וזאת המצוה והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם. כי השם הודה לדבריכם וצוה אותי ללמד אתכם שאר כל התורה:
למען תירא את ה' אלקיך. ללמד אתכם המצות והחוקים והמשפטים בעבור שתירא את ה' כי עיקר המצות הם יראת השם. וכתב הרמב"ן ואינו נכון בעיני שיהיה למען תירא ולמען תאריכון ימיך האחד טעם המצות בעבור שתירא והשני שכר בהם למען יאריכון ימיך אלא שניהם שכר המצות פי' ציוה השם ללמד אתכם המצות כדי שתעשה אותם ותזכה ותירא את ה' אלקיך ויהי' לך בנים ובני בנים יראי השם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלתכם והנה הכל לטובתכם כי חפץ ה' להצדיק ולזכות אותך:
ושמרת לעשות אשר ייטב לך. פי' הנה אנכי מצוך לעשות אשר ייטב לך: ארץ זבת חלב ודבש. פי' ר' אברהם דבק עם לרשתה ואף אם הוא רחוק או יהי' חסר בי"ת פי' ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלקיך לך בארץ וגו'. אי נמי נוכל לומר שחסר מלת לתת ופי' כאשר דבר ה' אלקיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש:
שמע ישראל ה' אלהינו. כתב הרמב"ן למה שינה הפסוק בכאן לאמר אלקינו ולא אמר אלקיך כמו שאמר בכל מקום שמע ישראל אתה עובר היום כי ה' אלקיך. שמע ישראל אתם קרבים היום כי ה' אלקיכם. וגם כל הפרשיות שמדבר עם ישראל אומר ה' אלקיכם או אלקיך וכן בכאן אמר ואהבת את ה' אלקיך אבל הזכיר בעיקר ייחוד השם אלקינו כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לנו שם תפארת וחזר ואמר ואהבת את ה' אלקיך בלשון שאר הפרשיות שבמשנה תורה:
בכל לבבך. כתב הרמב"ן על דעת המדרש הלב הנזכר כאן הוא הכח המתאוה כענין תאות לבו אם כן: בכל נפשך. היא נפש המשכלת כמו והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ולרבותינו שדורשים בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך אם כן מלת בכל תוספת דלא שייך לומר בכל נפשך למעט חצי הנפש אלא אגב שאמר בכל לבבך ובכל מאדך אמר נמי בכל נפשך. א"נ היסורי' או האיברים נקראים חצי הנפש ובהריגה אומר בכל נפשך: בכל מאדך. כ' הרמב"ן כלומר מאד מאד פי' רב רב אהוב אותו. ועל דעת רבותינו בכל ממונך ונקרא הממון מאד כי יכנה אותו בריבוי כמו שקורא לו המון טוב מעט לצדיק מהמון רשעים פי' אהוב אותו בכל ריבוי ממונך וענין האהבה כמו שאמרו רבותינו שלא תאמר אלמוד תורה כדי שאזכה לעולם הבא כדי שאקרא רב בשביל שאאריך ימים. ומה שאמר למען ייטב לך ולמען תאריך ימים על הארץ ולמען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ מזהירם ביראה על דרך התוכחות לומ' שאם יחטאו לא ירשו את הארץ ולא יאריכו ימים עליה או שהחסיד צריך להיות אוהב וירא כמו שאמרו עשה מאהבה עשה מיראה עשה מאהבה שאין אוהב שונא ועשה מיראה שאם באת לבעוט אל תבעוט:
ושננתם לבניך. כתב הרמב"ן גם אלו מצות מבוארות נרמזו כבר כי מאחר שציוה במצות חוקת עולם לדורותיכם ביני ובין בני ישראל וזאת בריתי אשר תשמרו ביני ובניכם ובין זרעך אחריך הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצות ואיך ידעו אותם אם לא נלמד וכן וקשרתם לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך כבר נאמרו וביאר כאן וקשרתם שיהיו בקשירה וירמוז גם כן לקשר של תפילין שקיבלו רבותינו הלכה למשה מסיני. והוסיף בכאן במצות המזוזה וכתבת' על מזזות ביתך ובשעריך שלא נזכרה:
והיה כי יביאך. כתב הרמב"ן בא להזהיר כי ברבות הטובה יזכור ימי עוניו שהיה עבד במצרים ולא ישכח את השם שהוציאו מעבדות לטובה הזאת אלא יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבוד לפניו כעבד לפני אדוניו. ולדע' רבותינו בא להתי' הטוב הנמצא בבתי' אפי' הוא דבר אסור כגון כותלי דחזירי או כרמים נטועים כלאים ואפילו בבורות יתכן שיהיה בחציבתן דבר איסור בטיח אשר בהן או הזכיר הבורות דרך מליצה להוכיר רבות הטובה. והנה התיר להם כל האיסורין חוץ מע"ז כמו שמבאר עוד לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולכך מזכיר בפרשה אחרי כן מזבחותיהם תתוצון לאבד ע"ז ומשמשיה ושאר כל הנמצא בה מותרין:
את ה' אלקיך תירא. כי אחר שציוה באהבה הזהיר ליראה אותו שלא יחטא ויענש: ואותו תעבוד. לעשות כל אשר יצוך כעבד שומר מצות אדוניו. ויתכן שיהיה רמז למצות הקרבנות שנקראים עבוד' כדכתיב עבודת מתנה ועבד הלוי וכן דרשו בספרי על פסוק אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו' עד ואותו תעבודו במקדשו ודרשו עוד עבדוהו בתורתו להגות בה שגם היא עבודה לפניו. ור' אברהם פי' את ה' אלקיך תירא שלא תעבור על מצות לא תעשה ואותו תעבוד במצות עשה ואינו משמע כדבריו בפסוק אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו: ובשמו תשבע. אינו מצוה לישבע בשמו אלא אזהרה שבשמו לבד תשבע ולא בשם אל אחר על כן הזהיר אחריו:
לא תלכון אחרי אלקים אחרים. בדבר מכל אלה שלא תיראו מהם ולא תעבדום ולא תשבעו בשמם. י"מ שאינו אומר תִשָבַע שהיה משמע שאתה תהא נשבע אלא תִשָבֵעַ פי' כל כך תירא אותו שכשירצו להשביעך ולאיים עליך שתקיים בוודאי ישביעוך בשמו כי ידעו שאז תקיים בוודאי כיון שהשביעוך בשמו. אי נמי חוזר על את ה' אלקיך תירא ותהי' יראתו גדולה על פניך עד שיהי' שמו לך לשבועה כי ברצותך לקיים כל דבר תשבע בשמו להרע ולא תמיר. בגמרא בתמורה דורש מכאן להתיר שבועת חול כגון שנשבע לילך למקום פלוני אפילו אינו דבר מצוה או שאעשה דבר פלוני:
לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה. שאמרו אם יש ה' בקרבנו ויעשה לנו נס בנתינת מים נלך אחריו ואם לאו לא נלך אחריו ונחשב להם זה לעון גדול כי אחרי שנתאמת להם שמשה נביא ה' אין ראוי לעשות בו נסיון ועל כן הזהיר לא תנסו לומר אם נצליח בהיותינו עובדים לפניו נעבדנו ואם לאו לא נעבוד אלא היו עובדים השם בלי הסתפקות ובלי שאלת פרס וקבלו מאהבה כל דינו ולא תשאלו אות או מופת על שמירת המצות ולא מנביא כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת ועל כן אמר הכתוב כאן:
שמור תשמורון את מצותיו וגו' ועדותיו. שהם הנסים שעשה לכם להיות לכם לעדות כגון הפסח ומצה וסוכה ותשמרו חוקיו אע"פ שלא תדעו טעמם כי באמת ייטב לכם בסוף ואין צורך לנסיון בתורה ובמצות אחרי שנתאמת אצלכם שהם מפי השם ית' וכן בכל נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם. והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבא בירושת הארץ ונצוח האויבים כי היא הטובה הגדולה הצריכ' לאותו הדור ואחרי כן אמר גם לדורות הבאים שאין צורך לנסיון בעשיית המצות אלא שישאלו מזקניהם ומאבותיהם ויגידו להם אמיתת התור' והמצות כאשר יפרש כי ישאלך בנך וגמר הפרשה:
ועשית הישר והטוב. כתב הרמב"ן על דרך הפשט אומר שתשמרו מצות השם ועדותיו וחוקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הישר והטוב בעיניו בלבד ולמען ייטב לך הבטחה כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך. ולרבותינו מדרש בזה אמרו זו כשורה ולפנים משורת הדין פי' מתחלה אמר ושמרת מצותיו ועדותיו וחוקותיו אשר ציוך ועתה אמר גם באשר לא ציוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב בטוב והיושר ולפי שאין לזכור בתורה כל הנהגת האדם עם שכניו הזכיר קצת מהם כגון לא תלך רכיל בעמך לא תקום ולא תטור לא תעמוד על דם ריעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהם וחזר ואמר בדרך כלל עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין ודינא דבר מצרא ואפי' מה שאמרו פרקו נאה ודיבור בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר:
כי ישאלך בנך מחר מה העדות. שישאלו תחלה על מה מעידים המצות הנקראים עדות בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם כגון מצה וסוכה ופסח ושבת ותפילין ומזוזה. ומה החוקים כי נעלם טעמם. והמשפטים פי' מה המשפטים שנעשה במצות האלה העובר עליהם כגון שאנו סוקלין המחלל שבת ושריפה בבא על אשה ואמה ומלקות ארבעים בזורעי כלאים אבל משפטי המדינות בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה אינו צריך לשאול בהם כי הם טובים וצדיקים וכל רואיהם יכירום. וציוה בתשובת שאלה הזאת שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים והכוונה בזה הוא הטעם שאמר בעשרת הדברות אשר הוצאתיך מארץ מצרים ורוצה שנודיע לבן השואל כי השם הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים וזה פי':
לעינינו. כי אנחנו היודעים עדיין מן האותות שראינו שם כי השם הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכל זה יוודע ביציאת מצרים ואחר שאנו יודעים כל זה ראוי לנו לשמור ולעשות כל העדות והחוקים והמשפטים אשר ציונו לטוב לנו ולחיותינו כיום הזה כי בכללם נחיה כי כולם טובים וגורמים חיים טובים:
וצדקה תהיה לנו. שיהי' לנו עוד צדקה לפני ה' אלקינו ויתן לנו שכר טוב בעשיית המצות וקורא גמול המצוה צדקה כי העבד הקנוי לרבו המחוייב לעבדו אם יתן לו עוד שכר בעבודתו צדקה עושה עמו. ור' אברהם כתב יש אומר כי מכאן רמז לשכר המצות בעולם הבא. ולפי הפשט כי מדרך הצדקה אנו חייבין לשמור את אשר ציונו כי הוא אדונינו שקננו מבית עבדים. ולפי דעתי כי כל הגוים יראו שאנו צדיקים בשמרנו מצותיו וחוקיו כי הם צדיקים:
