פסוק א:אז. בראות הענן אמר רואה אני כי באה השכינה כי ה׳ אמר לשכון בערפל כמ״ש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ׳:י״ח) וערפל הוא עב הענן:
פסוק ב:ואני בניתי. ר״ל הואיל ובאה השכינה בניתי א״כ בית זבול לך ולא היה עמלי בחנם ואמר בדרך משל כאדם הדר בבית אחד:
פסוק ב:ומכון. ויהיה מכון לשבתך בה עד עולם כי מעתה לא תשרה השכינה עוד במקום אחר:
פסוק ג:ויסב וכו׳. אל מול העם:
פסוק ג:ויברך. הברכה האמורה במ״א אחר התפלה:
פסוק ג:עומד. כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד:
פסוק ג:ובידו מלא. בכח ידיו השלים דברו אשר דבר לאמר:
פסוק ה:לבנות בית. לבנות בה בית:
פסוק ח:הטיבות. טוב עשית בזה ולזכות תחשב כי ע״י באה ההכנה לצוות עליו ולהכין הכל:
פסוק ט:רק אתה וכו׳. עם שתכין הכל:
פסוק יא:ואשים שם. בהבית הזה:
פסוק יא:אשר שם. בזה הארון:
פסוק יא:ברית ה׳. לוחות הברית אשר כרת ברית עם ישראל בעת שנתנם:
פסוק יב:ויפרוש כפיו. כדרך שואל החסד:
פסוק יג:כי עשה שלמה. בא לפרש איך הי׳ נגד כל ישראל והאיך ראוהו הרחוקים ממנו ואמר כי עשה וכו׳:
פסוק יג:ויעמוד עליו. וראהו א״כ כולם:
פסוק יג:השמימה. למעלה כלפי השמים:
פסוק יד:שומר הברית. הגמול שהבטיח בברית:
פסוק טו:אשר שמרת. ר״ל אשר נראה לכל ששמרת לו הבטחתך אשר הבטחתו שאני אבנה הבית:
פסוק טו:ותדבר. כמו שדברת כן מלאת בכח ידך כאשר נראה היום:
פסוק טז:שמר וכו׳. ר״ל שמור גם ההבטחה ההיא אשר הבטחתו שאם זרעו יצדקו לא יופסק מהם המלוכה:
פסוק יז:יאמן דברך. ר״ל עשה דבר לשיהא נקרא שם הבית אשר בניתי בית ה׳:
פסוק יח:כי האמנם. האם אמת הדבר שישב אלהים עם האדם בבית העשוי על הארץ בתמיה הלא שמים לא יכלכלוך ומכ״ש הבית וא״כ במה יהיה בית ה׳:
פסוק יט:ופנית. לזאת פנה נא אל תפילתי מה שאתפלל על עיקר כוונת תועלת הבית ובמה יקרא בית ה׳:
פסוק כ:להיות וכו׳. וזהו תפלתי להיות עיניך וכו׳:
פסוק כ:אל המקום הזה. במקום הזה וכן ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון:
פסוק כא:ושמעת וכו׳. ר״ל כמו שאני מתפלל שתשמע תפלתי כן אני שואל לשמוע תפלת כל עמך:
פסוק כא:ואתה תשמע וכו׳. ר״ל לא שתשב פה לשמוע כ״א התפלה העשוי פה ישמע אל השמים ותקבל ברחמים ותסלח לעון המתפלל:
פסוק כב:איש לרעהו. בדבר ממון:
פסוק כב:ונשא בו אלה. ויחויב בו חוב שבועה להשביעו:
פסוק כב:ובא אלה. ר״ל וישבע לפני המזבח:
פסוק כג:להשיב לרשע. כגמולו ולהשיב דרכו בראשו אם הנשבע לשקר אם המשביע בחנם ולפי שאמר למעלה ושמעת וסלחת אמר על זה לא תסלח הואיל וחלל הבית עם השבועה ולהצדיק צדיק. אם הנשבע באמת אם המשביע בצדק:
פסוק כד:כי יחטאו. כאשר יחטאו:
פסוק כה:והשיבותם. ר״ל כאשר יצאו עוד למלחמה לא יהיו עוד נגפים ללכת בשבי אבל ישובו לארצם:
פסוק כו:כי תענם. ישובו מחטאתם למען אשר תענם בעת הצרה ולא מאהבת המקום:
פסוק כז:ואתה תשמע. עם שלא שבו מאהבה:
פסוק כז:כי תורם. בזה תלמדם דרך הטובה לעשות מאהבה בראותם חסדי המקום:
פסוק כז:ונתתה. ולזה מלא משאלותם ותן המטר:
פסוק כח:רעב כי יהיה. מסיבות אחרות לא מעצירת המטר:
פסוק כח:שדפון וכו׳. והרעב מוכן לבוא:
פסוק כח:כי יצר לו. כשיבא אויב לצור עליו בארצו ובשעריו:
פסוק כח:כל נגע. או כל מיני נגע ומחלה אשר יבוא בו:
פסוק כט:לכל האדם. בין לאיש יחידי בין לכל עמך:
פסוק כט:אשר ידעו. אשר יכיר בנגע לבבו לדעת שבא המכאוב בעבור נגע העון:
פסוק ל:ככל דרכיו. כפי כל הדרכים ששאל:
פסוק ל:אשר תדע. וזה לאיש אשר תדע את לבבו שלם עמך:
פסוק לא:למען ייראוך. בראותם שעם התפלה והתשובה הלכה לה הצרה ידעו שיד ה׳ עשתה:
פסוק לב:למען שמך. בעבור פרסום שמך:
פסוק לד:אשר תשלחם. כי אין יוצאים במלחמה טרם ישאלו בה׳:
פסוק לד:דרך העיר. כי בהיותם בדרך לא יוכלו לבא לבית ה׳ להתפלל בה ולזה אמר אף כשיכוונו שתלך תפלתם השמימה דרך העיר והבית:
פסוק לה:ועשית משפטם. לנקום נקמתם מיד העובדי כוכבים:
פסוק לו:כי אין אדם וכו׳. ר״ל אם אין בהם אדם אשר לא יחטא בכדי להגן הוא על כולם ואז בודאי תאנף בם:
פסוק לח:דרך ארצם. כי בהיותם בארץ העובדי כוכבים תהיה הכוונה שתעבור התפלה דרך ארצם והעיר והבית:
פסוק לט:ועשית משפטם. לנקום מהעובדי כוכבים למען יכירו שלא טוב בעיני ה׳ הכבדת עולם על ישראל:
פסוק מא:קומה ה׳. קום ממקומך להשרות השכינה במקום המנוחה והיא בית קה״ק:
פסוק מא:ילבשו תשועה. ר״ל תשועתך יקיפם מסביב כבגד יעטה:
פסוק מא:בטוב. בהטובה הבאה ממך:
פסוק מב:אל תשב וכו׳. ר״ל אל תשב פני ריקם לבל לקבל תפלתי:
פסוק מב:לחסדי דוד. למעשה החסד שעשה דוד אבי ובעבורו אל תשב פני ריקם: