תנ"ך על הפרק - במדבר טז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

במדבר טז

133 / 929
היום

הפרק

מחלוקת קרח, עונש המשתתפים

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהוָֽה׃וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו׃וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל־עֲדָתֽוֹ׃וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן ׀ אֵ֡שׁ וְשִׂימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָ֖ה ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב־לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם׃וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת־כָּל־אַחֶ֥יךָ בְנֵי־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם־כְּהֻנָּֽה׃לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּעָדִ֖ים עַל־יְהוָ֑ה וְאַהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥יתלונותַלִּ֖ינוּעָלָֽיו׃וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר׃אַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶרֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְהוָ֔ה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר׃וּקְח֣וּ ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ׃וַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַֽיַּעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעֵדָֽה׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאַכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע׃וַיִּפְּל֤וּ עַל־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶחֱטָ֔א וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֥ר אֶל־הָעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָֽם׃וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אָהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכָל־חַטֹּאתָֽם׃וַיֵּעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם׃וַיֹּאמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְהוָ֣ה שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃אִם־כְּמ֤וֹת כָּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כָּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי׃וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהוָ֗ה וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהוָֽה׃וַיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָרֲכֽוּשׁ׃וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל׃וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֛ר סְבִיבֹתֵיהֶ֖ם נָ֣סוּ לְקֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽמְר֔וּ פֶּן־תִּבְלָעֵ֖נוּ הָאָֽרֶץ׃וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויקח קרח. פירש רבינו האר"י ז"ל שהיה לקרח ש"ח ניצוצות רעות שהכל כמנין קרח ולקח חלק רע של קין וז"ש שלקח מקח רע לעצמו זהו תורף דבריו בקיצור נמרץ ואפשר שקרח ר"ת חלק רע קין וז"ש ויקח קרח ויקח חלק רע קין. ועפ"ז אפשר לרמוז במאמרם ז"ל בש"ר פרק ל"ג נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של משה מעושרו של קרח מכסף ומזהב חן טוב ואפשר כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי הבל גימטריא ל"ז שעיקרו ל"ז ניצוצות טובות. וש"ח ניצוצות רעות לקח קרח גימטריא ש"ח. והטוב שבהם לקח משה מתוקנות וכן הבל שח גימטריא משה עכ"ד וז"ש נבחר שם נבחר שמו של משה שהיה נבחר ומבורר כי טוב ל"ז ש"ח גימטריא משה והוא בעצם נבחר שם. יותר מעושרו של קרח שהיה בחינת הרע של ש"ח ניצוצות ולקח חלק הרע של קין והיה לו עושר שלקח מקין והבל ובשתים לא עלתה לו כי היו בחינות הרע. ועוד אפשר לומר בסגנון אחר כמ"ש הרב ש"ך על התורה דפרעה היה קין ומשה הבל ונתחייב על צאנו ועל התאומה כל הון ביתו ולזה זכו ישראל לביזת מצרים זהו תורף דבריו בקצ"ר אמיץ. וידוע מ"ש בזהר הקדוש שגם זה הבל והוא בשגם הוא בשר בשגם גימטריא משה וז"ש נבחר שם משה שהוא הבל שזכה מן הדין בכל ממון פרעה. ולפי קדושת חסידותו נתעסק בארונו של יוסף ולא לקח כלום מהביזה. יותר מעושרו של קרח שלקח אוצר אחד שהטמין יוסף כמשז"ל. ומלבד שקדושת משה תספיק להתעסק במצוה לישא ארונו של יוסף וכמו שדרשו רז"ל על פסוק חכם לב יקח מצות. הנה צור"ף דמשה רבינו ע"ה היה בחינת נח יוסף כמ"ש במ"א ולכן נשא ארונו. איכו השתא אוצר יוסף אשר מצא קרח היה של משה דאם האוצר ליוסף הוא בחינתו. ואם לפרעה כל ממון פרעה שלו כמדובר. והיינו דדריש נבחר שמו של משה שהוא הבל והוא בחינת יוסף יותר טוב מעושרו של קרח. והמפרשים הביאו מאמר רז"ל מה ראה קרח לחלוק עם משה פרה אדומה ראה. ואפשר במ"ש בזהר הקדוש דטעם פרה אדומה דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר ולא לאהרן דאהרן לא אתי מסטרא דטהור אלא מסטרא דקדוש ובגין דדא אתיא לטהרה לא אתיהיב ליה ע"ש דף ק"פ ע"ב. וכשראה פרה אדומה שלא נתנה לאהרן דאהרן מסטרא דקדושא לזה בא בטענה כי כל העדה כלם קדושים ואם כן ראוים להיות כהנים. ואמרו רז"ל וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה ראה שמואל יוצא ממנו וכו' והרב מהר"ר יונתן ז"ל פירש מ"ש בתרגום ואתפליג קרח שחלק שלום וחצי שלום גימטריא פק"ח וז"ש רז"ל וקרח שפקח היה רמז שחלק שלום וחצי שלום גימטריא פקח וז"ש ואתפליג קרח עכ"ד והן בעון בסוף נעשה קפח שהמחלוקת קפח לו ולסיעתו ואפשר דרך הלציי ורמז שז"ש וקרח שפקח היה כלומר שחלק השלום ונשאר פקח מה ראה לשטות זה דהרי סוף סוף חלק על השלום. לז"א ראה שמואל יוצא ממנו וטעה כי שמואל יש בו אותיות שלום ואחד יותר ובדיק בשמיה דזכותו יגן על שחלק השלום. והנה כתבו המפרשים דכיון דמצד שראה טעה. לזה חנה התפללה מוריד שאול ויעל ומזכות שמואל יעלו. ורבינו האר"י ז"ל רמז צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח שעתיד לעלות עכ"ד ואפשר לרמוז כארז בלבנון ישגה ס"ת חנה עם הכולל שהיא נתנבאה שיעלה. והרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י כתב ויקח קרח. קנין ונכסים כאמרם שלש מטמוניות הטמין יוסף והאחד מצא קרח ולזה נתגאה. א"נ אפ"ל בשביל אשר לקח לו לאשה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל דהיא גרמה ואולת בידיה תהרסנו עד כאן לשונו: בן יצהר. אמרו רז"ל שאמר קרח ומה כהן גדול ומלך במעט שמן שנמשך יש לו גדולה ואני בן יצהר שהוא השמן כלו עאכ"ו. ובודאי שכוונתו שכל שם נגזר מן השמים והוא רמז לשרשי נשמתו ומקום אחיזתו למעלה. וטעה שלא נסתכל בו בעצמו ששמו קרח שיעשה קרחה וישאר קרח ממה שבידו. ועוד אפשר לרמוז שטעה כי יצהר גימטריא ש"ה שהוא גימטריא אלהים במילוי יודי"ן וחמשה אותיות שם אלהים והכל גימטריא ש"ה. והוא לוי ממדת שמאל ורצה להגביר הדין כמ"ש בזהר הקדוש. וכתבו המפרשים דלכן לקח טליתות שכלן תכלת שהוא רומז למדת שמאל. וז"ש לו משה רבינו ע"ה בקר ויודע ה' שהוא מדת רחמים ואי אפשר להפכו עכ"ד. וכפי מ"ש כי יצהר גימטריא אלהים דיודי"ן וחמשה אותיות אלהים והוא סבר להגביר הדין כי לוי מדת שמאל אמר לו משה רבינו ע"ה בקר ויודע ה' את אשר לו רמז כי אלהים דיודי"ן הוא מיתוק הדין שמספרו ברחמי"ם וכן בקר עם שלשה אותיות גימטריא ש"ה כמספר יצהר והוא מדת חסד בסוד אתה כהן לעולם: ומדוע תתנשאו על קהל ה'. אמרו רז"ל מלמד שחשדוהו מאשת איש. ואפשר לומר דרך דרש במ"ש המקובלים דאיסור העריות הוא מטעם אין משתמשין בשרביטו של מלך. וגם הגאוה אסורה מטעם אין משתמשין בשרביטו של מלך ולזה פירש הרב עיר בנימין פ"ק דסוטה מ"ש כל המתגאה כאלו בא על העריות ע"ש. ואמרו רז"ל דמשה רבינו ע"ה נשתמש בשרביטו של מלך דכתיב ומטה האלהים בידי. ואפשר דז"ש כי כל העדה כלם קדושים וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ובתוכם ה' שהם ענוים דנעשו מרכבה לשכינה כמ"ש אני את דכא ובין בגאוה ובין בעריות אין משתמשין בשרביטו של מלך. ומדוע תתנשאו ויש לכם גאוה שאתם סוברים דהותר לכם שאתם משתמשים במטה אלהים. ומזה יוצא על קהל ה' כלומר על נשי ישראל כמו לא יבא בקהל ה' שאתם מתירין העריות לכם לדידכו דס"ל שאתם מותרים להשתמש בשרביטו של מלך הותרו העריות וזהו שאמרו שחשדוהו מאשת איש כלומר שסובר לפי דעתו דאשת איש שרייתא היא לגביה. וישמע משה ויפול על פניו. כי הוא עניו מכל ופירוש אפילו מאשתו וכל כי הני מילי דברי נרגן מי לא פלג"ן על מגן: אם כמות כל האדם. מיתה בידי שמים שמענישין מבן עשרים. ופקודת כל האדם דהיינו פקידת ב"ד מבן י"ג שנה. אלא אפילו יונקי שדים מתו מפני המחלוקת. וא"ת מה חידוש הוא זה דהרי מקנה קנינו הוא הקטן י"ל דהיינו לכופר נפש אביו אבל כאן הם וכל אשר להם. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך