אסא הצדיק לא משמיד את הבמות
המלך השלישי ממלכי יהודה היה אסא. המלך אסא נהג בדרך התורה וכך חינך את העם. פעולותיו באו לידי ביטוי הן ביחסים שבין אדם למקום והן בין אלו שבין אדם לחברו, ובלשון הכתוב: "וַיַּ֤עַשׂ אָסָא֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱ-לֹהָֽיו׃"(דברי הימים ב יד א).
למרות מעשיו החיוביים לא הצליח להביא להשמדת במות ההקרבה. אסא שכנע את העם לא להקטיר לעבודה זרה כמו שהטיפו מלכי ישראל, ברם אנשי יהודה המשיכו להקטיר בבמות אך ורק לשם ה':
וְכִשְׁמֹ֨עַ אָסָ֜א הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְהַנְּבוּאָה֮ עֹדֵ֣ד הַנָּבִיא֒ הִתְחַזַּ֗ק וַיַּעֲבֵ֤ר הַשִּׁקּוּצִים֙ מִכָּל־אֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּמִן־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לָכַ֖ד מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיְחַדֵּשׁ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְ-הוָ֔ה אֲשֶׁ֕ר לִפְנֵ֖י אוּלָ֥ם יְ-הוָֽה׃ וְגַֽם־מַעֲכָ֞ה אֵ֣ם ׀ אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה לַאֲשֵׁרָ֖ה מִפְלָ֑צֶת וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיָּ֕דֶק וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כָּל־יָמָֽיו׃
(דברי הימים ב טו ח,טז,יז)
מובן מאליו שאסא לא נהג כשורה, כי התורה אוסרת להקריב קרבנות בבמות אפילו לשם ה'. לבב העם לא היה שלם עם הקב"ה, מה שאין כן אסא היה לבבו שלם עם ה' ולא הקריב שום קרבן בבמות אלא בבית המקדש בירושלים.
הסבר המשך חכמה
את הטעם לאיסור ההקרבה בבמות, "הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכׇל־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃"(דברים יב יג), מסביר הרב משך חכמה, שאסור להקריב קרבנות בחוץ כדי לא להקריב לעבודה זרה וכדברי הכתוב: "וְלֹא־יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת־זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם"(ויקרא יז ז). יש בהקטרה בבמות שמץ של עבודה זרה לא ולכן אסור לשמוע אף לנביא מוחזק שיאמר לעשות כן, ואפילו בתור הוראת שעה [הגמרא (יבמות צ:) אומרת שאליהו הנביא ציווה להקריב על הר הכרמל למרות שזה לא היה בבית המקדש ועבר על איסור שחוטי חוץ ועל איסור הקרבה מחוץ למקדש, ושמעו לו כי "למגדר מילתא שאני". כלומר, כדי לגדור את הפרצה של עבודת האלילים שפשטה אז בישראל, היה מותר לאליהו להקריב מחוץ למקדש שבירושלים. ממשיך הרב משך חכמה ואומר שאם היה ברצונו של אליהו לגדור עברה אחרת על ידי ההקרבה בהר הכרמל היה באמת אסור משום החשש שמא יגרום הדבר שהציבור ימשך לעבודה זרה].
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'