פסוק א:וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב, וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב, נעשה קרוב משפחה על ידי נישואין עמו – יהורם בן יהושפט נשא את עתליה בת אחאב.
פסוק ב:וַיֵּרֶד יהושפט לְקֵץ, לאחר שָׁנִים אֶל־אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן, וַיִּזְבַּח־לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב, וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ. אחאב ערך לו קבלת פנים מלכותית שכללה שחיטת כבשים ובני בקר, ובאותו מעמד וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל־רָמֹת גִּלְעָד.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה: הֲתֵלֵךְ עִמִּי למלחמה ברָמֹת גִּלְעָד? וַיֹּאמֶר לוֹ יהושפט: כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, אפעל כמו שאתה תפעל, וּכְעַמְּךָ כך עַמִּי, וְעִמְּךָ אני בַּמִּלְחָמָה. אני וצבאי נשתף פעולה אתך בלב שלם.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: אולם כיוון שמדובר בהסתכנות במלחמה יזומה, דְּרָשׁ־נָא כַיּוֹם אֶת־דְּבַר ה'. רצוני לשמוע את דבר ה' מפי נביא.
פסוק ה:וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַנְּבִאִים, נביאי ה', אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. דבר ה' כשלעצמו לא הפריע לאחאב, ובאותה העת נביאי ה' כבר לא נרדפו. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל, אמנע? וַיֹּאמְרוּ כולם כאחד: עֲלֵה למלחמה, וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים את אויביך בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, שלא נחה דעתו מן הנביאים הללו, ואולי חשד שאינם נביאי אמת אלא שכירים בלבד: הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד, נביא נוסף וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ, מאתו?
פסוק ז:וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: יש עוֹד אִישׁ־אֶחָד שאפשר לִדְרוֹשׁ אֶת־ה' מֵאֹתוֹ, ואולם אֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ, כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה, כִּי אם כָל־יָמָיו מתנבא עלי לְרָעָה, והוּא נקרא מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָא. לא הזמנתי אותו בגלל שנאתנו ההדדית. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, בנימוס ובכבוד: אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן. יהושפט היה ירא שמים והתייחס אל הנביאים באופן אחר, ואילו לאחאב, המלך הפתוח והמתקדם – היו נביאים מכל המינים – גם נביאי בעל ואשרה. הוא לא ראה את ייחודם של נביאי ה', ולכן ריחק נביא שלא מצא חן בעיניו. יהושפט, לעומתו, סבר שראוי לשמוע נביא אמת גם אם אין בפיו טובות.
פסוק ח:וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס, משרת אֶחָד, וַיֹּאמֶר: מַהֵר והבא את מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָא.
פסוק ט:וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְאוֹ – כיסא מלכותו, מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים – בגדי מלוכה טקסיים, וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן, וְכָל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. בשטח הפנוי הרחב של הגורן. אחאב ניסה למשוך את יהושפט אליו ולארחו בדרך הנעימה ביותר. על כן ישבו בגורן הפתוחה כשני מלכים שווים זה לצד זה או זה מול זה.
פסוק י:וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה, אחד הנביאים, קַרְנֵי בַרְזֶל, אולי הניחן על ראשו באופן סמלי, וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר ה': בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלּוֹתָם. לעתים קרובות עשו נביאי ה' מעשים סמליים כאלה, שבאמצעותם רצו להסביר ולהמחיש את דבריהם. לפעמים המעשה עצמו נחשב כיוצר פעולה בעולם.
פסוק יא:וְכָל־הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן – כמו צדקיהו, שאולי היה מנהיגם, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' את האויב בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
פסוק יב:וְהַמַּלְאָךְ, השליח אֲשֶׁר־הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ, דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר: הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְ, וִיהִי־נָא גם דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם, וְדִבַּרְתָּ טּוֹב. אולי תחרוג הפעם ממנהגך לנבא למלך קשות. אין זו בהכרח הסתה שינבא שקר, אלא ניסיון לשכנע את מיכיהו לעדן את דבריו.
פסוק יג:וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ בשבועה: חַי־ה', כִּי אֶת־אֲשֶׁר־יֹאמַר אֱלֹהַי – אֹתוֹ אֲדַבֵּר. אינני נוהג כך. לא רצונו של המלך וציפיותיו יכוונו את דברי. אני נביא ה' ושליח המוסר רק את דבריו.
פסוק יד:וַיָּבֹא מיכיהו אֶל־הַמֶּלֶךְ אחאב, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו: מִיכָה, הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל? וַיֹּאמֶר באירוניה, באותו סגנון שהשתמשו בו שאר הנביאים: עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ, וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם. רצית לשמוע ממני מה שכבר שמעת?! – הרי לך.
פסוק טו:וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: אל תנהג כך. עַד־כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְדַבֵּר אֵלַי סתם אלא רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה'.
פסוק טז:וַיֹּאמֶר מיכיהו: רָאִיתִי בחזון אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים, מתפזרים לכל עבר עַל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶן רֹעֶה. וַיֹּאמֶר ה': לֹא־אֲדֹנִים, אין מושל לָאֵלֶּה. יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. כלומר, אתה, אדונם, תיפול בקרב, וחייליך יחזרו מהמערכה ללא מפקד.
פסוק יז:וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ מראש שהאיש הזה לֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־לְרָע.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר שוב הנביא: לָכֵן שִׁמְעוּ את דְבַר־ה'! אתם חושבים שאני מדבר מתוך נגיעה אישית או סכסוך, הנה, קבלו את החזון שלי בשלמותו: רָאִיתִי אֶת־ה' יוֹשֵׁב בהיכלו כמלך עַל־כִּסְאוֹ, וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם, המלאכים עֹמְדִים עַל־יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ.
פסוק יט:וַיֹּאמֶר ה': "מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְיַעַל למלחמה וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעָד? " וַיֹּאמֶר, כל אחד מהנוכחים הנענים להצעה, כביכול, זֶה אֹמֵר כָּכָה, וְזֶה אֹמֵר כָּכָה.
פסוק כ:וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ". וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: "בַּמָּה? כיצד תעשה זאת?"
פסוק כא:וַיֹּאמֶר: "אֵצֵא וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו. לכל הנביאים המתנבאים לאחאב אומר מסר שקרי". וַיֹּאמֶר ה': "תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל, תצליח. צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן".
פסוק כב:וְעַתָּה, אומר מיכיהו לאחאב, הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, ואולם לאמתו של דבר ה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.
פסוק כג:וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה, שכאמור היה כנראה הבכיר בנביאים, וַיַּךְ, סטר אֶת־מִיכָיְהוּ עַל־הַלֶּחִי. וַיֹּאמֶר: אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר רוּחַ־ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אֹתָךְ? ! איך אתה מעז לטעון שרוח ה' יצאה ממני, והיא מדברת אתך?! הלוא אני הוא הנביא הגדול.
פסוק כד:וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ בביטחון גמור: הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא, עוד יבוא יום אֲשֶׁר תָּבוֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא, להתחבא. כעת אתה מרגיש צודק, אבל כשתבוא המפלה, תתחבא בתוך חדר פנימי מבושה.
פסוק כה:וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: קְחוּ אֶת־מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֻהוּ אל העיר, אבל לא לביתו אלא אֶל־אָמוֹן שַׂר־הָעִיר, שהיה מושל ממונה מטעם המלך, וְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, שהיה כנראה ממלא מקום המלך בהיעדרו.
פסוק כו:וַאֲמַרְתֶּם להם: כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: שִׂימוּ את זֶה – מיכיהו, המכונה כך בזלזול, בתוך בֵּית הַכֶּלֶא, וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ, בדוחק וּמַיִם לַחַץ עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם. כשאשוב מן המלחמה בשלום אבוא אתו חשבון על כל מה שאמר. בינתיים הַחזיקו אותו בתנאי מעצר קשים.
פסוק כז:וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ: מלך ישראל, אינני חושש ממך, כי אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם פירוש הדבר שלֹא־דִבֶּר ה' בִּי, ואינני נביא. וַיֹּאמֶר אל כל הנוכחים: שִׁמְעוּ, עַמִּים כֻּלָּם, בני ישראל ובני יהודה, את מה שאמרתי. כלומר, אני מקבל עלי את האחריות לדברים הללו, ובטוח בהם לגמרי.
פסוק כח:וַיַּעַל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־רָמֹת גִּלְעָד. מכיוון שקבוצה שלמה של נביאים צפתה שיצליחו במלחמה, והיחיד שדעתו שונה הוא מי שאחאב אמר מראש שתמיד הוא חוזה שחורות, ואף הוא לא מסר איסור מפורש לצאת למלחמה, אלא ניבא על פיזור העם ונפילת אחאב, השתכנע גם יהושפט שראוי לו ללכת אחרי דעת הרוב.
פסוק כט:הנבואה של מיכיהו בכל זאת הטרידה את אחאב. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא, אתחפש ואבוא בַמִּלְחָמָה בבגדים אחרים, וְאילו אַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ, שכן הארמים יחפשו בוודאי אותי ולא אותך. וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְחָמָה. פֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְחָמָה.
פסוק ל:וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ לֵאמֹר: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת, עם הַקָּטֹן או אֶת־הַגָּדוֹל כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ. משימתכם היחידה היא לפגוע במלך ישראל. אל תערכו מלחמה כללית אלא תתמקדו במטרה אחת – חיסולו של אחאב.
פסוק לא:וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב הארמים אֶת־יְהוֹשָׁפָט, היחיד שלבש בגדי מלך, וְהֵמָּה אָמְרוּ: מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הוּא. וַיָּסֹבּוּ עָלָיו, המרכבות כיתרו אותו לְהִלָּחֵם. וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט – וַה' עֲזָרוֹ, וַיְסִיתֵם, העביר אותם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ, והוא ניצל. ייתכן שכאשר יהושפט צעק, הם הכירו שהוא מדבר בניב שונה משל אחאב או שזיהו שקולו שונה מקולו של אחאב. אולי הצליחו להבחין ביניהם בגלל ההיכרות המוקדמת שהייתה לארמים עם אחאב, שכן בין אחאב ומלך ארם היו מלחמות ולעתים הם גם נפגשו. מכל מקום, הם היססו ולא ירו מיד ביהושפט.
פסוק לב:וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי אכן לֹא־הָיָה זה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו, והניחוהו לנפשו, שהרי צֻוו לתקוף רק את מלך ישראל. אמנם מלך יהודה בא להילחם בהם, אבל מבחינת ההוראות שקיבלו, הוא לא היה שונה מכל קצין או מפקד אחר.
פסוק לג:ובתוך כך אִישׁ ממחנה ארם מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת מול האויב לְתֻמּוֹ, בלי שכיוון לאדם מסוים, וַיַּךְ אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים, החיבורים וּבֵין הַשִּׁרְיָן. החץ שלא כֻּוון פגע בדיוק במלך ישראל, במקום שבו חלקי השריון מתחברים זה עם זה. כל שריון עשוי מכמה חלקים כדי לאפשר תנועה וגמישות, ומקומות החיבור של השריון הם נקודות התורפה שלו. וַיֹּאמֶר אחאב לָרַכָּב: הֲפֹךְ יָדְךָ, שַׁנה את הכיוון אחורנית, וְהוֹצֵאתַנִי מִן־הַמַּחֲנֶה, כִּי הָחֳלֵיתִי, נפגעתי. הוא מרגיש שהפציעה חמורה. כנראה נפצע במקום שעלול לגרום לאיבוד דם רב ולפגיעה אנושה.
פסוק לד:וַתַּעַל, התגברה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שלא רצה לנטוש את המערכה ולגרום להתמוטטות הצבא, הָיָה מַעֲמִיד את עצמו בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח, מול אֲרָם עַד־הָעָרֶב. מרכבות הקרב הללו היו קטנות והכילו שניים או שלושה אנשים בעמידה, כך שנוכחותו הייתה ניכרת לעין כול. הוא עמד בגבורה כדי שלא לגרום לבהלה. הוא ידע שאם החיילים יראו אותו בורח, צבאו עלול להתמוטט. אבל כל אותן שעות הוא שתת דם. וַיָּמָת, כפי הנראה מאיבוד דם לְעֵת בּוֹא, שקיעת הַשָּׁמֶשׁ.
