תנ"ך על הפרק - ויקרא יח - צרור המור

תנ"ך על הפרק

ויקרא יח

108 / 929
היום

הפרק

אזהרה על תועבות הגויים בתחום העריות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה׃עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן׃עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָתְךָ֖ הֵֽנָּה׃עֶרְוַ֨ת בַּת־אֵ֤שֶׁת אָבִ֙יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽואוְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ׃וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹא־תִתֵּ֖ן לְהַעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וסמך לכאן כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. לפי שעד עכשיו דיבר במעשה ארץ מצרים. באלו הזבחים בפרט שהיו רגילין לזבוח. בא עכשיו לכלול דרך כלל. ולאסור כל מעשה ארץ מצרים. ולאסור ג"כ מעשה ארץ כנען. אחר שיש להם משפטים ישרים ותורות אמת. וז"ש את משפטי תעשו. ולפי שאולי איפשר שמאלו המשפטים ימשכו להם רעות או דברים בלתי ראוים. לז"א ושמרתם את חוקותי ואת משפטי. כי הם כולם נכוחים וישרים. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואסר להם העריות. לפי שהיו רגילין בהם המצריים. וישראל ג"כ היו פרוצים בהם. ובדברים אחרים של טומאה בהעברת המולך ושכיבת זכר ושכיבת בהמה. וכן ואשה לא תעמוד לפני בהמה תבל הוא. כלומר תבלין ופלפלין מצא בבהמה יותר מבאדם. והנה זאת הפרשה של עריות אנו קורין אותה ג"כ ביוה"כ. לפי שיש בה סודות עליונים והם שרביטו של מלך ואין ראוי להשתמש בהם. אלא בן עמרם וכיוצא בו. ולכן יצא ממנו החכמה והתבונה והמלוכה. כאומרו כי אם לבינה תקרא. ואומר אמור לחכמה אחותי את. ולפי שהם דברי סתר וחכמה אנו קורין אותה ביום הנבחר והמקודש. ובמדרש אמרו שאנו קורין פרשת עריות ביוה"כ. לבקש מהש"י שלא יגלה ערותנו. כי אנו יודעים שחטאנו ועברנו על תורתו. ואחר שאנו מתודים חטאתינו ופשעינו. יהי רצון מלפניו שידיננו ברחמיו ולא תגלה ערותינו וחרפתינו: אח"כ אמר אל תטמאו בכל אלה. לפי שאתם יושבים בארץ הקדושה ואינה סובלת טומאה ותועבה. והיא עצמה מקיאה את יושביה לפי שהם טמאים. אבל אתם אין אתם כמותם. וזהו ושמרתם אתם את חוקותי ואת משפטי. ולפי שאולי יאמרו אע"פ שנחטא באלה התועבות אין אנו מתיראין. כי סוף סוף יתארך הדבר והעונש עד שנתמלאה הסאה. כמו שעשו ליושבי הארץ שנאמר בהם כי לא שלם עון האמורי עד הנה. וכן אולי יאמרו ג"כ אע"פ שנחטא המועטים יהיו החוטאים ולא נירא. כי לא יענישו אותנו אלא עם הרבים. ואז רע של רבים שמחה הוא. לזה אמר אינו כן. ובהבטחה זו לא תחטאו ולא תעשו ככל התועבות אשר עשו אנשי הארץ. כי יש לכם לידע כי לא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כולם ביחד. אלא כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ואח"כ כשיבא עונש הרבים גם כן יענשו. ועל זה אמר הנביא כי לקחה מיד ה' כפלים. עונש היחידים. ועונש המרובים. וכן לא תחשבו לומר כי אם יחידים חטאו שלא יענישום עד שיענישו הרבים. כי זה שקר כי כל אשר יעשה מכל התועבות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ועמם שלום כמוזכר בדבריהם ז"ל. וז"ש בפרשת אתם נצבים פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום ויאמר בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. כלומר עד שיבא עונש הרבים עם היחיד. כי אינו כן כי הוא לבדו יענש ולא ימיתנו עונשו עם הרבים. וזהו לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא לבדו. וכן אמר ונכרתו הנפשות העושות לבדם ולא אחרים. וחזר לומר ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות. כלומר כבר ראיתם העונש הראוי לעושה הדברים האלו. ואעפ"כ אין ראוי לכם להמנע מאלו הדברים מצד העונש. אלא מצד הדבר בעצמו שאינו ראוי להעשות. וזהו ראשית חכמה יראת ה'. ולא יראת העונש. וזהו ושמרתם את משמרתי. לא מצד העונש. אלא מצד שאין ראוי לעשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם. לפי שהם מצד עצמם הם דברים מאוסים כגללים. ויש לך לשמור משמרתי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך