כי יסיר את בנך. מאחרי בנו של כנעני כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לא בתך מאחרי למדנו שבן בתך הבא מן הכנעני קרוי בנך אבל בנך הבא מן הכנענית אינו קרוי בנך שהרי לא נאמר על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי. בשלהי פרק האומר בקדושין ולד של כנענית כמוה מ"ל אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הכנעני קרוי בנך ובשלהי פ"ק דיבמות א"ר יוחנן וכלן לפסול כי אמריתה קמי' דשמואל א"ל בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה ופריך התם והא איכא בנות ואמר רבינא בן בתך הבא מן הכנענים קרוי בנך ופרש"י בקדושין כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו וסמיך ליה כי יסיר את בנך ומדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבבן הנולד לא לכנענית מבתך קאמר שיסירנו הכנעני מאחרי שמעינן דבן בתך אפילו מן הכנעני קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכנענית קרוי בנך מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דמשמע מינה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לך מבנך אלמא בן הכנענים אין קרוי בנך אלא בנה ומשום הכי לא הקפידה תורה שכבר מוסר הוא ממך ולאו בנך הוא בנך מישראלית קרוי בנך לא מקרא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה ש"מ בנך מישראלית הוא קרוי בנך אבל בנך מן הכנענית אינו קרוי בנך ש"מ מדקרי ליה לבן בת ישראלית הבא מן הכנענית בנך לפירושו לעיל מינה כתיב בתך לא תתן לבנו ועלה קאי קרא דכי יסיר את בנך דאי אובתו לא תקח לבנך הסמוך לו ה"ל למימר כי תסי' אלא עכ"ל דאבתך לא תתן לבנו קאי ומדהוה ליה למימר כי יסיר את בתך וכתב את בנך עכ"ל דבבן הנולד לכנעני מבתך קאמר שיסירנה הכנענית מאחרי ושמעינן מיניה דבן בתך אפילו מן הכנענית קרוי בנך אבל בנך הבא מן הכנענית אינו קרוי בנך דאי הוי קרוי בנך ה"ל למימר נמי כי תסיר את בנך מאחרי דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא שלא תסיר את הבן הנולד לה מבנך ומדלא קאמ' כי תסור ש"מ בן הכנענית אינו קרוי בנך ולפיכך לא קפיד קרא שמא תסיר את בנה מן הכנעני' שכבר מוסר ועומד הוא דולדה כמוה ולא בנך הוא והא דקאמר בנך מישראלית קרוי בנך לאו מקר' דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה שמא תסירנו מאחרי ואלו אבן הנולד מבתך מכנעני קפיד רחמנא שמע מינה בנך מישראלית קרוי בנך ולפיכך קפיד עליו אבל בנך הבא מן הכנעני אינו קרוי בנך ולפיכך לא הקפידה עליו והוצרך לפרש זה שלא תאמר מקרא דייק לה מדקרי ליה בנך דאם כן היינו דרבינא ש"מ בן בתך הבא מן הכנענית קרוי בנך וזהו שכתב רש"י אחר זה ש"מ מדקרי ליה לבן בת ישראל הבא מן הכנעני בנך פי' מקרא דייק לה ולא מדקפיד קרא עליה כדמפיק ליה רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי והא דפריך בגמרא לימא קסבר רבינא כנעני הבא על בת ישראל הולד ממזר ולא על רבי יוחנן משום ר' שמעון בו יוחאי כבר פירש רש"י על זה דרבינא אתא לא שמועינן דלא שדינן ליה בתר כנעני דנימא כו' אבל ר"ת לא השגיח על זה וחשב שרש"י ז"ל נמי מבנך דקרא הוא דקדייק לה ולפיכך הקשה על רש"י ז"ל רבינא היינו דברי רבי יוחנן ומה בא לחדש שלא פירש אותו רבי יוחנן והוכרח לפרש דכי יסיר את בנך אבתו לא תקח לבנך קאי וה"ק כי יסיר החותן את בנך שהוא חתנו מאחרי ומדלא חש הכתוב על בן הבן ש"מ בנך הנולד לך מאשתך קרוי בנך לפי שהוא מישראל ומישראלית ואין אותו הבא מבנך ומן הכנעני' קרוי בנך אלא בנה ודייק מלישנא דכי יסיר את בנך משמע מיעוט ומעט בן בנך מדלא כתיב כי יסירם או כי יסיר את זרעך אבל אכתי לא ידענא מכנעני הבא על ישראלית מה דינו ואתא רבינא וקאמר ש"מ בן בתך שבא מן הכנעני קרוי בנך מדלא כתי' גבי בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בתך מאחרי ונדון מינה דעליה הקפיד רחמנא כדדייקינן גבי בתו לא תקת לבנך ומדלא קאמר הכי ש"מ דבן בתך הבא מן הכנעני קרוי בנך והקפיד קרא אתרוייהו ולכך לא כתב כי תסיר את בתך מאחרי דמשמע מיעוט מבן בתו:
ומשמרו את השבועה מחמת שמרו את השבועה. שהמ"ם הזה אין שמושו במקום מן כמנהגו ברוב המקומות רק הוא מ"ם הסבה כאילו אמר מסבת שמרו את השבועה וכמוהו מאין כמוך יי' שפירושו מסבה שאנו רואים שאין כמוך ידענו כי גדול אתה וגדול שמך בגבורה:
כאן שהוא סמוך. אצל לשומרי מצותיו העושין מיראה הוא אומר לאלף ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהבי העושין מאהבה ששכרן יותר גדול הוא אומר לאלפים. ויהיה לאוהב האמור פה דבק עם שומר הברית והחסד דלעיל מיניה ולשומרי מצותיו דבק עם לאלף דור שאחריו ולהלן יהיה לאוהבי דבק עם ולעושה חסד לאלפים ולשומרי מצותיו דבק עם ועושה חסד כאילו אמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי ועושה חסד לשומרי מצותיו:
ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העול' הבא. דאל"כ קשיא רישא אסיפא כתיב ומשלם לשונאיו אל פניו דמשמע שאף לשונאיו משלם גמולם הטוב דהא במדותיו ית' הטובות קאי וכתיב להאבידו:
היום לעשותם ומחר לעולם הבא ליטול שכרם. שמלת היום דבקה עם לעשות לא עם מצוך דלעיל מיני' כי לא היה הצווי היום:
והיה עקב תשמעון אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון ושמר יי' וגומר ישמר לך הבטחתו. הוסיף מלת אם על עקב גם פירש עקב עקב הרגל גם אמר אם המצות במקום אם המשפטים האומרים בפרשה גם חסר הוי"ו של ושמר ואמר ישמור גם אמר הבטחתו במקום הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך מפני שבזולתם לא יתוקן המקרא הזה כי בזולת מלת אם יהיה פירוש המקרא הזה והיה תשמעון ושמר אין טעם לו ואם יהיה פירוש עקב כשאר עקב שבמקרא שפירושו יען כאילו אמר והיה יען תשמעון ושמר ולא יצטריך אז לתוספת מלת אם אבל לא תפול מלת יען רק על הדברים הודאיים שהם העוברים או העתידים להיות בהכרח אבל בשמירת המצות לעתיד שהוא מסופק שמא לא ישמרום לא תפול עליהם מלת יען לפיכך פיר' עקב האומר פה מעניין עקב הרגל המורה על קלות הדבר שהמנהג לדוש אותו בעקבו ותחסר מלת אם בהכרח הפירוש אם המצות הקלות תשמעון ואמ' ומפני שמלת ושמר הוא הנשוא מזה המאמר ולא יפול בו וי"ו החבור חסר הוי"ו וכתב ישמור במקום ושמר ואמר אם המצות הקלות ולא אם המשפטי' הקלים כלשון הכתוב מפני שפירוש משפטים פה הן המצות בכלל הנקראות משפטי יי' אמת לא המשפטים הנאמרים על דיני ממונות ביחוד כי לא הוזכרו פה ואיך יאמר האלה שפירושו הנזכרים פה ואמר הבטתתו במקום את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך מפני שאין טעם לומר שישמור לך השבועה שנשבע להם אלא שישמור לך ההבטחה שנשבע עליה להם או ישמור את הברית בלתי מלת לך והנה פירוש המקרא הזה כפירוש את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע שחסר הוי"ו של ובשמו והוסיף מלת אם על את יי' אלהיך תירא כאילו אמר אם את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד אז בשמו תשבע ומה שפירש ושמר ישמור ולא אמר שהוי"ו הזה נוסף כמו שאמר בפרש' צו גבי והנותר ממנו יאכל הוא מפני שהוי"ו שם אינו משרת אלא לחבור וכאשר לא יפול שם חבור יחביר שיהיה נוסיף בהכרח אבל פה שהוא פועל והוא משרת לשני ענינים לחבור ולהפוך העבר עתיד וכאשר לא יפול בו חבור ישאר הוי"ו בעבור הפוך העבר לעתיד אינו נוסף. והרמב"ן ז"ל כתב טעם עקב כמו בעבור וכן עקב אשר שמע אברהם בקולי וכתב רש"י אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון ושמר יי' אלהיך לך ישמר לך הבטחתו והכתוב מזכיר המשפטים אולי יזהיר במשפטים הקלים בדיני ממונות שלא יבזו אותם וכבר השיבונו על אמרו טעם עקב כמו בעבור כמו עקב אשר שמע גם השיבונו על טענתו שטען והכתוב מזכיר המשפטים שפירושו ואיך כתב רש"י אם המצות הקלות גם טעננו עליו שלא יתכן לפרש המשפטים פה על דיני ממונו' שהרי לא הוזכרו פה כלל ואיך יתכן לכתוב המשפטים האלה המורה על הנזכרים פה.
שגר אלפיך ולדי בקרך שהנקבה משגרת ממעיה. פירוש נקראו תולדות שגר מלשון משגרת והבקרים אלפים מלשון אלופינו מסובלים ככבש אלוף שפירושו ככבש כאלוף:
ועשתרות צאנך מנחם פירש אבירי בשן מבחר הצאן כמו עשתרות קרנים לשון חוזק. פי מפני שמלת עשתרו' מורה על התוקף להיותה דבקה עם מלת קרנים המורה בכל מקום על התוקף כמו שם אצמיח קרן לדוד מור' גם בהיות' לבדה בלתי מלת קרני' על תוקף כדכתי' ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות ודרשו בספרי מלך קשה והמדינה קשה ומפני שמלת עשתרות מורה על תוקף נקראו מבחר הצאן עשתרות צאנך מלשון חוזק וקרא תקיפי הצאן אבירי בשן מפני שארץ בשן מגדלת כבשים שמנים ובריאים שנאמר בני בשן ועתודים ופרש"י בני בשן שמנים ובריאים:
ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשרות את בעליהן. אינו ר"ל שפירוש עשתרות הוא מעניין עושר כי לשון עשתרו' לחוד ולשון עושר לחוד רק פירושו מעשירות את בעליהן מחזיקו את בעליהן כעושר וכן פרש"י בהדיא בפרשת והיה כי תבא רבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירו' את בעליהן ומחזיקות אותן כעשתרות הללו שהן סלעין חזקים וההבדל שבין פירוש רבותי' ובין פי' מנחם אינו בפי' מלת עשתרות רק שמנחם פי' שם העשתרו' על הצאן החזקים הבריאים ורבו' פירשוה על בעלי הצאן שהם מתעשרין ומתחזקי' כעשתרות:
עקר שאינו מוליד. לא כמשפט התארי' שפי' תואר הזכר כפי' תואר הנקבה בכל מקום אבל פה אינו כן רק עקר פירושו שאינו מוליד ועקרה פירושה שאינה יולדת:
כי תאמר בלבבך על כרחך לשון דילמ' הוא שמא תאמ' בלבבך מפני שהם רבי' לא אוכל להורישם אל תאמר כן לא תיר' מהם. תקן בזה כמה עניינים הוסיף מלת מפני כי בזול' זה משמ' שהספק הוא ברבויי' ואין הדבר כן שהרי כתוב בפירוש לא מרובכם מכל העמים חשק יי' בכם כי אתם המעט מכל העמים אבל עם תוספת מלת מפני יהיה הספק של שמא נופל על הורשתם שמא לא אוכל להורישם גם אמר אל תאמר כן במקום לא תירא מהם מפני ששלילת הספק ראוי שיהיה ממון הספק ואחר שהספק היה בלשון כי תאמר צריך שתהיה שלילתו באל תאמר וחזר ואמר אח"כ לא תירא מהם להודיע שמאמר לא תירא הוא המתחייב מאל תאמר כן:
ולא יתכן לפרשו באחד משאר לשונו' של כי שיפול עליו שוב לא תירא מהם. מפני ששאר הלשונות של כי הם אי ואלא ודהא והוא מבאר שלא יפול עליו לא אלא ולא דהא מפני שאלה המלות אינן נופלות על תחלת הדבור ולא אי שעניינו אם מפני שאע"פ שמלת אם נופל על תחלת הדבור א"א פה לפרשו בלשון אם לשתי סבות האחת שאינו נופל בלשון לומר אם תאמר כך לא תאמר שמאחר ששם מונח לומר איך אפשר לומר אחר כך לא תאמר ועוד דמשמע מיניה אם תאמר בלבבך וגו' לא תירא מהם הא אם לא תאמר תירא מהם ואין זה נכון וכן כתב רש"י בשלהי גטין:
הצרע' מין שרץ העוף שהיתה זורקת בהן מרה ומסרסתן ומסמא את עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים שם. שבסוט' תנא צרע' לא עברה את הירדן והקשו והכתי' ושלחתי את הצרע' לפניך ותרצו אמר ריש לקיש על שפת הירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימת עיניהם מלמעלה וסרסתן מלמטה שנ' ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת:
