לפרק י"ג
העלאת ארון ד'
משנגמרה המלחמה עם פלשתים, ובכך סולק האויב הגדול שסיכן את ישראל, הגיעה שעה של רווחה. דוד לא חיפש מנוחה, אלא ביקש להצעיד את העם קדימה אל יעדיו האידיאליים.
הדבר הראשון שעשה דוד כדי להרים את מלכות ישראל אל מעלתה הקדושה הוא להעלות ארון ד' מבית אבינדב הלוי, לאחר עשרים שנה ששהה שם. "וַיַּ֨עַל דָּוִ֤יד וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ בַּעֲלָ֔תָה אֶל־קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵת֩ אֲר֨וֹן הָאֱ-לֹהִ֧ים ׀ יְ-הוָ֛ה יוֹשֵׁ֥ב הַכְּרוּבִ֖ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שֵֽׁם׃"(דברי הימים א יג ו). חז"ל אומרים (שבועות לה:) שהקב"ה נקרא על שם ישראל - ישראל הם צבא ד', ומלכות ישראל היא מלכות ד'. זהו הדבר העיקרי שהעסיק את דוד; דוד הבין שכדי לבנות את מדינת ישראל צריך להציב את ארון ד' בראש. בתוך הארון מונחת התורה, מונחים לוחות הברית; את זה צריך להעמיד במרכז, כדי שכולם ידעו שמדינת ישראל אינה מדינה ככל המדינות, אלא מדינה לד' - מדינה לריבונו של עולם. וכך נאמר בספר תהילים: "שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְ-הוָ֥ה לְדָוִ֑ד אֵ֝ת כָּל־עֻנּוֹתֽוֹ׃ אֲשֶׁ֣ר נִ֭שְׁבַּע לַי-הוָ֑ה נָ֝דַ֗ר לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ אִם־אָ֭בֹא בְּאֹ֣הֶל בֵּיתִ֑י אִם־אֶ֝עֱלֶ֗ה עַל־עֶ֥רֶשׂ יְצוּעָֽי׃ אִם־אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה׃ עַד־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַי-הוָ֑ה מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃"(תהילים קלב א-ה).
"וַיַּרְכִּ֜יבוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עַל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה"(דברי הימים א יג ז) - זה מזכיר לנו את העגלה החדשה בה השיבו פלשתים את ארון ד' מגבולם לגבול ישראל (ראה שמואל א ו ז). כשמדובר בקודש אין משתמשים בדבר ישן, בונים עגלה חדשה שתהיה רק לשם הקודש.
פרץ עוזא - לא כל אחד יכול לגשת אל הקודש
"וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֔וֹ נֹהֲגִ֖ים בָּעֲגָלָֽה׃ וְדָוִ֣יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַׂחֲקִ֛ים לִפְנֵ֥י הָאֱ-לֹהִ֖ים בְּכָל־עֹ֑ז וּבְשִׁירִ֤ים וּבְכִנֹּרוֹת֙ וּבִנְבָלִ֣ים וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְצִלְתַּ֖יִם וּבַחֲצֹצְרֽוֹת׃"(דברי הימים א יג ז-ח) - דוד וכל בית ישראל ניגנו, שרו ושמחו. והנה באמצע הדרך נטה הארון הצידה ועוזא הזדרז ליישרו שמא ייפול. עוזא נענש על מעשהו, עליו היה להזהר, לא כך ניגשים אל הקודש, לא כל אחד יכול לגשת ולגעת בארון ד' - "וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְ-הוָה֙ בְּעֻזָּ֔א וַיַּכֵּ֕הוּ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ עַל־הָאָר֑וֹן וַיָּ֥מָת שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃"(דברי הימים א יג י).
דוד הבין שמשהו כאן לא בסדר, לכן החליט להשהות את העלאת הארון לירושלים. הוא לא העלה אותו לעיר דוד, מחשש שאינו ראוי לכך, ובאופן זמני הפקיד אותו אצל עובד אדום הגיתי.
כבודה של תורה
לאחר פרץ עוזא, הופקד הארון אצל עובד אדום הגיתי. מאז, החל ביתו להתברך בצורה מופלאה. חז"ל אומרים (ברכות סג:, במדבר רבה פרשה ד אות כ) שבאותם שישה חודשים נכנסה אשתו של עובד אדום להריון ויחד איתה נכנסו כל כלותיה להריון. היו לה שמונה כלות וכולן ילדו, כל אחת שישה בנים. בכך לא תמה הברכה, בתקופת שלמה המלך זכה עובד אדום לעבוד עם שישים ושנים בחורים, כולם בנים ונכדים שלו, בבית המקדש. הכל בזכות אותה תקופה בה שהה ארון ד' בביתו. הוא נהג כלפי ארון ד' בצורה מאוד מכבדת - כל יום היה מנקה את מקום הארון ומבריקו, שחלילה לא יהיה איזה לכלוך, ולו הקטן ביותר, שיפגע בכבוד הראוי לארון ד'.
ב"ספר חסידים" (קכח) מסופר שרבו של רש"י היה מנקה את האבק שלפני ארון הקודש בזקנו, כדי להראות כמה אנחנו מנמיכים את הראש בפני התורה. כמה צריך להזהר בכבודה של תורה. על המשנה בפרקי אבות "כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות"(פרקי אבות ד ו) כותב רש"י: מה זה "מכבד את התורה"? אם אדם רואה ספר קודש הפוך והוא מיישר אותו, זה לא התורה, זה הספר; התורה היא רוחנית, ואף על פי כן, מי ששומר על הספר שיהיה נקי, שלא יהיה מקופל - גופו מכובד על הבריות.