פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׂה לֵּאמֹר:
פסוק ב:צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת קָרְבָּנִי שהוא לַחְמִי לְאִשַּׁי, הנשרף במזבח, רֵיחַ נִיחֹחִי, לרצון לי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. אין להשהות את כל הקרבנות, אך יש להקפיד במיוחד על הקרבנות שיש להם זמנים קבועים, שאם עבר הזמן בטל הקרבן.
פסוק ג:וְאָמַרְתָּ לָהֶם: זֶה הָאִשֶּׁה, הקרבן העולה על המזבח אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה': כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד–
פסוק ד:אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.
פסוק ה:וקרבן זה מלֻווה גם בעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית, שמן מובחר המופק בהכאה על זיתים שנבחרו עם הבשלתם, ושיעורו רְבִיעִת הַהִין, למעלה מליטר.
פסוק ו:זוהי עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה, שהוקרבה כבר בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַה'.
פסוק ז:וְנִסְכּוֹ של הקרבן – רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ, שפוֹך בכלי על המזבח נֶסֶךְ שֵׁכָר, יין משכר לַה'. זה היה דינו של הכבש שנעשה בבוקר.
פסוק ח:וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.
פסוק ט:וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת שתהיה מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְגם הָביאו את נִסְכּוֹ הקבוע של כל כבש, של הקרבן, של הסולת או של יום השבת.
פסוק י:עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ. בכל שבת תובא עולה זו, המכונה 'מוסף של שבת' עַל, תוספת לעֹלַת הַתָּמִיד היומיומית וְנִסְכָּהּ.
פסוק יא:וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר – שְׁנַיִם, וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה – שִׁבְעָה, תְּמִימִם.
פסוק יב:וּשְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן תתלווה לַפָּר הָאֶחָד, לכל פר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן – לָאַיִל הָאֶחָד,
פסוק יג:וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן – לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד. כל אלה הם עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַה'.
פסוק יד:וְנִסְכֵּיהֶם של הקרבנות הללו – חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר, וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל, וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ – יָיִן. זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, העולה המובאת מדי ראש חודש לְכל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
פסוק טו:ועוד שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד מביאים לְחַטָּאת לַה', עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ.
פסוק טז:וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יובא קרבן פֶּסַח לַה'.
פסוק יז:וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה – חָג, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל.
פסוק יח:בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן של חג המצות יהיה מִקְרָא קֹדֶשׁ, אספה שאליה קוראים ומזמנים את העם לשם דבר שבקדושה, או: מאורע קודש. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה מלאכה שהיא עבודה של ממש, שאדם עושה אותה בדרך כלל לפרנסתו או לשפר את רכושו, למעט מלאכות אוכל נפש כגון בישול, שהן מותרות בחג, לֹא תַעֲשׂוּ.
פסוק יט:וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַה': פָּרִים בְּנֵי בָקָר – שְׁנַיִם, וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה – תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם.
פסוק כ:וּמִנְחָתָם – סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים תתנו לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ.
פסוק כא:עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.
פסוק כב:וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, שמא טימאתם שלא בכוונה את המקדש במשך השנה.
פסוק כג:מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת, שהיא עולת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה. אלו הם קרבנות מוסף, המוקרבים אחרי קרבן התמיד הפותח בכל בוקר את עבודת הקרבנות.
פסוק כד:כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים, לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ.
פסוק כה:וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי של חג המצות מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, כמו ביום הראשון.
פסוק כו:וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, חג השבועות, שבו מביאים את שתי הלחם, הקרבנות הראשונים המובאים מהחיטה שהבכירה, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה מן התבואה החֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם, בחג שחל שבעה שבועות לאחר הנפת העומר שביום השני של חג המצות, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
פסוק כז:וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה': פָּרִים בְּנֵי בָקָר – שְׁנַיִם, אַיִל אֶחָד, שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה.
פסוק כח:וּמִנְחָתָם – סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד.
פסוק כט:עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.
פסוק ל:שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.
פסוק לא:מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם. השביתה ממלאכת עבודה, קרבן המוסף, מנחתו ונסכיו זהים בחג המצות וביום הביכורים.
