סרס המקרא ודרשהו. בספרי כאילו אמר ותעמודנה לפני אלעזר הכהן וגומר ואחר כך לפני משה:
והוא לא היה לפי שהיו באות לומר בחטאו מת נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים כו'. כדתני' בספרי בתוך העד' זו עדת מתלוננים הנועדים על יי' זו עדת מרגלים בעדת קרח זו עדתו של קרח לפי שהיו באות לומר וכו' משום דקשיא ליה מה היו צריכות לומר והוא לא היה די היה להן לומר והוא בחטאו מת להודיע שלא החטיא אחרי' עמו כדתניא בספרי לפיכך השיב ואמ' לפי שהיו באות וכו' להודיע שלא החטיא אחרי' עמו עד שיפסיד נחלתו ורצו להבדיל חטאו מחטא המתלוננים והמרגלים ועדת קרח שהחטיאו אחרי' ולא זה לפי זה אין טענ' מהרמב"ן ז"ל שטען ולא פירש למה היו באות לומר בחטאו מת אלא שתאמרנה אבינו מת שהרי כל עצמן במאמר בחטאו מת לא היה רק להודיע שלא החטיא אחרים עד שיפסיד נחלתו:
אלא בחטאו לבדו שלא החטיא אחרים עמו. בספרי דאל"כ מאי נפקא מינה אם מת בחטאו ומפני שויקרב משה משפטן דבק עם ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר לומר שאע"פ שעמדו לפניו לא השיב להן מפני שנתעלמה ממנו ההלכה פירש ויקרב את משפטן קודם והוא לא היה שלא על הסדר:
רבי עקיבא אומר מקושש עצים היה ר"ש אומר מן המעפילים היה. בשבת פ' הזורק ר"ע גמר מג"ש דמדבר מדבר כתיב הכא אבינו מת במדבר וכתיב במקושש ויהיו בני ישר' במדבר וימצאו איש מקושש מה כאן צלפחד אף מקושש צלפחד א"ל רבי יהודה ב"ב עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הא איכא ג"ש לא גמור שלא קבלה מרבותיו ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו ואלא באיזה חטא מת דכתיב ביה כי בחטאו מת ממדבר דויעפילו שלא הרשיע כל כך בחילול שבת:
כן בנות צלפחד דברות כתרגומו יאות כך כתובה פרשה זו לפני במרום. לכאורה משמע שמה שכתוב כך כתובה פרשה זו לפני שהוא חולק על התרגום שהרי באמרו כך כתובה משמע שהוא מפרש מלת כן כמו כך ואונקלוס שתרגומו יאות משמע שאינו סובר שיהיה פי' כן כמו כך שאם כן היה לו לתרגומו כן כמו כן תעשה כאשר דברת כן תעביד כמה דמללת וכמו בלהטיה' כן בלחושיהן כן וכמו כן עשה את המנורה כן עבד ית מנרתה אבל שמא י"ל שמ"ש אחר מאמר כתרגומו יאות כך כתובה פרשה זו לפני הוא כדי לפרש לשון המתרגם שתרגמו יאות שרוצה לומר יפה תבעו בנות צלפחד שכך דרשו רז"ל כן בנות צלפחד דוברות כך כתובה פרשה זו לפני כי יאות כמו יאה דפרק כל המנחות לעשות הכתוב כך יאתה יאותו לנו שענינ' התרצו' בדבר והכונ' כדפי' הרד"ק וכן פרש"י גבי כן דברת שתרגומו יאות יפה דברת:
נתון תתן שני חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר. כדתנן בפ' יש נוחלין בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנסכי חפר שהיה בכור נוטל שני חלקים פרשב"ם חלק אביהן צלפחד שהיה בן עשרים מיוצאי מצרים שהבן הנכנס לארץ לא היה נוטל בשביל עצמו הואיל והוא לא היה מיוצאי מצרים בן עשרים וקסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ולא לבאי הארץ ואע"פ שיוצאי מצרים לא נכנסו לארץ שכלם מתו במדבר ולא נטלו חלק בארץ מיהו להכי אהני שאם יצאו ראובן ושמעון ממצרים ונולדו להם בנים במדבר ונכנסו לארץ לראובן בנים עשרה ולשמעון אחד יטול בן שמעון כנגד עשרה בני ראובן שהרי לראובן ושמעון נחלקה הארץ וזכו בני כל אחד בחלק אביהן וצלפחד יצא ממצרים ומת במדבר לפיכך נטלו בנות צלפחד חלק צלפחד אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שגם חפר מיוצאי מצרים היה וכשמת נטלו בניו חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים מלבד חלק עצמן שגם הם מיוצאי מצרים היו ובנות צלפחד קבלו חלק אביהן מנכסי חפר בשעה שנחלקו אחי צלפחד נחלת אביהם ביניה' דבת הבן במקום הבן היה לירש עם האחים ושהיה בכור נוטל ב' חלקים פי' צלפחד היה בכור והיה ראוי ליטול פי שנים עם אחיו בנכסי חפר ואע"פ שאין הבכור נוטל בראוי א"י מוחזקת הוא ליוצאי מצרים וכמו שהחזיק חפר בחלקו דמי ואפי' מת צלפחד מקמי חפר צלפחד יורש פי שנים בכל אשר ימצא לחפר ואע"ג דכשמת חפר לא היה צלפחד קיים אפ"ה בנותיו יורשות בכורת צלפחד בנכסי חפר כי היכי דיורשות חלק פשיטתו בנכסי חפר ומדאמרינן בגמרא והעברת זו חלק בכורה למדנו דצלפחד בכור היה והא דכתיב בדברי הימים ושם השני צלפחד לאו שני לאחים קאמר דהא לא איירי לעיל באחים כלל אלא בגלעד אבי חפר ובמכיר אבי גלעד ואיכא למימר דאגלעד קאי ומאי שני שני לגלעד כלומר בן בנו כדכתיב בן חפר בן גלעד הרי ג' חלקים נטלו בנות צלפחד ב' חלקים מחפר החלק של פשוט והחלק של בכורה וחלק צלפחד עצמו ומפני שאלה הג' חלקים באו להם ע"י שני גופות חלק צלפחד בעבור גופו וחלק פשיטותו וחלק בכורתו של צלפחד בעבור גופו של חפר כתב רש"י נתון תתן ב' חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר דהיינו חלק פשיטותו וחלק בכורתו בנכסי חפר אבל במתנית' דקתני ג' חלקים הוא מפני שהחלקים עצמו ג' היו והכל עולה בקנה א' א"ק היכי פרש"י להאי קרא אליבא דמ"ד ליוצאי מצרים והלא רש"י ז"ל כמ"ד לבאי הארץ ס"ל כדמשמע מהא דפי' לעיל גבי לאלה תחלק הארץ וגבי לשמות מטות אבותם ינחלו וה"ל לפרושי לקרא בחזרה וליטול בנכסי חפר דלמ"ד לבאי הארץ נתחלקה ולא ליוצאי מצרים מ"מ אית ליה חזרה שמחזירן לאבותיהם כל מה שנטלו וחוזרים ויורשים מאבותיהם כמשפט ויהי' פי' מאמר הזה למ"ד לבאי הארץ הכי למה יגרע שם אבינו צלפחד מתוך נחלתו שהיה לו לזכות עם אחיו בנכסי חפר אביו והלא אם היה לו בן או בן הבן בן כ' שנה כשנכנס לארץ היה נוטל הוא חלק אחד ובני חפר אחיו של צלפחד כל א' מהם חלק א' ואח"כ היו מחזרין מה שנטלו לחפר אביהם והי' מחלק אותם לכל בניו ואבינו שהוא בכור היה נוטל ב' חלקים ועכשיו שאין לו בן למה לא נקום אנחנו תחת אבינו ליטול החלק הראוי לו בנחלת חפר אע"פ שאין לנו ליטול חלק אבינו שכבר מת ובן אין לו ליטול חלק מבאי הארץ ועוד קשה דמדברי רש"י משמע דמנתון תתן ב' פעמים הוא דמפיק להו לכולהו בין חלק אביהן בין חלק דודן וא"כ דברי רש"י דלא כמאן דתניא נתון תתן להם זו נחלת אביהן בתוך אחי אביהן זו נחלת אבי אביהן והעברת את נחלת אביהן להן זו נחלת בכורה ר"א בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהן נטלו שנא' נתון תתן ואי כת"ק האי איהו לא מפיק מנתון תתן אלא נחלת אביהן בלבד אבל נחלת אחי אביהן מבתוך אחי אביהן הוא דמפיק לה ואי כר"א בן יעקב דדרי' מנתון תתן אף חלק אחי אביהן הא רש"י לא מפיק מיניה אלא חלק אביהן וחלק אבי אביהן בלבד לא חלק אחי אביהן דבשלמא אחלק בכורתו דלא מפיק מיניה לא קשיא דאיכא למימר כיון דחלק בכורתו נמי מחלקו עם אחיו בנכסי חפר הוא לא הוצרך להזכירו אלא חלק אחי אביהן שאינו מנכסי חפר מא"ל ושמא י"ל אי משום הא לא קשיא דאיכא למימר דרש"י ז"ל כר"א בן יעקב ס"ל דדריש כפל דנתון תתן והא דלא מפיק מיניה אף חלק אחי אביהן משום דאף חלק אחי אביהן מכח חפר קא אתי דכשמת אחי אביהן ובאו האחין הקיימין ובנות צלפחד לחלק בנכסי המת מכח חפר הן באין שנחלת המת חזרה לחפר ומחפר נטלו כל האחין וגם בנות צלפחד נטלו חלק אבי אביהן המת מ"מ קושיא קמייתא במקומה עומדת ושמא י"ל דרש"י ז"ל לישנא דבריתא נקט בלישניה אע"ג דההיא ברייתא אתיא כמ"ד ליוצאי מצרים ולאו משום דא"ל כותיה אלא דמינה מצי למדרש למאן דאמר לבאי הארץ נתון תתן ב' חלקים בנכסי חפר בתורת חזרה שאותן החלקים שנטלו בני חפר שהיו באי הארץ החזירו כולן לחפר שהיה מיוצאי מצרים כדכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו ונמצא כאילו זכה חפר בכל החלקים ההן וחזרו וירשו ממנו כל בניו צלפחד ירש שני חלקים לפי שהיה בכור וכל אחיו איש איש ירש חלק א' הרי לבנות צלפחד ב' חלקים של אביהם בנכסי חפר ועל אותן הב' חלקים כתב קרא נתון תתן ורש"י נקט בלישניה חלק אביהן וחלק עם אחיו בנכסי חפר כל' הבריתא ואין כונתו לומר רק שני חלקים אביהן עם אחיו בנכסי חפר אבל מצלפחד עצמו לא נטלו כלום שהרי לבאי הארץ נחלקה הארץ ולא ליוצאי מצרים וחזרה לא שייך ביה שהרי לא היו לו בני' הנכנסי' לארץ עד שיחזירו לו חלקיהם שנטלו בארץ וצ"ע:
והעברת לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו פי' שהקב"ה מתמלא עברה על מי שאינו מניח בן ליורשו. כך מצאתי בקצת נוסחאו' א"נ עברה הי' לו להקב"ה על אותו האיש ולפיכך לא זכה שיניח בן ליורשו:
שלא תסוב נחלה לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד. פי' וא"ת מאי על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט דקאמר והא כתיב לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר שאין רשות לבת היורש נחלה להנשא לשבט אחר כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר השיב ואמר שאזהרת לא תסוב נחלה לא היתה אלא לאותו הדור אבל בשאר הדורות יכולה להנשא לאיזה שבט שתרצה ובעבור שאר הדורות אמר על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט וטעם האזהרה הזאת באותו הדור בלבד ולא בשאר הדורות הוא מפני שעדיין לא חלקו את הארץ ואם היתה נשאת הבת היורשת נחלה לשאר השבטים היו התחומין של שבטים קודם חלוקן מתערבין זה בזה ע"י הבנות אבל לשאר הדורות שכבר לקח כל שבט התחום שלו והכיר כל שבט ושבט נחלתו לא הקפידה תורה בזה כמו שכ' הרמב"ן ז"ל ונכון הוא:
לאמר אמר ליה השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו. ובספרי שנו לאמר אין ת"ל לאמר אלא א"ל הודיעני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו עד שהשיבו הקב"ה קח לך את יהושע בן נון רבי אליעזר אומר בד' מקומות בקש משה מלפני המקום והשיבו המקום על שאלותיו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי אין ת"ל לאמר אלא אמר ליה הודיעני אם אתה גואלם אם לאו עד שהשיבו הקב"ה ויאמר יי' אל משה עתה תראה כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל יי' לאמר אל נא רפא נא לה אין ת"ל לאמר אלא אמר ליה הודיעני אם אתה רופא לה אם לאו עד שהשיבו המקום ויאמר יי' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה וגומר כיוצא בו אתה אומר ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר אין ת"ל לאמר אלא אמר ליה הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו עד שהשיבו הקב"ה ויאמר יי' אליו רב לך אף כאן אין תלמוד לומר לאמר אלא א"ל הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנס אם לאו עד שהשיבו המקום קח לך את יהושע בן נון וה"פ שכל לאמר האמור בתורה אחר דבור השם ואמירתו כגון וידבר יי' אל משה לאמר ויאמר יי' אל משה לאמר לא באו אלא לדרשא או צא ואמור להם לישראל דברי כבושין או צא ואמור להם דברי והשיבני אם קבלום כמו שנאמר וישב משה את דברי העם אל יי' והביאו רש"י בתחלת ויקרא דאל"כ מת"ל לאמר הרי כבר נאמר וידבר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה ולפיכך הוכרחו רז"ל לדרוש גם כן גבי ואמרת שאחר דבור משה לישראל כגון דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם דבר להם ותחזור ותאמר להם שצריך שיאמר להם הפרק פעם ופעמי' כדי להבינם דאל"כ ואמרת אליהם מת"ל הרי כבר אמר דבר אל בני ישראל ומפני זה הוקשה להם לרז"ל גם כן בכל לאמר בדברי משה כגון וידבר משה לפני יי' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלו וכגון ויצעק משה אל יי' לאמר אל נא רפא נא לה וכגון ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר וכגון וידבר משה אל יי' לאמר יפקוד יי' אלהי הרוחות וכגון ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר והוצרכו לומר שבד' מקומות אלו שדבר משה עם השם וכתוב בהם לאמר בקש משה מלפני המקום שישיבנו השם על שאלותיו והשיבו כדלעיל שנמצא בזה שכמו שפירוש לאמר של השם הוא שישיבנו אם קבלו דבריו אם לאו כדכתיב וישב משה את דברי העם אל יי' כך פי' לאמר של משה הוא שבקש מהשם שישיבנו על שאלתו וכן גבי ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר דרשו בו גם כן אמר להם השיבוני על דברי מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש:
הקרוב אליו ממשפחתו אין משפחה קרויה אלא מצד האב. כדתניא בספרי משפחת זו משפחת אביו או אינו אלא משפחת אמו ת"ל למשפחותם לבית אבותם מגיד שהמשפחה הולכת אחרי האבות ומייתי לה נמי בפרק יש נוחלין:
עלה אל הר העברים הזה למה נסמכה לכאן כיון שאמר הקב"ה נתון תתן להם כו'. פי' הפרשה הזאת אין כאן מקומה שהרי אחר שעלה אל הר העברי' שהוא הר נבו שוב לא ירד כנראה מסוף פרש' וזאת הברכה לפיכך נתנו טעם לסמיכותה פה:
על אשר לא קדשתם הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר. אף על גב דהאי קרא דעל אשר לא קדשתם אינו כתוב כאן אלא בפרשת האזינו הביאו כאן להודיע דגזירת עלה אל הר העברים הזה הוא מפני עונש מי מריבה ולא מפני שהגיע זמן פטירתו ומשום במקרא דעל אשר לא קדשתם למדו רז"ל הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם הביאו פה אבל בספרי שנו כאשר מריתם פי וגומר רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנאמר על אשר לא קדשתם אותי הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם למות אבל בפ"ק דר"ה אמרו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מה ת"ל היום אלא היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר את מספר ימיך אמלא וע"כ לומר שהם אגדות חלוקות וראיתי קצת מן המעייני' שפירוש שמה שאמרו הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש אינו רוצה לומר שנותיהם הקצובות להם אלא שנותיהם שהם חיים בעולם:
יפקוד יי' אלהי הרוחות כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שירשו בני את גדולתי אמר ליה הקב"ה לא כך עלתה מחשבה לפני כדאי הוא יהושע וכו'. מכאן משמע שלא דרשו המדרש הזה אלא מפני שנסמכה פרשה זו לפרשת הנחלות שלא במקומ' במ"ר אמרי בהדיא מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות אלא כיון שירשו בנות צלפחד את אביהן אמר משה הרי הגיעה השעה שאתבע בה צרכי אם הבנות יורשו בדין הוא שירשו בני את כבודי אמר לו הקב"ה הנוצר תאנה יאכל פריה בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומערב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא היה פורס את המחצלאות והואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאיני מאבד את שכרו לקיים מה שנאמר נוצר תאנ' יאכל פריה ולא ידעתי מי הכיחו לרז"ל שיאמרו שזאת הפרש' דבקה עם פרשת נחלות הרחוק' ממנה ולא עם פירש עלה אל הר העברי' הסמוכה לה לומר שכיון ששמע משה שגזרתו קיימת ונתיאש מלבקש לעצמו בקש הממונה על ישראל מי היה ואמר יפקוד יי' וגומר ואם אמרו זה על דרך הדרש לא יהיה לו לרש"י ז"ל להביא המדרש הזה בפירושו מאחר שאין זה קרוב לפשוטו של מקרא כי כמו שלא הביא שאר המדרשו' שדרשו על סמיכות כל הפרשיו' זו לזו מפני שהן כתובות על הסדר כן לא היה לו להביא גם המדרש הזה מאחר שפרשה זו עם הקודמת לה כתובה על הסדר:
קח לך קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום. לא קיחה ממש כמשמעו כי כל קיחה בלשוננו היא מורה על זכייה והקנייה כמו כי יקח איש אשה אשר לקחתי מיד האמורי נתתי כסף השדה קח ממני וקח לי משם שני גדיי עזים ומשה לא צוה שיקח יהושע שיזכה בו להיות שלו רק שימשיך את לבו בדברי כבושין:
לך את שבדוק לך את זה אתה מכיר אשר רוח בו כאשר שאלת שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד וא'. אע"פ שמנהג הכתוב הוא שיאמר לך שלא לשום צורך כמו עלה לך היערה הגשם חלף הלך לו עברו לכם את נחל זרד והדומים להם מ"מ כל היכא דאיכא למדרש דרשינן וכבר הארכתי בזה בפרשת שלח לך ע"ש:
וצוית אותו על ישראל דע שטרחני' הם סרבני' הם על מנת שתקבל. פי' זה הצווי הוא שאמר לו טרחנים הם סרבנים הם ע"מ שתקבל והכתוב קצר וכתב וצוית אותו סתם ולא פי' מה הוא הצווי ומה שאמר וצוית אותו על ישראל כוונתו לומר שפי' לעיניהם שב על כל העדה לא אלעזר הכהן מפני שהצווי הזה אינו אלא כשאמר לו דע שטרחני' הם סרבנים הם על מנת שתקבל שזה אינו נופל רק על ישראל לא על אלעזר הכהן ופירוש על ישראל בעבור ישראל:
למען ישמעו כל עדת בני ישראל שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה כדרך שנוהגין בך. פי' למען ישמעו כל עדת בני ישראל ההוד שנתת לו ויחוייב מזה בהכרח שיהיו נוהגי' בו כבוד ויראה כמוך אבל אם נפרש השמיעה הזאת מלשון קבלה למען יקבלוהו עליה' שאז יחוייב שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה כדרך שנוהגין בך תחסר מלת לו או אליו בהכרח שהיה ראוי להיות למען ישמעו אליו כל עדת בני ישראל שפירושו למען יקבלו דבריו וגזרותיו:
ולפני אלעזר הכהן יעמוד הרי שאלתך ששאלת שאין הכבוד הזה מוטל מבית אביך שאף יהושע יהא צריך לאלעזר. פי' הרי שאלתך ששאלת ובקשת שירשו בניך את גדולתך כדי שלא יזוז הכבוד מבי' אביך באה כרצונך שאף יהושע אע"פ שאינו מבית אביך מ"מ הרי צריך לאלעזר שהוא מבית אביך שכשיצטרך לצאת למלחמה ישאל לו במשפט האורים ועל פיו של אלעזר יצאו ועל פיו יבאו:
וכל העדה סנהדרין. דאל"כ מאי וכל העדה הרי כל ישראל אמור הוא וכל בני ישראל אתו:
ויקח את יהושע לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא. בספרי פי' כי לא היה צריך לומר ויקח את יהושע שהרי כבר כתוב ויעש משה כאשר צוה יי' אותו וכיון שהשם צוהו קח לך את יהושע א"א שלא לקחו ומה ת"ל ויקח את יהושע עם להגיד שבחו של משה שאע"פ שהדבר קשה לא עכב דומיא דויעש משה כאשר צוה יי' ויעלו אל הר ההר שאמרו שם ויעש משה אע"פ שהדבר קשה לו לא עכב ובפ' בהעלותך כאש' צוה יי' את משה וגו' להגיד שבח העושין והנעשה בהן שאחד מהם לא עכב מויעש משה כאשר צוה יי' אותו נפקא כדאיתא בספרי ויעש משה כאשר צוה יי' אותו הלך ועשה בשמחה ולא הרע עינו בין בנו לבין אחיו דאל"כ מה תלמוד לומר ויעש משה וכי תעלה על דעתך שלא היה משה עושה מה שצוהו השם מה ת"ל ויקח את יהושע מלמד שלקחו בדברים והודיעו מתן שכרן של פרנסי ישר' לעולם הבא שזהו יותר ממה שצוהו השם שהרי השם לא אמר לו אלא קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום כדלעיל משה הוסיף לו יותר ממה שצוה השם והודיעו מתן שכרן של פרנסי ישראל לעולם הבא וכן גבי ויסמוך את ידיו עליו פרש"י בעין יפה ויותר ממה שנצטוה שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך עליו בידו אחת והוא עשה בשתי ידיו ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה כדאיתא בספרי:
כאשר דבר יי' אף לענין ההוד נתן מהודו עליו. דאל"כ כאשר דבר יי' למה לי הרי כבר אמר ויעש משה כאשר צוה יי' אותו וחזר ופירש ויקח את יהושע וגו' ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו וגו' מת"ל כאשר דבר יי' ביד משה ללמד שאף מהודו נתן עליו:
