ויהי בימי אמרפל. אע"פ שכדרלעומר היה עיקר למלחמה כדכתיב בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו אפשר שאמרפל היה גדול ממנו בשנים לכך הקדימו. גם זו המלחמה סימן לבנים שארבע מלכיות יעמדו בעולם לשעבד בבניו ולבסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו בידם וישיבו כל רכושם הראשון מלך בבל שהוא שנער והשני מדי שהוא אלסר ואולי אלסר שם עיר במדי או בפרס והשלישי יון והוא עילם שהוא ממלך עילם והרביעי שהוא מלך גוים פי' שגוים רבים נקבצו ושמוהו עליהם לראש והוא רמז למלך שמלך על עיר מקובצת מעמים רבים כיתים ואדום ויתר הגוים:
מלך בלע. פי' שמלך על עיר קטנה ואנשים בה מעט ולא שם לו על פני חוץ:
עין משפט. פי' רש"י על שם העתיד שעתידין משה ואהרן להשפט שם. והרמ"בן אמר לא הבנתי זה כי קדש זהו קדש ברנע שהוא באיל פארן אשר על המדבר משם נשלחו מרגלים בשנה שניה שנ' ממדבר פארן קדשה וכתי' ונבוא עד קדש ברנע וגו' ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו וקדש ששם משפט הצדיקים היא במדבר צן שבאו שם בשנת מ' שנאמר ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן ואולי המדרש הזה על השם בלבד שרמז הכתוב כי השם הזה קדש היא עין משפט ואונקלוס אמר מישר פילוג דינא ולא ידעתי מהו ואולי הוא מלשון פלגי מים. יבלי מים. וכן בלשון חכמי' פילגו של ים פי' שבמישור ההוא מעין המשפט ועומק הדין שהיה מישור נאה מעותד למלכים ויושבים לשפוט הגוים: שדה העמלקי. פירש"י על שם העתיד. והרמ"בן פי' עיין רש"י ולא ידעתי אם רצונו לומר כי משה רבינו קרא המקום בשם שהוא נקרא בימיו א"כ אין בכאן דבר העתיד או מה העתיד הזה שיתנבאו הגוים לקרוא שם למקום כן. ולשון ב"ר וכן דורש בנהרות. ורוצה לומר כי מעת צאת הנהרות יקראו כן ופירושו נהר ההולך קדמת אשור פי' ארץ העתידה להיות לאשור. והנכון בעיני בשדה העמלקי כי היה בימים הקדמונים אדם נכבד מבני החורי יושבי הארץ מושל על המקום ושמו עמלק ואליפז בן עשו קרא שם בנו על שמו ואולי ממשפחת תמנע אמו היה ומושל גם במקום ההוא:
ועמק השדים. י"מ לשון סיד כמו ושדת אותם בשיד שהיו חופרין בו חפירות לשרוף הסיד. ורש"י פי' והביא המדרש שהי' הטיט עדיין בהם ונעשה לו נס למלך סדום כדי לאמת הנס של אברהם. והרמ"בן אמר ואני תמי' על המדרש הזה כי אותם שלא האמינו בנסו של אברהם אבינו היאך נתברר להם האמונה בניסו של מלך סדום שהיה עובד ע"ז כי אדרבה יכחישו אותו כי יאמרו כמו שזה היה מקרה או בכשפי' כך היה של אברהם. ואולי יפרשו ויצא מלך סדום לקראתו כשיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו נעשה לו נס שיצא לקראת אברהם לכבדו ולברכו ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא כי היה כוונתו להציל המלכים ולשייר רכושם ונעשה הנס על ידו ואם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם כ"ש שיאמינו שיעשה נס לאברהם להציל נפשו ממות ומלך עמורה אולי כבר מת קודם שעבר אברהם עליו ולכך לא עלה או שנפל לבור אחר: ויפלו שמה. י"מ וישכנו שמה כמו על פני כל אחיו נפל. פי' שנסו ונתחבאו באותן הבארות: ויגד לאברם העברי. פי' ר' יוסף קרא לכך הזכיר כאן העברי לפי שאמר ויבא הפליט ויגד לאברם וכי תימא מה יועיל ללוט ומה יעזור לו והלא עברי היה שבא מעבר הנהר ונתיישב כאן ואין לו עוזרים לכך אמר והוא יושב באלוני ממרא וגו':
ויחלק עליהם לילה ויכם וירדפם. במדרש וכי יש אדם רודף הרוגים אלא ויחלק עליהם הב"ה לילה ויכם וירדפם אברהם. ולפי פשוטו עד דן רדפם ביום ושם חשכה לו ולא יכול לראות אנה יברחו ונחלק עליהם הוא ומחנהו לד' ראשים זה לכאן וזה לכאן ורדף אחריהם בכל הדרכים והכום עד חובה אשר משמאל לדמשק. ואמר הרמ"בן ידוע הוא כי מרחק רב בין אלוני ממרא שהוא תחלת ארץ ישראל בעבר הירדן לדמשק שהיא בחוצה לארץ אלא שרדף אחריהם ימים רבים עד שגרשם מכל גבול ישראל או שהיה מעשה נס כאשר דרשו בו אורח ברגליו לא יבא:
ומלכי צדק מלך שלם. הוא מלך ירושלם כענין שנאמר ויהי בשלם סכו כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות או ידעו בקבלה שהוא כנגד בית המקדש של מעלה ששם שכינתו של הב"ה שנקרא צדק: והוא כהן לאל עליון. בעבור היות בכל העמים כהנים משרתים למלכים שנקראו אלהים קורא להב"ה אל עליון פי' תקיף וגבוה על כל הגבוהים והזכיר זה להודיע שאברהם לא היה נותן מעשרותיו אלא לכהן וסימן היה לבניו ששם יהיה בית המקדש ויוציאו בניו המעשר והתרומה. ורש"י הביא מכאן שארץ ישראל נפלה בחלקו של שם אלא שהכנעני לקחה מידו לדברי רבותינו ז"ל וזה היה שם בן נח. והרמ"בן אמר שאינו נכון כי גבול הכנעני מצידון כולל כל גבול ישראל וגבול בני שם במזרח רחוק מארץ ישראל אבל אם חלק נח לבניו הארצות ונתן לשם ארץ ישראל זה היה כמחלק נכסיו על פיו וישבו בה בני כנען עד אשר ינחיל אותה לזרע אוהב. ולרבותינו שאומרים שזה היה שם בן נח הלך מארצו לירושלים לעבוד את ה' והיה להם לכהן:
קונה שמים וארץ. פירש"י קונה כמו עושה על ידי קנייתו קנאו להיות שלו, והרמ"בן אמר כן הדבר שיצא לשון קניין בעשיי' כמו הלא הוא אביך קנך הוא עשך כי בלשון עשיי' יאמר במקום קניין ובמקום עשיי' ועשיי' במקום קנין כמו הנפש אשר עשו בחרן והנכון לפרש כי הוא קנאן להיות שלו שכל מה שיש לאדם נקרא קניינו וכן בלשון חכמים המגביה מציאה לחבירו קנה:
ויתן לו מעשר מכל. פי' ר' אברהם נתן לשם מעשר כי היה כהן לאל עליון שאע"פ שלא רצה ליקח לעצמו כלום חלק גבוה לא רצה למנוע מליתן ועל כן נתן המעשר כי כל מה שהחזיר למלך סדום משלו נתן לו כי כבר זכה בו מן הדין כמו הגייס ועל כן הוצרך לעשרו דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן וכאשר ראה מלך סדום נדבתו וצדקתו אז שאל גם הוא הנפש ועל כן הקדים מלכי צדק מלך שלם קודם לויאמר מלך סדום שראוי היה לכתוב מיד ויאמר מלך סדום אלא כדפרישית שמלך סדום הלך עמו בכל הדרך כשחזר ולא רצה לבקש ממנו כלום עד שראה נדבתו. וי"מ שלכך הקדים ומלכי צדק לאמת הדבר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' שלא תאמר שא"כ מה אכלו בכל הדרך לכך הקדים ומלכי צדק הוציא לחם ויין ופרנסם בכל הדרך. וי"מ ויתן לו מעשר שם לאברהם אע"פ ששם היה כהן ונענש על שהקדים ברכת אברהם לברכת הב"ה וזהו שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ור' יוסף קמחי פי' כי אברהם לא נתן מעשר למלכי צדק כי היאך נתן מעשר ממה שלא רצה לעצמו וכבר נשבע אם מחוט ועד שרוך נעל והיאך עבר על שבועתו וגם אין לומר שמלכי צדק נתן מעשר לאברהם כי למה יתן לו הוא מעשר ומלכי צדק יצא לכבדו בלחם ויין ואם נתן לו מעשר הנה בטוב מכר לו. אלא כך היה הענין שמלך סדום יצא לקראת אברהם וכאשר בא מלכי צדק מצאם חולקין על השלל שמלך סדום אמר תן לי הנפש ואברהם נשבע אם מחוט ועד שרוך נעל אם אקח מכל אשר לך בלעדי רק אשר אכלו הנערים כי לתועלתך היה שהצילו את שללך וענר אשכול וממרא יקחו חלקם כדין מצילי שלל שאינו ברשותי לוותר עליו ומלכי צדק היה נותן בדין לאברהם שיקח המעש' מכל מה שהציל כי יותר היה ראוי לו לקחת מן המעשר:
הרימותי ידי. לשון שבועה לאל עליון פי' בשם ה' שברכני זה הכהן:
אם מחוט. שהוא תכשיט קטן מתכשיטי הראש כמו חוטין שבראשי הבנות: ועד שרוך נעל. שהוא מתכשיטי הרגל כמו מראשו ועד רגליו. ופי' אם אקח כמו כה יעשה לי אלהים אם אקח. ופי' הרמ"בן הרימותי ידי להיות הקדש וחרם לפניו אם אקח מכל אשר לך כי ההקדש תרומת יד כדכתיב כל מרים תרומת כסף. ואמר כן בשביל שנתן ממנו מעשר כי כל אשר אקח מכל אשר לך יהיה תרומה לה' ולא יהנה ממנו: אם אקח מכל אשר לך. אע"פ שאסור להחזיר אבידה לגוי ומלך סדום רשע היה אעפ"כ לא רצה ליהנות ממון אדם רשע: בלעדי רק אשר אכלו הנערים. אבל חלק לא נתן להם כדרך שנתן לענר אשכול וממרא. י"מ שהם מעצמם לקחו חלקם ומסתבר טפי לומר שחלק הנערים היה ברשות אברהם לוותר עליו אבל חלק ענר אשכול וממרא לא היה ברשותו לוותר עליו:
