך והמלה נגזרת מן אתה ומופת הוא שעושה לפנינו דבר שינוי מחודש מטבעו של עולם והיא מלה מקוצרת מן מופלת והיו ביציאת מצרים אותו' והם הדברים שאמר להם תחלה למחר יהיה האות הזה והיו שם מופתים שעשו בחידוש שלא הודיעם תחלה. ופי' ונתן אליך אות או מופת שאמר אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו ע"ז וזה לכם האות למחר יבא ארבה או יתן לכם מופת שישליך מטהו לפניכם ויהי לתנין. ועל דרך הפשט מדבר בנביא שקר שמתנבא בשם ע"ז פלוני' שלחתני אליכ' שתעבדו אותה והוא שאמר הכתוב ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים מתנבא לעבוד אותם כי הם לו לאלהים. אבל רבותינו פירשו בנביא שמתנבא בשם ד' שאומר שהשם הנכבד שלחו לאמור שיעבדו ע"ז פלו' כי היה שותף עמו במעשה בראשית או שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שתעבדוהו ואפי' אם לא יאמר רק שיעבדו ע"ז שעה אחת חייב מיתה. וציוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם ד' לעבוד ע"ז ולא נביט באותות ומופתים מפני שידענו מיציא' מצרים שהוא מעשה ממש ולא חזיון ולא מראה כי לד' הארץ ואין אלהים זולתו וממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים דבר עמנו וצונו ללכת בדרך הזה ולא נעבוד לזולתו. וזהו אשר ציוך ד' אלהיך: כי מנסה ד' אלהיכם אתכם. לנסותכם באהבתו ולהרבות שכרכם כאשר תעמדו בנסיונו וקורא אותו נסיון מצד המנוסה: אחרי ה' אלהיכם תלכו. כתב הרמב"ן שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד כענין ותלך לדרו' את ה' וכן עושים ישראל עם הנביאי' כדכתיב האין פה נביא ונדרשה את ה': ואותו תיראו. שתאמינו בלבבכם כי הוא אשר בידו נפש כל חי ובידו להמית ופוקד עון ומשלם שכר: ואת מצותיו תשמורו. תורת משה. ובקולו תשמעו. לעשות כל אשר יצוה אותנו מלבד התורה על פי נביאיו. והנה כבר הזהיר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד והחזירו כאן לומר שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת השם בעבור דבריו כי מאת השם לבדו נירא ולא מאל אחר ולהוסיף ובקולו תשמעו. ור' אברהם כתב אחרי ד' אלהיכם תלכו שתעשו כמעשיו ותרדפו אחרי נתיבותיו: ואותו תיראו. שלא לשאל למה זה: ואת מצותיו תשמורו שהם העיקר: ובקולו תשמעו. מה שהם זכר לעיקר: ואותו תעבודו. במעשה: ובו תדבקון. בלב בראש ובסוף: אשר לא ידעת אתה ואבותיך. אמר ואבותיך לפי שאם בא אביו להסיתו כדכתיב רעך אשר כנפשך שהוא אביך לכך אומר לך הכתוב שתקבוץ משאר אבותיך כי אביך אומר לך שקר: לא תאבה לו ולא תשמע אליו. שאם אבה פי' שנתרצה לו בלבו או שמע אליו שאמר כן אעשה חייב אפי' על הריצוי: ולא תחוס עינך עליו. פי' הרמב"ן אין לך לרחם עליו שלא יומת: ולא תחמול עליו. על קורבה שיש לו עמך: ולא תכסה עליו. מהעיד עליו בב"ד. ואמר: ולא יוסיפו לעשות בדבר הרע הזה. כי ענין זה יעשה תמיד לולי המשפט: ודרשת וחקרת. כתב הרמב"ן מה שכתב כן בעיר הנדחת ובעובד ע"ז ולא בנביא שקר ומסית לפי שהנביא מפרסם עצמו באותותיו ומופתיו ובמסית הכתוב מדבר עם הניסת כי הרוג תהרגנו והוא היודע כמו שאומר לא תחמול ולא תכסה עליו אבל בעיר הנדחת ובעובד ע"ז שהם מעשים שמגיעים אלינו בשמועה הזכיר בו דרישה וחקירה ולא הוצרך להזכיר כן בשאר חייבי מיתות כי בקל יודע הדבר וכתב בעדים זוממין ודרשו השופטים היטב בעבור שאין אנו יודעים אי זו משני הכיתות הם אמת בלתי בדרישה רבה ולענין הדין כולן למדין זה מזה בג"ש: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. שלא תדאג לומר הנה נתמעטתי שהרגתי עיר ויושביה אל תדאג הב"ה מבטיחך שירבה אותך אם תשמע בקולו לשמור מצותיו ולעשות הישר בעיניו:

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך

מאמרים על הפרק

מלחמת הקיום בעבודה הזרה

פרשת נביא השקר

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק