דבר אל כל עדת בני ישראל מלמד שפרשה זו נאמרה בכנוס כעשרת הדברות ולמה לפי שכל הדברות כלולות בה, כאן אנכי וכאן אנכי ה׳ אלוקיכם, כאן לא יהיה לך וכאן אל תפנו אל האלילים, כאן לא תשא וכאן לא תשבעו בשמי, כאן זכור וכאן את שבתותי תשמורו, כאן כבד את אביך ואת אמך וכאן איש אמו ואביו, כאן לא תרצח וכאן לא תעמוד על דם רעך, כאן לא תנאף וכאן מות יומת הנואף והנואפת, כאן לא תגנוב וכאן לא תגנובו, כאן לא תענה ברעך וכאן לא תלך רכיל בעמך, כאן לא תחמוד וכאן לא תעשוק. ונסמכה פרשה זו לפרשת עריות שלא יהיו סבורים שבשביל שמירת עריות לבד יעמדו בארץ כי גם יש מצות אחרות שעליהם להתקיים בארץ.קדשים תהיו מכל אשר הזהרתי אתכם בסמוך.איש אמו הזכיר האם תחלה לפי שהוא מכירה תחלה, ואח״כ שבת כי מצוה על האב שישמור הקטן השבת, ואח״כ יכיר הקב״ה ששבת ביום השביעי ואחריו אל תפנו אל האלילים שלא לכפור בעיקר.ואת שבתתי תשמרו תעשו כמוני ששבתתי בו מכל מלאכה. וכשם שבעשרת הדברות נאמר כבוד אב ואם אצל שמירת שבת שהושוה כבודם לכבוד הקב״ה אף כאן כן. ולכך סמכן, שלא תאמר אחר שהשוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך וגו׳ וכתיב כבד את ה׳ מהונך אם יאמרו לך אביך ואמך תדחה שבת שיהיה חייב לעשות אע״ג דכבוד אב אינו אלא עשה ושמירת השבת עשה ולא תעשה, כיון שהשוה הכתוב כבודו לכבוד המקום קמ״ל. כל זה מפרש בפרק אלו מציאות. וקשיא למה אצטריך קרא, דכל הקשה אינה להחמיר אלא להיות כמוהו ואם כן מנין לנו שיהיה דוחה כבוד המקום בשביל כבוד אביו ואמו וי״ל לפי שההקש מאביו ואמו הוא יותר מהמקום דלגבי המקום אומר כבד את ה׳ מהונך כלומר אם יש לו, ובאביו ואמו אם אין לו חייב לחזור על הפתחים בשביל כבודם. כך פירשו התוספות. ועדיין יקשה דכתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואם אביו ואמו אומרים לו לחלל שבת אינו חייב לכבדם. וי״ל דמיירי בשבות דרבנן דאתי כבוד אב ואם דאורייתא ודחי שבות דרבנן.אל תפנו אל האלילם שלא יזונו עיניכם מהם.ואלהי מסכה אהדריה קרא להזהיר אף לרבים.לרצנכם תזבחהו תנו רצונכם בו שלא תהיו צרי עין במה שתקריבו לפני הקב״ה לפי שיש בני אדם שאינן מקריבים מן הלב אלא מתוך שרואים שאר בני אדם חבריהם עושים ויש להם בשת אם לא יעשו כך. ד״א עשו דבר שיהיה לכם לרצון כיצד ביום (ההוא) [זבחכם] יאכל וממחרת.תזבחהו אין שוחטין שני ראשין כאחד.כי את קדש ה׳ חלל לאחר שהקריב את האמורים להקב״ה כל הבשר קדש.ובקצרכם כמו שאתם נותנים מזבח השלמים האמורים להקב״ה כך תתנו לעני ולגר מקציר ארצכם לכבוד הקב״ה.בקצרכם פרט לשקצרו כנענים שאם קצרוהו כשהוא כנעני ונתגייר פטור מן הפאה.את קציר ארצכם לרבות קטנית.לא תכלה פאת שדך ר׳ שמעון אומר נתן בין בתחלה בין באמצע בין בסוף יצא והרי זו פאה ובלבד שלא יפחות אחד מששים.לקצר באחרונה, לרבות את התולש.לא תגנבו הוציאו בלשון רבים ללמדך כי הרואה ומחריש גם הוא גנב כמו בעל הגנבה. אזהרה שמענו עונש מנין תלמוד לומר שנים ישלם.לא תכחשו ולא תשקרו אזהרה שמענו עונש מנין תלמוד לומר וכחש בה - וחמשיתו יוסף עליו. אחר שצוה הקב״ה שיתן האדם משלו לכבוד הקב״ה צוה גם כן שלא יגנוב ממון אחרים.ולא תשבעו כתב לך ולא תשבעו באחרונה כי החשוד בגנבה ובפקדון ישבע לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשבעו, אהדריה קרא להזהיר את הרבים.וחללת את שם שהנשבע לשקר אינו מחשיב שם הקב״ה ונשבע בו ומשקר.פעלת שכיר כמו כי פועל אדם ישלם לו.פעלת שכיר כל דבר במשמע שכר אדם וכלים ובהמה וקרקעות.לא תלך רכיל שלא תאמר אם אתה מן הדיינים, אני מזכה וחברי מן המחייבים, אבל מה אעשה שחברי רבו עלי. ד״א לא תלך רכיל, לא תעמד אלו נאמר ולא תעמוד בוי״ו הייתי אומר שתי מצות הן עכשיו שכתוב לא בלא וי״ו על כורחין שניהם מצוה אחת. וכן הפירוש לא תלך רכיל כדי ש לא תעמד על דם רעך. שכשתאמר לרעך פלוני הוציא דבה עליך, אותו הנאמר עליו עומד עליו והורגו. ויחזקאל בא ופי׳ אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם. ד״א לא תלך רכיל אבל אם שמעת עצה על חברך להרגו לא תעמוד על דמו אלא הודע לו העצה.לא תלך רכיל זה המחזר לשון הרע מזה לזה ותרגומו לא תיכול קורצין. לא תכריז לשון הרע הנעשה בקריצות עינים. וכן בדניאל ואכלו קורציהון דיהודאי. פי׳ הכריזו. ירעם מן שמים, ת״י אכלי מן שמיא, לשון השמעת קול.לא תשנא את אחיך בלבבך אם שמעת שהעוה לך לא תהיה נוטר לו שנאה בלבבך מסותרת אלא הוכיח תוכיח אותו מדוע עשית לי כך ושמא מתוך כך יתברר הדבר כי הכל שקר ולא נתכוין למה שאתה סבור, או יתקן את מה שהעוה ומתוך כך לא תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו. ד״א הוכח תוכיח את עמיתך אם ראית בו ערות דבר תוכיחנו. אבל אם לא תוכיחנו תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו.עליו בשבילו. כמו כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה.לא תקם לפי שהחימה מכבשתך, אבל הקב״ה שהוא כובש את החימה כתיב נוקם ה׳ ובעל חימה.ולא תטר בממון דבר הכתוב, אבל בשל גוף, אינו זקוק למחול לו עד שיפיסנו.לא תקם במעשה. ולא תטר במחשבה.לא תקם פרש״י, אמר לו השאילני מגלך וכו׳ וא״ת מאי שנא שאין הקב״ה מזהיר בלאו על אותו שלא רצה על לא דבר להשאיל לחבירו כליו ועל זה שיש לו עליו טענה גדולה שלא רצה להשאילו תחלה הזהיר בלאו. וי״ל שהראשון לא הניח להשאיל לו אלא מחמת צרות עין שהיה מגלו חביב עליו ואין הקב״ה מכריחו להשאיל כליו שלא מרצונו. אבל זה שהיה משאיל לו לולי השנאה שהוא רוצה להנקם, אם כן מחמת שנאה הוא עושה כך, לפיכך אמר הקב״ה תנצח האהבה שיש לך עמו את השנאה שיש לך עמו ומתוך כך יבא שלום בעולם.ואהבת לרעך כמוך אם תעשה כן תאהבהו, והלמ״ד בו יתרה, דוגמא לכל חיל פרעה, לכל כליו תעשה נחשת. ד״א אינו אומר ואהבת לרעך כמוך. דאי אפשר לעשות כן אלא לרעך, פירוש ואהבת לעשות לו טובה כמו שאתה אוהב שיעשה הוא לך. דעלך סני לחברך לא תעביד. וכן תפרש גבי והגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך.את חקתי תשמרו אהדריה קרא, למעלה הזהיר בחוקות עריות וכאן הזהיר בחוקות כלאים, ללמדך שאין מרכיבים עץ מאכל על גבי עץ מאכל.בהמתך לא תרביע כלאי אחר שצוה להיות קדוש שלא לעשות חמס לרעהו צוה כמו כן שלא לעשות לבהמה ולשאר ענינים לשנות בהם מעשה הקב״ה שכשם שצוה הקב״ה במעשה בראשית שכל אחד ואחד יוציא פרי למינהו כך צוה והזהיר בכל עניני כלאים.ובגד כלאים י״מ הטעם שנאסרו לפי שבגדי כהונה היו מצמר ופשתים כדאמר בעלמא. מדשש כתנא תכלת עמרא דומיא דחלב ודם ושמן המשחה וקטרת שנאסרו דהוה ליה כמשתמש בשרביטו של מלך.ואיש כי ישכב את אשה ר״א בן עזריה אומר כל העריות כבר אמורות, אנו אין לנו אלא אחת, את שחציה שפחה וחציה בת חורין.נחרפת מזומנת, כמו בימי חרפי, בימי זמני. ד״א מופקרת אבנדוניא״ש בלע״ז כמו עם חרף נפשו למות.חפשה ה״א רפה.בקרת תהיה לשון ביקור יבקרו ויחקרו את עניניה כיצד לא יומתו אם לא חפשה כמו שפרש״י.איל אשם ונאמר להלן איל אשם לג״ש מה להלן איל בכסף שקלים אף כאן איל בכסף שקלים.וכי תבאו אחר שהזכיר זרע השדה וזרע האשה שהיא כעין הארץ הזכיר גם את הנטוע.ונטעתם אפי׳ עץ זקן. ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ולעולה מאליו במדבר, אבל עולה מאליו בישוב חייב.כל עץ מאכל פרט לאילני סרק ולנוטע לסייג ולקורות ולעצים. מכאן יש לפסוק על התותים ועל הנרוזילי״ש והפרונילי״ש הגדלים בסייג השדות והכרמים והקרקעות שאין בהם משום ערלה.שלש שנים יהיה לכם ערלים אין דרך ארץ שיתהנו ממנו עד שתביאו ממנו קרבן להקב״ה שהרי ראוי להקריב לפניו ראשית כל התבואות ובשלש השנים הראשונים לנטיעתו אינו מביא דבר נאה ומתקבל לעשות קרבן להקב״ה לפי שעדיין לא נשרש ולא ניתושב קודם לכך. לכם להביא את הנטוע לרבים.[ נטע רבעי מי שאוכל הוא דרך רעבתנות ואכזריות].לא תאכלו על הדם בלא שחיטה וכן הוא אומר ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לה׳ לאכול על הדם. ד״א לא תאכלו על הדם לא תנחשו אתם גואלי הדם לא תנחשו לאכול על הדם. פי׳ על קבר הרצוח כדי להנצל שלא להנקם מכם שכן מנהג אמורי הוא. ובשביל שהזכיר לא תאכלו על הדם שהוא מנהג אמורי הזכיר אחריו משאר מנהגיהם.ושרט לחייבו על כל אחת ואחת מחמש שריטות אפילו עשאן בפעם אחת.לנפש דוקא בשביל מת פרט לביתו שנפל ולספינתו שטבעה בים.אל תחלל את בתך להזנותה זה המשהה בתו בוגרת ואינו משיאה.ולא תזנה הארץ הא אם אתה זונה הארץ תזנה. כיצד ויקו לעשות ענבים ויעש באושים אתה זורעה חטים והיא מעלה לך קוצים. ד״א ולא תזנה הארץ ולא יזנו יושבי הארץ דוגמא ארץ כי תחטא לי.זמה זו מה היא.את שבתתי תשמרו כמו שפרש״י. ואעפ״י שהזהירנו כיוצא בזה גבי משכן חזר והזהיר אף גבי מקדש לפי שהוא קדוש וקבוע ביותר. ומקדשי תיראו ולפיכך אל תפנו אל האבות ואל הידענים, כי מה לכם אל האבות ואל הידעונים הרי יש לכם מקדש שיש בו אורים ותומים. ד״א ומקדשי תיראו מצות קדושתי כל המצוות קרואות בלשון קדושה. וראיה לדבר בפרשה של מטה למען טמא את מקדשי שהוא לשון קדושה ולחלל את שם קדשי שלאחריו כפל מלה ואין לפרשו לשון מקדש ממש כי מה טומאת מקדש יש במעביר מזרעו למולך.וכי יגור אתך גר בא ואמר לו גר אני יכול יקבלנו ת״ל אתך במוחזק לך.כאזרח מכם מה אזרח שקבל עליו כל דברי התורה אף גר כן מכאן אמרו גר שקבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר אף דבר קטן מדברי סופרים.כי גרים הייתם בארץ מצרים פרש״י מום שבך אל תאמר לחברך ובמצרים עבדו ישראל עבודת כוכבים כדכתיב בסוף יהושע והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים.[ואהבת לו כמוך כמו שאתה רוצה שהוא יעשה לך כן אתה תעשה לו].ובמשורה כמו ומים במשורה תשתה היא שם מדת הלח.ושמרתם את כל חקתי אהדריה קרא בשביל שכללם עכשיו.
