פסוק א:וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר־יִשְׂרָאֵל, כִּי־הוּא בעצם הַבְּכוֹר מבחינת סדר התולדות, וּבְחַלְּלוֹ את יְצוּעֵי, משכב אָבִיו, כמסופר בספר בראשית, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן־יִשְׂרָאֵל. הבכורה שזכה לה יוסף התבטאה בכך שבניו קיבלו נחלה כפולה. מלבד זאת, מסתבר שלחלקים מבני יוסף היה מעמד מיוחד בישראל. וְאולם לֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. יוסף עדיין נחשב מקטני הבנים, ואיננו מיוחס כבכור ישראל,
פסוק ב:כִּי יְהוּדָה גָּבַר, נעשה הגדול והחשוב בְּאֶחָיו. האישיות של יהודה הייתה הבולטת בין אחיו וּלְנָגִיד, לעניין שושלת המלכות, המלך יצא מִמֶּנּוּ, וְהַבְּכֹרָה מבחינת הנחלות או המעמד החברתי הייתה לְיוֹסֵף.
פסוק ג:אחרי ההקדמה ביחס למעמדו של ראובן בין השבטים באה רשימת היוחסין: בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל: חֲנוֹךְ וּפַלּוּא, חֶצְרוֹן וְכַרְמִי.
פסוק ד:והאישים החשובים מצאצאי ראובן בדורות שלאחר מכן היו בְּנֵי יוֹאֵל, שלא הוזכר ברשימה: שְׁמַעְיָה בְנוֹ של יואל, גּוֹג בְּנוֹ של שמעיה, וכן שושלת הדורות הלאה – שִׁמְעִי בְנוֹ,
פסוק ה:מִיכָה בְנוֹ, רְאָיָה בְנוֹ, בַּעַל בְּנוֹ,
פסוק ו:בְּאֵרָה בְנוֹ, והוא אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר, הנקרא גם תגלת פלאסר מֶלֶךְ אַשֻּׁר, הוּא – בארה נָשִׂיא לָראוּבֵנִי. האשורים הגלו תחילה את שבטי עבר הירדן, ובאותה עת בארה הוא שעמד בראש שבט ראובן.
פסוק ז:וְאֶחָיו, בני אותו השבט לְמִשְׁפְּחֹתָיו בְּהִתְיַחֵשׂ, כשהתייחסו לְתֹלְדוֹתָם: הָרֹאשׁ, המנהיג – יְעִיאֵל ואחריו זְכַרְיָהוּ
פסוק ח:וּבֶלַע בֶּן־עָזָז בֶּן־שֶׁמַע בֶּן־יוֹאֵל, הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר, מערֹער וְעַד־נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן.
פסוק ט:וְלַמִּזְרָח יָשַׁב השבט, או: ראש השבט הנזכר עַד־לְבוֹא מִדְבָּרָה. וכיוון שבמדבר לא נחסמו, הם המשיכו להתפשט לְמִן־הַנָּהָר פְּרָת, עד למקום שבו מגיע הפרת קרוב ביותר לארץ ישראל. כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד, ומכיוון שלא עמד בפניהם מעצור מדיני כלשהו, הם התפשטו הלאה והלאה במדבר הסורי.
פסוק י:וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ בני ראובן מִלְחָמָה עִם־הַהַגְרִאִים, שבט של ערבים מצאצאי הגר. וַיִּפְּלוּ ההגראים בְּיָדָם, וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל־כָּל־פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד.
פסוק יא:וּבְנֵי־גָד לְנֶגְדָּם, לעומתם, או: סמוך לבני ראובן, יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן שבעבר הירדן עַד־סַלְכָה, מצפון לגבול ראובן.
פסוק יב:יוֹאֵל היה הָרֹאשׁ בדור מסוים, וְשָׁפָם – הַמִּשְׁנֶה, וְיַעְנַי וְשָׁפָט, אלה ישבו בַּבָּשָׁן.
פסוק יג:וַאֲחֵיהֶם הראשים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם: מִיכָאֵל וּמְשֻׁלָּם וְשֶׁבַע וְיוֹרַי וְיַעְכָּן וְזִיעַ וָעֵבֶר – שִׁבְעָה בסך הכול.
פסוק יד:אֵלֶּה השבעה היו בְּנֵי, צאצאים של אֲבִיחַיִל בֶּן־חוּרִי בֶּן־יָרוֹחַ בֶּן־גִּלְעָד בֶּן־מִיכָאֵל בֶּן־יְשִׁישַׁי בֶּן־יַחְדּוֹ בֶּן־בּוּז
פסוק טו:אֲחִי בֶּן־עַבְדִּיאֵל בֶּן־גּוּנִי שהיה רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָם.
פסוק טז:וַיֵּשְׁבוּ בּחלק נרחב של הגִּלְעָד, בַּבָּשָׁן וּבִבְנֹתֶיהָ וּבְכָל־מִגְרְשֵׁי שָׁרוֹן, עַל, עד תּוֹצְאוֹתָם, גבולותיהם וכולל אותם.
פסוק יז:כֻּלָּם הִתְיַחְשׂוּ, נקבע ייחוסם בִּימֵי יוֹתָם מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם השני מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל. הייתה זו תקופה של שקט יחסי, כי ירבעם השני הרחיב את גבול ישראל כמעט עד לקצה הצפוני של סוריה, ובתקופת מלכותו השלֵווה התפנו לסדר את רשימות היוחסין.
פסוק יח:בְּנֵי־רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט־מְנַשֶּׁה מִן־בְּנֵי־חַיִל, אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה, מאומנים, התפקדו ונמנו אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָא. יש לשער שהמִּפקד הזה נערך בזמן יותם וירבעם.
פסוק יט:וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה עִם־הַהַגְרִיאִים וִיטוּר וְנָפִישׁ וְנוֹדָב.
פסוק כ:וַיֵּעָזְרוּ, נעזרו בכוח ה' עֲלֵיהֶם – על אויביהם, וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים וְכֹל השבטים או העמים הקטנים שֶׁעִמָּהֶם, כִּי לֵאלֹהִים זָעֲקוּ בַּמִּלְחָמָה, וְנַעְתּוֹר, נעתר לָהֶם, כִּי־בָטְחוּ בוֹ.
פסוק כא:וַיִּשְׁבּוּ את מִקְנֵיהֶם של הערבים הללו, גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַחֲמוֹרִים אַלְפָּיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם מֵאָה אָלֶף.
פסוק כב:כִּי־חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ. הם השיגו ניצחון גדול אף שלא היו רבים כל כך, כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה. וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם, במקומם של אותם שבטים עַד־הַגֹּלָה, עד שגלו לאשור.
פסוק כג:וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מהבָּשָׁן שבצפון הארץ לכיוון מערב עַד־בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר־חֶרְמוֹן. אף על פי שבתורה נאמר ששניר הוא שם נרדף לחרמון, ייתכן שחלקים שונים של ההר הגדול הזה נקראו בשמות שונים. הֵמָּה – בני שבט מנשה רָבוּ, התרבו.
פסוק כד:וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית־אֲבוֹתָם: וְעֵפֶר. זו כנראה ו' לתפארת הלשון בלבד. וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל וְעַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה וְיַחְדִּיאֵל, אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת, מפורסמים, ידועים בשמותיהם שהיו רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם.
פסוק כה:וַיִּמְעֲלוּ, פשעו שבטים אלו בֵּאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם, וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם.
פסוק כו:וַיָּעַר, עורר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, וְאֶת־רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי, את הראובני וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אלה מקומות בצפון-מערב ממלכת אשור, שבחלקה הצפוני של מדי, צפון סוריה ועיראק של היום.
פסוק כז:בְּנֵי לֵוִי: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי.
פסוק כח:וּבְנֵי קְהָת: עַמְרָם, יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל.
פסוק כט:וּבְנֵי עַמְרָם: אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם. וּבְנֵי אַהֲרֹן: נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. כידוע, נדב ואביהוא מתו בחיי אביהם ללא בנים ואולי ללא ילדים כלל, ואלעזר ואיתמר נשארו שתי משפחות הכהונה הגדולות.
פסוק ל:אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת־פִּינְחָס. פִּינְחָס הֹלִיד אֶת־אֲבִישׁוּעַ,
פסוק לא:וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת־בֻּקִּי, וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת־עֻזִּי,
פסוק לב:וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת־זְרַחְיָה, וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת־מְרָיוֹת.
פסוק לג:מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת־אֲמַרְיָה, וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת־אֲחִיטוּב,
פסוק לד:וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת־צָדוֹק, וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת־אֲחִימָעַץ,
פסוק לה:וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת־עֲזַרְיָה, וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת־יוֹחָנָן,
פסוק לו:וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת־עֲזַרְיָה השני, הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם. עזריה זה ובניו אחריו היו הכהנים הגדולים או המפורסמים בבית הראשון:
פסוק לז:וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה אֶת־אֲמַרְיָה, וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת־אֲחִיטוּב,
פסוק לח:וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת־צָדוֹק, וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת־שַׁלּוּם,
פסוק לט:וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת־חִלְקִיָּה, וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת־עֲזַרְיָה,
פסוק מ:וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת־שְׂרָיָה, וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת־יְהוֹצָדָק.
פסוק מא:וִיהוֹצָדָק היה הכהן שק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת ה' אֶת־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר. נראה שהכהנים הגדולים בבית המקדש הראשון היו בני שושלת אחת. עם זאת, ייתכן ששימשו בבית ראשון גם כהנים גדולים ממשפחות שלא נזכרו ברשימה זו. למשל מקום אחר מופיע יהוידע הכהן הגדול, שאינו נזכר כאן.