לא תוסיפו כגון חמש פרשיות בתפלין חמשת מינין בלולב וחמש ציציות וכן לא תגרעו. כדתניא בספרי מנין שאין מוסיפי' על הלולב ועל הציצת תלמוד לומר לא תוסף עליו ומנין שאין פוחתין מהם תלמוד לומר לא תגרע ממנו ואף על פי שזו הברייתא אתיא כמ"ד לולב צריך אגד דאם לא כן לא היה עובר על בל תוסף בחמש מינין בלולב דכיון דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כדאיתא בפרק הנחנקין ולית הילכתא כוותיה אלא כרבנן דאמ' לולב אינו צריך אגד דאע"ג דאגדינהו לרבנן משום זה אלי ואנוהו אפילו הכי אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ולית ביה משום בל תוסיף כדפירש רש"י והביאו גם הסמ"ג בסוף ספר מצות לא תעשה מכל מקום כיון דקתני בהך בריתא חמש ציציות דהוו אליבא דכ"ע באיסור ב"ת מייתי נמי לכלהו דאיתנהו כהך ברייתא אע"ג דחמש מינין בלולב לית בהו איסור ב"ת וא"ת מהכא משמע דלכ"ע היכ' דלא אגידי לית בהו איסור ב"ת וא"כ סופ' דהך ברייתא דקתני אם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אוסיף ברכה אתת משלי אמאי לא הא לא אגידי כבר תרצו בגמ' שאני התם דזימני' הוא והדר פריך הא סיים כל ברכותיו קתני ומשני כיון דאלו מתרמי צבורא אחרינא הדר בריך להו זימניה הוא ומתקיעת שופר דתוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין אע"ג דאלו מתרמי צבורא אחרינא הדר תקע להו ל"ק משום דבעשיית המצוה פעמים לית ביה משום ב"ת אפילו בזמנו אבל היכא דמוסיף דבר חדש שאינו ממינו כגון יוסיף יי' עליכם על יברכך יאר ישא ודאי אית ביה משו' בל תוסיף ומזה הטעם אין להוסיף בלולב שלא ממינו אע"ג דאינו צריך אגד והאי לחודיה קאי דמכיון דזמניה הוא ה"ל כברכת יוסף יי' עליכם אבל במינו אף על גב דזימניה הוא לית ביה משום ב"ת אלא הוה כעשיית המצוה פעמים ומההיא דפרק לולב וערבה דתנן אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה וקאמר תלמודא דטעמא דרבי יהודה משום דקסבר לולב צריך אגד דמשמע דלרבנן דפליגי עליה וקאמרי שאין אוגדין אותו אלא משום זה אלי ואנוהו אוגדין אותו אפילו שלא במינו אף על גב דזמניה הוא ל"ק דכיון שאינו מכוין בו אלא לאגד בעלמא ולא לשום מצוה לית לן בה והא דאמר רבא בפ"ב דר"ה לצאת בעי כוונה לעבור בזמנו לא בעי כונה שלא בזמנו בעי כונה והכא זמניה הוא ה"מ בסתמא שלא היתה בו כונה כלל אבל הכא דמכוין ביד לאגד בעלמא ולא לשם מצוה לא ומההיא דפרק הנחנקין דקאמר תפילין נמי אי עבד ארבע בתי ואייתי אחריני ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אלמא אף על גב דזמניה ושלא במינו הוא לית ביה משום בל תוסיף כיון דלא אגידי ל"ק דהתם בחיוב מיתה קמיירי ואין הזקן ממרא חייב מיתה בלא אגידי אף על פי שהוא בזמנו ושלא במינו ומכוין לשם מצוה אבל בעלמא אית ביה משום ב"ת ולפי זה מצינן לאוקומי ההיא דחמש מינין בלולב דבריתא דלעיל ודברי רש"י ז"ל אליבא דכ"ע דמכיון דזמניה ומוסיף דבר חדש הוא הוה דומיא דברכת יוסף יי' דלכ"ע אית ביה איסור בל תוסיף אף על גב דלא אגידי משום דזמנה ותוספת דבר חדש הוא:
מרתם זו משנה ועשיתם כמשמעו. פירוש השמירה הוא הלמוד והעשייה הוא קיום המצות שכל שאינו למד אינו עושה כדתניא בת"כ בפסוק ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה:
כי היא חכמתכם ובינתכם בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים. הוצרך לשנות שמות החכמה והבינה בשמות התואר מפני שאין החכמה והבינה בערך אל האומות רק מצד עצמן ולא יתכן לומר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ולהוסיף מלת תחשבו לעיני העמים הבא אחריו שפירושו שתחשבו חכמים ונבונים לעיניהם:
חוקים ומשפטים צדיקים הגונים ומקובלים. אמר זה כי לא יתואר בצדיק אלא מי שיתואר ברשע ואחר שלא יתואר ברשע אלא האדם לא יתואר גם כן בצדיק אלא האדם לפיכך פירש צדיקים דהכא הגונים ומקובלים:
רק השמר לך פן תשכח. שאז כשלא תשכחו אותם ותעשו תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים. אמר זה כדי לתקן מלת רק שהוא מיעוט בכל מקום ואמר שהמיעוט הזה הוא כן שמה שאמרתי לכם שבקיום המצות תחשוב חכמי' ונבונים לעיני העמים אינו רק כשתשמר לך שלא תשכח אבל אם תעותו אותם מתוך שכתה תחשבו שוטים והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון כלל ולא ידעתי למה:
ואותי צוה יי' תורה שבעל פה. אע"פ שהנראה מפשט הכתוב הוא על שאר המצות הכתובות בתורה חוץ מי' הדברים כמו שכתב החכם רבי' אברהם בן עזרא בפירושו והסכים גם הרמב"ן ז"ל בפירושו מ"מ מלת בעת ההיא עומד לנגדם כי שאר המצות והחוקים לא צוה אותם למשה בעת ההיא המורה על מעמד הר סיני רק במ' יום שעמד בהר אח' מעמד הר סיני ולפיכך הוכרח רש"י לפר' ואותי צוה יי' תורה שבעל פה שפירש לו כל עשרת הדבר' שנאמרו בעת ההיא כללותיהן ופרטותיהן ואת כל המצות הנכללין בהן:
ופן תשא עיניך להסתכל בדבר ולתת לב לטעות אחריהם. לא שאסור להביט בהן כי כתוב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו וגו' שפירושו שהבטח' ישתומ' ויבהיל עצמו לפני מלך מלכי המלכים הב"ה בורא שמים ונוטיהם:
אשר חלק להם להאיר להם. בפ' קמא דמגלה אמרו שזהו אחד מהדברים ששנו הע"ב זקנים לתלמי שכתבו לו אשר חלק יי' אלהיך אותם להאיר לכל העמים לא לאלוהות כי לא יתכן לומר שהשם נתנם להם לאלוהות ומה שכתוב רש"י אשר חלק להם במקום אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים הוא כדי לקצר וכמוהו בפרשת וארא וארא אל האבות במקום וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ובפרשת וישמע יתרו את כל אשר עשה להם במקום את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו:
דבר אחר לאלוהות. ולא שנתנם להם לאלוהות רק שלא מנעם מלטעות אחריהם אלא החליקם כדברי הבל כדי לטרדם מן העולם:
תמונת כל דבר. תוסיף מלת דבר אחר מלת כל כי מלת כל לעולם דבקה עם מלת אחרת אחריה והנה קודם זה כתוב תמונת כל סמל:
אשר צוך יי' אלהיך אשר צוך עליו שלא לעשו'. אין שלא לעשות תוספת על אשר צוך יי' אלהיך שאם כן היה ראוי להיות מהדברים ששנו והוסיפו לתלמי אלא שהצווי עצמו מורה על האזהרה כמו ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר וכן כת' החכם רבי' אברהם בן' עזרא ומלת צוך שלא לעשות כמו ועל העבים אצוה:
אל קנא מקנא לנקום מתחרה על רוגזו להפרע מעובדי עבודת כוכבים. פי' לא נקרא קנא מפני שיש בו קנאה שאין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא מפני שהוא מתחרה וקוצף להפרע מעובדי עבודת כוכבים והנקמה אינה באה אלא מחמת קנאה כתב אל קנא במקום אל נוקם:
העידותי בכם היום הנני מזמינם להיות עדים שהתרתי בכם ויהיו עדי התראה לא עדי עברה כי עדיין לא עשו הרע בעיני יי' ומה יוכלו להעיד היום עליהם אלא עכ"ל דהעדותי דהכא בעדי ההתראה קמיירי שהזמינם להעיד על זאת ההתראה שהתרה אותם היום:
לא ירפך. לשון לא יפעיל הוא לא יתן לך רפיון לא יפריש אותך מאצלו. פי' מפני שהקל ממנו פועל עומד הנה נא רפה היו לערו' רפתה רוחם יחוייב בהכרח שיהיה פי' לא ירפך שהוא מבנין הפעיל יוצא לשני ופירושו לא ית' לך רפיון:
לימים ראשונים על ימים ראשונים. פי' שישאל העולם בעבור הימים הראשונים אם נהיה כדבר הגדול הזה לא שישאל לימים עצמם כי אין הימים נשאלים:
ולמקצה השמים וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה. הוסיף וגם שאל על ולמקצה השמים כי בזולת זה יחשב שמאמר ולמקצה השמים דבק עם הקודם לו למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים ואין זה נכון כי למן היום אשר ברא הוא פירוש לימים ראשונים המור' על הזמן אבל ולמקצה השמים אינו מורה על הזמן אלא על המקומות ועם תוספת וגם שאל תהיה שאלה בפני עצמה גם פיר' למקצה השמים לכל הברואים אשר מקצה אל קצה כי המקומות אשר מקצה אל קצה אינם ושאלים:
ומדרשו למד. על קומתו של אדם הראשון שהיתה מן הארץ עד השמים והוא השיעור עצמו אשר מקצה אל קצה. בפרק אין דורשין אמר ר' אלעזר אדם שברא הקב"ה מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו שנאמר מקצה השמים ועד קצה השמי' קשו קראי אהדדי אידי ואידי מדה אחת היא ופרש"י על הארץ ולמקצה השמים היינו מן הארץ עד הרקיע ובנוסחא אחרת על הארץ ומקצה השמים על הארץ היה ומגיע לשמים ולמקצה השמים ועד קצה השמי' מסוף העולם ועד סופו קשו קראי אהדדי דחד אמ' מקצה השמים ועד קצה השמים דהיינו מסוף העולם ועד סופי וחד אמר על הארץ ומלקצה השמי' דהיינו מן הארץ עד לרקיע ומשני אידי ואידי חד שיעורא הוא פי' השיעור שמן הארץ עד לרקיע הוא עצמו השיעור שמסוף העולם ועד סופו שמקיף השמים הוא הקצה האחד שהוא תכלי' המעלה ומרכז השמים שהוא הארץ הוא הקצה האחר שהוא תכלית המטה לא המקיף שכנגדו כי גם הוא תכלית המעלה כמו הקצה האחר ועוד שאם כן לא עמד אדם הראשון על רגליו רק אחר שחטא שמאח' שהיה קומתו מקצה מזרח עד קצה מערב שהוא כפל מן הארץ עד לרקיע אי אפשר שיהיה עומד אלא שוכב שאז יהיה ראשו במקיף המזרחי ורגליו במקיף המערבי ולפי זה מן הארץ עד הרקיע נקרא על הארץ ולמקצה השמים ונקרא גם כן למקצה השמים ועד קצה השמים ונקרא ג"כ מסוף העולם ועד סופו ואין הבדל בכל אלה אלא בקריאת השמות ולכן יהיה פי' המקר' הזה לפי מדרשו אדם על הארץ ולמקצה השמים היינו מקצה השמים ועד קצה השמים וזהו שכתב רש"י שהיתה קומתו מן הארץ עד השמים והוא השיעור עצמו אשר מקצה אל קצה:
הראית כתרגומו איתחזת. שאין פירושו כמו הראתו שא"כ היה תרגומו אחזית לא איתחזת כי פי' אתחזת כמו נראת:
ותחת כי אהב וכל זה תחת כי אהב וגו'. פי' זה הוי"ו של ותחת משרת במקום וזה כאילו אמר וזה תחת כי אהב לא שהוא נוסף:
ויוציאך בפניו כאדם המנהיג בנו לפניו. כי בפניו כמו לפניו וכמוהו וירקה בפניו כמו לפניו לא שתרוק בפניו ממש:
דבר אחר ויוציאך בפניו בפני אבותיו כמו שנאמר נגד אבותם עשה פלא. אף לפי הפירוש הזה צריך לומר שפירוש בפניו כמו לפניו רק שלפי הפי' הראשון יהיה כנוי בפניו שב אל ויוציאך לו שהוא השם ית' ולפי הפי' השני שב אל אבותיך האמור למעלה כאילו אמ' ויוציאך בפניהם דהיינו לנגדם כמו נגד אבותם עשה פלא:
אז יבדיל משה נתן לב להיות חרד בדבר שיבדילם מפני שהבדל הערים הללו אינו דבר ההוה תמיד ולא יפול עליו לשון הוה. פי' אותו על המחשבה כמו אז ישיר משה אז ידבר יהושע וכבר הארכתי על זה בפרשה הקודמת בפסוק יירשום עיין שם:
ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדילו אותן שבארץ כנען. כדנפקא לן מקרא דתהיינה שש הערים האלה למקלט כדתניא בספרי והביאו רש"י ז"ל בפרשת מסעי:
בעבר הירדן מזרחה שמש באותו עבר שבמזרחו של ירדן. פירוש מלת מזרחה שמש הוא הבדל למלת בעבר הירדן שמפני שעבר הירדן יקרא בין אותו הצד שהוא לפאת מדבר כמו בעבר הירדן הואיל משה באר את התורה הזאת בין אותו הצד שהוא לצד א"י כמו הלא המה בעבר הירדן הוצרך הכתוב להבדל עבר הירדן האמור פה שהוא אותו הצד שהוא לפאת מדבר אשר הוא לפאת מזרח השמש לא הצד האחר שהוא לצד אשר הוא לפאת מבא השמש שכתוב בו הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבא השמש:
אלה העדות אשר דבר הם אשר דבר בצאתם ממצרים ודבר להם בערבות מואב. פי' מאמר אלה העדות דבק עם מאמר וזאת התור' דלעיל מיניה ואמ' שזא' התורה שהם אלה העדות והחקים והמשפטים שמסדר אחר פרשה זו הם הם העדות והחוקים והמשפטים אשר דבר בצאתם ממצרים ודבר להם בערבות מואב שהוא בעבר הירדן פי' וחזר ושנאה להם ומקרא קצר הוא כאילו אמ' אלה העדות והחקים והמשפטים האמורים פה הם אשר דבר להם בצאתם ממצרים ודבר להם בערבות מואב:
