פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
פסוק ב:נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ, ספוֹר את בְּנֵי קְהָת ומַנה אותם לתפקידם החשוב מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם.
פסוק ג:מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה – כָּל בָּא לַצָּבָא, לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק ד:זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד: קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הכלים הקדושים ביותר.
פסוק ה:וּבָא, יבואו אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ, הפרוסה בין הקודש ובין קודש הקודשים, וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. הפרוכת, שהיא עצמה שייכת לקודש, תהיה המכסה הראשון של הארון.
פסוק ו:וְנָתְנוּ עָלָיו – על הארון מעל לפרוכת גם כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, שהוא חזק ואטום יותר מן הפרוכת. וּפָרְשׂוּ בֶגֶד שלישי כְּלִיל, שכולו תְּכֵלֶת, אריג יקר מִלְמָעְלָה, וְשָׂמוּ, יישרו ויקבעו את בַּדָּיו, מוטות הארון, כדי להכינם לנשיאה.
פסוק ז:וְעַל שֻׁלְחַן לחם הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת, וְנָתְנוּ עָלָיו – על בגד התכלת אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת המיועדות להכלת הלבונה על השולחן, וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת, העמודים שמצדי השולחן וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ, הצינורות הדקים שהורכבו על המנקיות – כל האביזרים המיטלטלים השייכים לשולחן. וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו – על השולחן ומתחת לבגד התכלת יִהְיֶה. אין להורידו מן השולחן בזמן המסע.
פסוק ח:וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד נוסף של תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְכִסּוּ אֹתוֹ גם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ, וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו, ובהם יישאו את השולחן.
פסוק ט:וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם.
פסוק י:וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ, וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט. לעומת השולחן וארון הברית, למנורה לא היו בדים המושחלים בטבעות. כדי לשאתה יש להכניסה לכיסוי עור התחש שבו מושחל מוט, ואת המוט יישאו שני לויים.
פסוק יא:וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת, וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ, וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו, ישחילו את מוטות הנשיאה בטבעות המזבח.
פסוק יב:וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ וְנָתְנוּ אותם אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת. וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ, וְנָתְנוּ את כל אלה עַל הַמּוֹט.
פסוק יג:וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, יסירו את האפר השמנוני מעל המזבח, וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן, צמר צבוע אדום–סגול.
פסוק יד:וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ עָלָיו בָּהֶם – אֶת הַמַּחְתֹּת, מעין כפות, אֶת הַמִּזְלָגֹת, לטיפול בבשר הקרבנות וְאֶת הַיָּעִים, הכלים לגריפת הדשן וְאֶת הַמִּזְרָקֹת, כלי איסוף הדם וזריקתו – כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ. וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, וְשָׂמוּ בַדָּיו לנשיאת המזבח, שבהיותו חלול – לא היה כבד על אף גודלו.
פסוק טו:וְכִלָּה, יסיימו אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת. רק לאחר שהכהנים יכינו אותם למשא ויכסו אותם, יוכלו בני קהת לשאתם. וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ – וָמֵתוּ. המגע בכלי הקודש מותר לכהנים בלבד. אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק טז:וּפְקֻדַּת, תחום אחריותו של אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שבהיותו הגדול בבניו הנותרים של אהרן, יועד לו תפקיד מיוחד – נשיאת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הוא לאו דווקא נשאם בעצמו, אלא היה אחראי לנשיאתם. בתור נשיא נשיאי הלוי הייתה מוטלת עליו גם פְּקֻדַּת, אחריות כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו.
פסוק יז:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
פסוק יח:אַל תַּכְרִיתוּ אֶת, תביאו למותם של שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם בהתנהגות שאינה זהירה.
פסוק יט:וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם, וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת, אל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: אַהֲרֹן וּבָנָיו לבדם יָבֹאוּ, וְשָׂמוּ אוֹתָם, את הלויים אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ. הלויים לא יעשו דבר על דעת עצמם. הכול יכוסה על ידי הכהנים ויהיה מוכן למסע כאשר בני קהת ייכנסו אל קודש הקודשים.
פסוק כ:וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ, כאשר הכהנים מכסים את כלי הקודש, שכן אם יציצו לזון את עיניהם מהקודש ולספק את סקרנותם – וָמֵתוּ.
פסוק כא:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק כב:נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ, ספוֹר את בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם,
פסוק כג:מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם, מְנה ומַנה אותם לתפקידם – כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, למלא את תפקידו הציבורי – לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק כד:זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי, לַעֲבֹד בעת החניה. עבודתם במשכן העומד אינה מפורטת כאן, אך כנראה הוטלו עליהם אותן משימות תחזוקה שוטפת וסיוע שאותן מילאו הלויים גם במקדש – שיר, שחיטה, הפשטת העור, ניקוי הבהמה ועוד. וּלְמַשָּׂא, בעת הנסיעה במדבר.
פסוק כה:וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת יריעות אֹהֶל מוֹעֵד העשויות מעזים, מִכְסֵהוּ מעורות אילים מאדמים וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
פסוק כו:וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל, ליד הַמִּשְׁכָּן וְעַל, ליד הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם של הקלעים וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ.
פסוק כז:עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, לְכָל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם, וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת, באופן מאורגן ושמור אֵת כָּל מַשָּׂאָם.
פסוק כח:זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד, תחת פיקודו של אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, השני מבניו הנותרים של אהרן.
פסוק כט:בְּנֵי מְרָרִי – לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד, תספור אֹתָם.
פסוק ל:מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם, כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק לא:וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם, לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד: קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו
פסוק לב:וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם, לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם. וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם. לשם יעילות העבודה וכדי למנוע את עיכוב היציאה למסע מחמת מלאכות הפירוק וההרכבה של המשכן, ידע כל אחד מבני מררי על מה הוא מופקד.
פסוק לג:זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, ואף היא תיעשה בְּיַד, באחריותו של אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
פסוק לד:וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם,
פסוק לה:מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה – כָּל הַבָּא לַצָּבָא, לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק לו:וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם: אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
פסוק לז:אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי – כָּל הָעוֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה.
פסוק לח:וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם
פסוק לט:מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה – כָּל הַבָּא לַצָּבָא, לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק מ:וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם: אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים.
פסוק מא:אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן – כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה'.
פסוק מב:וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם
פסוק מג:מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה – כָּל הַבָּא לַצָּבָא, לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק מד:וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם: שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם. מניינם של בני מררי הבוגרים היה רב באופן משמעותי מזה של בני קהת או גרשון. ייתכן שמשום כך הם נבחרו למשא הכבד.
פסוק מה:אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה.
פסוק מו:סך כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם,
פסוק מז:מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה – כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק מח:וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם: שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים.
פסוק מט:עַל פִּי ה' פָּקַד, מנה אוֹתָם ובְיַד מֹשֶׁה, בפיקוחו, אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ, וּפְקֻדָיו, אלו הם מנויי המפקד אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
