וידבר ה' אל משה בהר סיני הנה לא יזכיר בשום מצוה מקום הצווי זולתי כאשר קרה חדוש אז באותו המקום אבל באר שכשאמר האל יתעלה בסיני והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם וכו' פירש למשה אז כל דיני השביעית האמורים בזה המקום וזה להבין ולהורות שזה בעצמו היה בכל שאר המצוות שאף על פי שנאמר בקצתם מקרא מועט היה הבאור אז רחב באר היטב כאמרם ז''ל מה ענין שמטה לענין הר סיני אלא מה שמטה נאמרו כללותיה ופירושיה ודקדוקיה מסיני אף כל המצוות נאמרו מסיני כללותיהם ודקדוקיהם ופירושיהם. והזכיר משה רבינו זאת הפרשה בזה המקום כי חשב שיכנסו תכף לארץ כמו שהעיד באמרו נוסעים אנחנו אל המקום. והזהיר על שמטת קרקע בפרט כי בחטאם בשמירתה יגלו ממנה כמו שהעיד באמרו אז תרצה הארץ את שבתותיה וכן העיד בסוף דברי הימים באמרו עד רצתה הארץ את שבתותיה:
כי תבאו אל הארץ אל גליל הגוים: ושבתה הארץ הקרקעות המוכנות לעבודת האדמה: שבת לה' שתהיה כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנת לעבודתו כמו שכיון בשבת בראשית באמרו שבת לה' אלהיך:
שש שנים תזרע שדך אז תוכל לזרוע שדה אחד בעצמו שש שנים רצופות שלא כמשפט עבודת האדמה כי אמנם המנהג בה הוא שיהיה נרה שנה וזורעה שנה כמו שהזכירו רבותינו ז''ל (ב''ב לו, ב.): ואספת את תבואתה שלא כמנהג בעבודת האדמה שאם יזרעו חלקה אחת בעצמה שנים רצופות לא תוסיף תת כחה:
שבת שבתון יהיה לארץ גם מכל מכשירי עבודת האדמה, כגון זוהמת הנטיעות ומשיחת ונקיבת הפגים וזולתם שהזכירו ז''ל: שבת לה' שגם עובדי אדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה' באופן מה:
והיו לך ימי שבע שבתות השנים וגו' לא תמנה ליובלות את שנות הלבנה פשוטות לחשבון שנים עשר חדשים לשנה אבל תהיינה פשוטות ומעוברות כתקון חכמים באופן שיכוונו עם תשע וארבעים שנות חמה כמו שהענין בשביעית בלי ספק בהיותה תלויה בחרישה וזריעה כמו שהתבאר בה:
שופר תרועה לשמחת חירות העבדים והשבת השדות לבעליהם:
יובל הוא תהיה לכם שתהיו גם אתם בני חורין משעבוד האומות, על הפך מה שאמר אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו הנני קורא לכם דרור נאם ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב:
יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם כמו שיצאה הקרקע לחירות מיד הקונים כן תהיה בלתי משועבדת ביד הבעלים השבים אליה שלא ישתמשו בה כדרך בעלים באותה השנה:
קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו אף על פי שאסרתי לבעלים להשתמש בה בזריעה וקצירה ושלא יאסוף כל פירות השדה אליו כשאר השנים, כאמרו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו. לא אסרתי לבעלים לאכול מפריה אבל מותרים הם לאכול פירותיה כשאר כל אדם כמו בשביעית:
תשובו איש אל אחזתו ומותר לבעלים השבים אליה להחזיק בה לאחוזה ולהשתמש בה בבנין בתים ושובכים וגדרות צאן וזולתם חוץ מעבודת האדמה ושמירת פירותיה:
וכי תמכרו בשום ממכר לא תהיה שום מין אונאה כמו שאמרו ז''ל (מציעא פרק הזהב) לא יבור מעל פי המגורה שאינו אלא כגונב את העין: או קנה כאשר לא ידע המוכר שויו של דבר אף על פי שכבר היה הדבר בידו והיה לו שהות להראותו לתגר או לקרובו: אל תונו ואף על פי שאמרו אין אונאה לקרקעות מכל מקום: במספר שנים תקנה לא תהיה אונאה במנין השנים כאמרם ז''ל (שם) כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר: אחר היובל תקנה שאין ראוי לקנות ביובל באופן שלפעמים לא תשהא ביד הכעלים השבים אליה שום זמן והיו כלא היו שבים אל אחוזתם כלל: שני תבואות ולא שני שדפון וירקון כמשפט בשכירות קרקע וחכירותו:
תרבה מקנתוי תקנה ביותר ממה שהיה ראוי לקרקע בתורת שכירות לשנה כי אמנם כשתקנה לשנים רבות עד היובל תוכל לעשות בה לשנים רבות גדרות צאן ושובכים וזולתם מלבד התבואה: תמעיט מקנתו שלא תקנה לפי חשבון ממה שהיית שוכר ואין צריך לומר קונה לשנים מועטות. והטעם כי מספר תבואות הוא מוכר לך. כי כשתקנה לשנים מועטות לא תוכל להשתמש בה אלא בתבואה לבדה ולא בדבר מכחיש את הארץ באופן שלא תשוב לאיתנה כשתשיב השדה לבעלים כאמרם ז''ל (מציעא פרק השוכר) המקבל שדה מחברו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן:
ולא תונו אפילו בדברים וגניבת דעת ועצות רעות אפילו בלתי שום דררא דממונא: כי אני ה' אלהיכם אלהי הקונה ואלהי המוכר ומקפיד אני על אונאת כל אחד מהם:
ועשיתם את חקותי ענין השביעית והיובל: ואת משפטי תשמרוי בענין המכר והמקנה למנין היובל וזולתו שלא תהיה שום אונאה: וישבתם על הארץ לבטח שלא תגלו ממנה על הפך ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם ועל הפך בעון בצעו קצפתי:
ואכלתם לשובע שיהיו הפירות רבי המזון כענין שהיה בעומר שהיה מספיק לגדול כמו לקטן כאמרם ז''ל אוכל קמעא ומתברך במעיו ויספיקו פירות הששית גם לשביעית: וישבתם לבטח עליה ולא תשאו חרפת רעב בגוים שלא תצטרכו ללכת בארצותם לקנות התבואה:
וכי תאמרו מה נאכל וכאשר יסופק זה אצלכם ולא תבטחו שיהיה המעט מספיק באיכותו:
ועשת את התבואה כאופן שתשבע עין מראות ותראו שיספיק הכמות:
והארץ לא תמכר לצמיתות הקרקע הנעבד: כי לי הארץ הגליל הוא ארץ ה' כי גרים ותושבים אתם עמדי. באותו הגליל שאינו בכלל והארץ נתן לבני האדם:
ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ אבל בחו''ל אין שם דין שמטין ויובלות:
והחזקת בו להקימו:
אל תקח מאתו כי זה דרך נאות להקימו כשתלוהו בלי נשך ותרבית: וחי אחיך עמך וזה תעשה כשיש לאל ידך די לחיות אתה ולהלותו כאמרם ז''ל (מציעא פרק אלו מציאות) חייך קודמים לחיי חברך:
להיות לכם לאלהים שיהיה התכלית המכוון ממנו מושג בין כולכם ולכן ראוי שיהיה סדר המדינות בכם באופן שתוכלו כלכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון:
כשכיר כתושב יהיה עמך הקנוי קנין שש שנים יהיה אצלך כשכיר שנה בשנה והקנוי קנין יובל יהיה אצלך כשכיר שהתישב עמך לשנים רבות:
כי עבדי הם אף על פי שבשביל שהלך זה וקנה אדון לעצמו היה ראוי לכל שעבוד מכל מקום מצד מה שהוא עבדי אין בידו למכור עצמו לעבדות מוחלט:
אחרי נמכר גאלה תהיה לו כבר בארו ז''ל (קידושין כ, ב) שלא תאמר מאחר שהלך זה ונעשה כומר לע''ז אדחה אבן אחר הנופל, תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו:
וחשב עם קונהו אף על פי שהקונה הוא גוי כבוש תחת ידך וקנה שלא כהוגן לא ימשכנו ויצא. (נא) אם עוד רבות בשנים. אין ספק שאחר ששהא העבד בבית אדוניו זמן רב תהיה פעולתו יותר מעולה ממה שהיתה בתחלת הכנסו לעבוד לכך אמר שאף על פי שיש זמן הרבה עד סוף זמן ממכרו ואין ספק שלא היתה פעולתו על אותו השלימות שהיתה עתידה להיות אם היה שוהא כל הזמן מכל מקום יגרע מדמי מכר כפי כסף מקנתו כאמרם ז''ל בשני מערכים נתרבה כספו מכסף מקנתו:
אִם עוד רַבּות בַּשָּׁנִים. אֵין סָפֵק שֶׁאַחַר שֶׁשָּׁהָא הָעֶבֶד בְּבֵית אֲדונָיו זְמַן רַב תִּהְיֶה פְּעֻלָּתו יותֵר מְעֻלָּה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה בִּתְחִלַּת הִכָּנְסו לַעֲבד. לְכָךְ אָמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ זְמַן הַרְבֵּה עַד סוף זְמַן מִמְכָּרו, וְאֵין סָפֵק שֶׁלּא הָיְתָה פְּעֻלָּתו עַל אותו הַשְּׁלֵמוּת שֶׁהָיְתָה עֲתִידָה לִהְיות אִם הָיָה שׁוהֶא כָּל הַזְּמַן, מִכָּל מָקום יִגְרַע מִדְּמֵי מֶכֶר כְּפִי "כֶּסֶף מִקְנָתו", כְּאָמְרָם ז"ל: נִתְרַבָּה כַּסְפּו, מִכֶּסֶף מִקְנָתו (קדושין כ, ב). ואם מעט נשאר באופן ששכר שני הפעולה הטובה שעברו עודף על הראוי כפי חשבון המכר יגרע הראוי לפעולת השנים שעברו כאמרם ז''ל (שם) נתמעט כספו כפי שניו:
