דבר אל בני ישראל שיתאספו ויתחברו יחד ואחר כך ואמרת אלהם. אלה הם מועדי על שבת נאמר על שם שיש שבתות רבות בשנה.בכל מושבתיכם בארצכם וחוץ מארצכם. אחר שהזכיר נדרים ונדבות הזכיר הימים שקביעות קרבנם חובה ואיסור מלאכת הימים.בין הערבים פסח ערב יום טוב הראשון והלילה נקראו פסח על שם שעסוקין בקרבן שנקרא כך אבל שאר החג מליל ראשון ואילך נקרא חג המצות.שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת כל שבעה אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאינן נאכלים כל שבעה.[והבאתם את עמר לרבות עומר להגשה]ראשית קצירכם אין דרך ארץ שתאכלו מן החדש עד שתביאו ממנו דורון להקב״ה.ממחרת השבת ממחרת יום טוב ראשון של פסח כדאמר רבי אלעזר ב״ר שמעון כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן שאין אתה יכול כל ז׳ מן הישן אכול ששה מן החדש הא מה אני מקיים ממחרת השבת ממחרת י״ט.ומנחתו שני עשרנים כפל מנחתו לפי שהוא קרבן תחלת הקציר סימן ברכה לתבואות שיתברכו. ולפי שמנחתו כפולה מה שאין כן בשאר כבשים, אנו מזכירים בתפלת מוספי יו״ט חלוק העשרונים. וי״מ אחד משני העשרונים הללו הוא העומר שהוא עשרון והוא בא עם כבש זה והעשרון השני הוא העשרון הראוי למנחתו וראיה שלהם שהרי אינו מוסיף בנסך אלא רביעית ההין כמו לשאר כבשים ולאו מילתא היא שהרי שני עשרונים אלו באין חטים דהא כתיב בהו סולת וקים לן דאין סלת אלא מן החטים והעומר בא מן השעורים.ונסכה יין רביעת ההין אמר ר׳ אלעזר כתיב ונסכה וקרינן ונסכו הא כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין מה נסכו דיין רביעית אף נסכה דמנחה דהיינו שמן, כלומר אין בו שום דבר כפול רק המנחה.ומנחתו שני עשרנים ונסכה יין לפי שקרבן זה אינו עתיד ליכתב בפרשת פנחס כתבו לך כאן ומנחתו ונסכו וכן שבעת כבשים ופר אחד ואילים שנים הבאים בעצרת בגלל הלחם הזכירם כאן ומנחתם ונסכיהם לפי שאינן עתידים ליכתב בפרשת פנחס אבל שאר קרבנות של מועדים נזכרים כאן בסתם בלשון אשה דהואיל ועתידין הם ומנחתם ונסכיהם עתידין ליכתב בפרשת פנחס.ולחם חמשת המינים שמהם הלחם נעשה ולא מקטניות.וספרתם לכם ממחרת השבת ע״י ששבעה שבועות אלו בין שני ראשי זמנים של קציר שעורים ושל קציר חטים שמצות שמיטה נוהגת בהם והם שעליהם אמר ירמיה שבועות חוקות קציר ישמור לנו ופרש״י שבעה שבועות שחקק לנו בהם שני חוקות קציר חק העומר ושתי הלחם ישמור לנו שיהא הקציר בזמנו לפיכך דבר גדול תלוי במנינם כדי להיותו דוגמא וזכרון, כשם שאנו מונין יומי ושבועי ולאחר השבת השביעית אנו מקדשים את יום החמישים, כך אנו צריכים לעשות בשמטה ויובל. וכל עצמן של תוכחות שבספר זה לא נאמרו אלא על השמטת השמיטין, שהרי יש בהם מ״ט מיני פורעניות כנגד ארבעים ותשע שנים שביובל אם מבטלים בהם שמיטין.ממחרת השבת אם אתה אומר ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מונה חמישים ושנים חמשים וארבעה חמשים וששה לא פחות ולא יתר וסימן לא בד״ו פסח, הא מה אני מקיים ממחרת השבת ממחרת י״ט.תספרו חמשים יום וצריך לברך שהרי אין כאן הפסק אבל גבי נדה אע״ג דכתיב וספרה לה שבעת ימים אינה צריכה לברכה שפעמים שיש הפסק שהיא סותרת הכל והוי ברכה לבטלה.על הלחם עם הלחם.ועשיתם שעיר עזים פרש״י כשאתה מגיע אצל פרים ואלים אינם הם וכו׳ כלומר כאן כתיב ופר בן בקר אחד ואלים שנים וכשאתה מגיע לפרשת פנחס תמצא כתוב פרים בני בקר שנים ואיל אחד ועוד אי ס״ד הני מוספין שבפרשת פנחס נינהו מאי שנא מוספי עצרת שכתבן כאן ומאי שנא מוספי שאר ימים טובים שלא כתבן אלא בפרשת פנחס.ושני כבשים בני שנה אמר ר״ש על מה שני כבשי עצרת מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו ואם ראשון כפר השני על מה הוא בא הא אינו בא אלא על טומאה שארעה בין זה לזה אמור מעתה כך היו ישראל צריכין בכל שעה אלא שחס הקב״ה על ישראל.והניף הכהן אתם על שני כבשי שלמי עצרת.על לחם הבכרים עם לחם הבכורים.על שני כבשים סמוך לשני כבשים כמו ששנינו בפרק כל המנחות כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם בצד שני הכבשים ומניף.קדש יהיו לה' לכהן ולא אוכל זר מהם כמו שאוכל משאר שלמים.וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש מה שלא פירש הכתוב באיזה חדש ובכמה בו חג זה כמו שפירש בשאר מועדים היינו טעמא אם פירש לך זמנו לא היינו מונים השבעה שבועות רק היינו סומכים לעשות החג בזמנו ודבר גדול תלוי במנינו כדאמרי׳ לעיל ועכשיו כשאנו מונים השבעה שבועות מזמן קצירת העומר ממילא יארע יום החמישים בששה בסיון שהוא יום מתן עשרת הדברות. ולפי שאין ספירת החמישים יום אלא לצורך עצרת אין הבאת העומר קרוי זמן לברך עליו שהחינו.ובקצרכם את קציר וגו׳ לפי שמעצרת ואילך עיקר הקציר והתחיל לדבר מעצרת שהוא תחלת הקציר הזכיר כאן לקט ופאה.וידבר ה׳ אל משה מה שהפסיק הענין בלשון וידבר אצל יום הזכרון ויום הכפורים וסוכות לפי שכל אחד חג בפני עצמו מה שאין כן בעצרת לפי שהוא תלוי אחר יום הנפת העומר למנות משם שבע שבתות עד עצרת.באחד לחדש יהיה לכם שבתון כשיהיה לכם באחד לחודש שבתון אז הוא זכרון תרועה כלומר כשחל ראש השנה בשבת אין בו תרועה כמו שגזרו רבותינו ואין בו אלא זכרון תרועה בעלמא ולכך אנו אומרים בתפלה בר״ה שחל להיות בשבת את יום הזכרון הזה זכרון תרועה ובפרשת פנחס לא כתוב שבתון רק יום תרועה יהיה לכם פירוש כשאירע בחול אומרים בו את יום הזכרון הזה יום תרועה וכן יסד הפייט בקרובץ של ראש השנה אם יקרה בשבת קדש זכרון תרועה מקרא קדש טבעו אם בחול יבא צוו לתקוע בכל גבולכם יום תרועה יהיה לכם.זכרון תרועה ע״י התרועה תהיו נזכרים לפני הקב״ה כדכתיב והרעותם ונזכרתם.אך בעשור לחדש אך לשון מיעוט, כל המועדים נקראים מקראי קדש במאכל ובמשתה וכסות ותענוג רק זה נקרא מקרא קדש בענוי נפש, ועניתם את נפשתיכם לפי שבלוחות הראשונות כתיב ויראו את האלוקים ויאכלו וישתו ומרוב אכילה ושתיה השתחוו לעגל ולפיכך צוה הקדוש ב״ה להתענות ביום שנתנו בו לוחות אחרונות דהיינו ביום הכפורים.וכל מלאכה לא תעשו כמו בשבת לפי שהוא יום טוב ויום צום אבל בשאר יו״ט כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו אבל מלאכת אוכל נפש הותרה אזהרה שמענו עונש מניין ת״ל והאבדתי.כי כל הנפש אשר לא תענה אזהרה שמענו עונש מניין ת״ל ונכרתה.כל מלאכה לא תעשו אהדריה קרא בשביל חקת עולם לדרתיכם.שבת שבתון הוא דין כתיב בוי״ו ונקרא ככתיבתו כמו שפירשתי בפרשת אחרי מות.ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש דרשו רבותינו וכי בתשעה לחודש מתענים וכו׳ ואין לדרוש כן גבי מצות אע״ג דכתיב בהן בערב תאכלו מצות משום דהכא ענוי כי כתיב, גבי תשעה כתיב.בתשעה לחדש בערב ניגונו מוכיח דאינו מוסב אועניתם, אלא ללמד בערב שלו עד ערב עשירי.מערב עד ערב תשבתו מכאן שהלילה מהיום הבא.תשבתו כל שביתה שאתה שובת הן שבת הן יום הכיפורים הן יום טוב צריך אתה להוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה.שבתכם זהו יום הכפורים שנתן לישראל לשבת ולמקרא קודש אבל יום השביעי אינו נקרא שבת לישראל אלא שבת לה׳ על שם כי בו שבת.עצרת היא משל למלך שבאו בניו להקביל פניו, פעם ראשונה אמר להם מתי תחזרו לי אמרו לו לחמשים יום פטרם לשלום שניה אמר להם מתי תחזרו אמרו לו לד׳ חדשים פטרם לשלום בשלישית אמרו לו לא נוכל לחזור עד לאחר שבעה חדשים אמר להם א״כ בבקשה מכם תתעכבו עמי עוד יום אחד כדי שאשבע בראייתכם מאחר שתאחרו כ״כ לפיכך אין עצרת לישראל בפסח לפי שחוזרים בשבועות ולא בשבועות לפי שחוזרים בסוכות אבל בסוכות שאין חוזרים עד הפסח מפני הגשמים הקב״ה מעצרן יום אחד.אלה מועדי אהדריה קרא בשביל עצרת שלא נאמר בו והקרבתם אשה ובא פסוק זה ואמר בשביל כל המועדים להקריב אשה לה׳ וגם על ידי שלא נאמר בשבת והקרבתם אשה אומר כאן מלבד שבתות ה'.להקריב אשה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים בכולם יש עולה ומנחה זבח ונסכים וכשהזכיר זבח הרי כל הקרבנות בכלל כי כמו שזבחי שלמי צבור נאכלים לכהנים כך חטאות המועדים נאכלים לכהנים.אך בחמשה עשר יום אך זה מעוט הוא, ומה מיעוט מיעט פסח שאינו חייב לעמוד בו בירושלים רק יום אחד מפני טירוד קציר שעורים וכן בעצרת מפני טרוד קציר חטים כדי שילקט תבואתו שלא תתקלקל אבל בחג הסוכות שהכל כנוס לתוך הבית חייב הוא לשמוח שמנה ימים.ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט״ו הוא אלא ראשון הוא לחשבון עונות כדאיתא במדרש, ביום הכפורים נמחל הכל מכאן ואילך זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו ביום סוכות באין ומקלסין לפני הקב״ה, ואומר להם ויתרתי לכם כל מה שהיה מכאן ואילך חושבנא.פרי עץ הדר מהן עושים פירות ומהן אין עושין פירות והם באגודה אחת לומר לך שיתאגדו צדיקים ובינונים לעשות רצון בוראם.ושמחתם שבעת ימים לפי שכל יום ויום חג בפני עצמו והקרבנות מוכיחים.בסכת תשבו שבעת ימים אין לי אלא ימים לילות מנין הריני דן נאמר כאן תשבו ונאמר להלן באהל מועד תשבו מה תשבו האמור באהל מועד עשה בו הלילות כימים אף תשבו האמור כאן וכו׳ וחכמים אומרים נאמר חמשה עשר בחג המצות ונאמר חמשה עשר בחג הסוכות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן.בסכת תשבו שבעת ימים כנגד ענני הכבוד.כל האזרח בישראל ישבו בסכת לגר אינו צריך להזהיר שהרי אין לו בית אחרת אבל האזרחים והמיושבים בישראל אעפ״י שיש להם בתים ופלטרין גדולים ישבו הם בסוכות. חג זה נקבע בזמן אסיפת גרן ויקב פן ירום לבבם על בתיהם שהם מלאים כל טוב ויאמרו ידינו עשתה לנו את כל החיל הזה ומתוך שישבו בסוכה יתנו שבח והודיה למי שנתן להם נחלה ובתים מלאים כל טוב.
