תנ"ך על הפרק - שמות לג - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות לג

83 / 929
היום

הפרק

משה מתיישב מחוץ למחנה, ומבקש שה' ישכון רק בקרב ישראל

וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳל֑וֹ וְהִבִּ֙יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה׃וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה׃וְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֽוֹ׃וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר׃וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי׃וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

עלה מזה אתה והעם. כי אע"פ שמחלתי להם קצת העון לא מחלתי להם לגמרי כדי שאשרה שכינתי ביניהם. והזכיר להם: הארץ אשר נשבעתי. לומר בשביל המגפה שהביא עליהם ומחה קצת חטאתם נתרצה להם להזכיר להם זכות אבותם ושיקיים להם השבועה. ואמר: אל ארץ זבת חלב ודבש. לומר שלא תשחת הארץ ולא תחניף תחת יושביה מפני חטאם ושיגרש כל ששה עממים שהבטיח מתחלה עליהם. ואמר דרך ריצוי: כי לא אעלה בקרבך. לטובתך פן אכלך בקשה עורפך והנה לישראל ב' פורעניות האחת שלא ישרה שכינתו והשני שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש האומות אבל לאחר שירשו את הארץ לא הבטיחם אפי' במלאך לעזור להם כי לכך הזכיר בדרך. ועל זה אמר: וישמע העם הדבר הזה ויתאבלו וגו'. והשם מלא רחמים כאשר ראה שהתאבלו חזר ואמר דרך רחמים: אמור לבני ישראל. כי עד עתה הזכיר עמך והעם ועתה הזכירם בשמם החביב וצוה לאמר להם כי לטובתכם לא אעלה בקרבכם שלא אכלה אותם כרגע אבל הטיבו אשר עשו להנחם ולהתאבל על חטאתם וכן יעשו תמיד ואדעה מה אעשה להם כלומר אפקוד חטאתם לדעתי כפי התאבלם והנחמם על עונם:הורד עדיך מעליך ויתנצלו בני ישראל את עדים. ואע"ג דלעיל כתיב ולא שתו וגו' י"מ כמו לא הסירו איש עדיו מעליו עד שנאמר להם הורד עדיך אז ויתנצלו בני ישראל עדים. וי"מ לא שתו הדבר אל לבם אלא איש עדיו עליו. וי"מ כי שני כתרים נתקשרו לכל אחד והם לא הסירו אלא כל אחד מהם האחד וזהו לא שתו איש עדיו עליו ואחר כך ויתנצלו את עדים מכל עדים שהי' להם: ומשה יקח את האהל. כתב רש"י ז"ל שזה הי' אחר יום הכפורים ונהג בו עד שהוקם המשכן וכו'. וכתב הרמב"ן ואינו נכון בעיני כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה ועוד כי כל זה עשה בעבור חטאת העגל כמו שדרשו רבותינו מנודה לרב מנודה לתלמיד ואם היתה הוצאת האהל אחר יום הכפורים כבר הי' הקב"ה וגם משה ברצון עם ישראל. אלא נראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו וממחרת אמר להם שיעלה אל ה' לכפר עליהם ועלה חל ההר והתפלל תפלה קצרה אנא חטא העם הזה והשם ענה אותו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ועתה לך נחה את העם והחל בהם את הנגף וצוהו לך עלה מזה אתה והעם והגיד לישראל ויתאבלו ויתנצלו את עדים אז ראה משה כי הדבר ארוך מאוד ולא ידע מה יהא בסופו ולקח האהל ונטה לו מחוץ למחנה שתהי' שכינה מדברת לו משם כי איננה שורה בקרב העם ואם יהי' האהל בקרב המחנה לא יהי לו הדבור משם והכתוב השלים לספר כל מה שפי' בעוד האהל שם עד שהוקם המשכן והוא מיום הכפורים עד אחד בניסן. על מה שפירש"י כאן שבי"ח בתמוז שרף העגל ודן החוטאים ועלה בי"ט בו קשה שאם לא נחשוב יום העלייה שלא היה לילו עמו כדאית' במס' שבת על מ' ימים הראשונים ורש"י הביאו לעיל אם כן חסר שני ימים שלא ישאר אלא י' מתמוז ול' מאב שביום ל' של אב ירד והרי מ' יום האמצעים ולמחרתו שהוא יום ראש חדש אלול עלה ואם אותו יום אינו בכלל בצרי להו תרי יומי שאין כאן אלא כ"ח מאלול שהוא חסר ולא תמנה יום הראשון שהוא יום העלייה וי' מתשרי ואף את"ל שבי"ח בתמוז עלה אם לא תמנה כל יום של עלייה חסר יום אחד ולא משכחת לה פ' יום מכוונים שכלו בי' בתשרי אם לא שנאמר שעלה בי"ט (בי"ח ?) בתמוז ונחשוב כל יום של עלייה: ויהושע בן נון נער. כתב ר' אברהם יהושע חי ק"י שנים ואמרו רבותינו שז' שנים כיבשו ז' שנים חילק אם כן הי' בן נ"ו שנה וקורא אותו נער ופירושו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער. והרמב"ן כתב כי אין צריך כי כן דרך הלשון לקרוא כל משרת נער כי בעל השררה הוא האיש והמשרת לו נקרא נער. ומה שקרא בן נון בחירק פי' הרמב"ן הטעם לכבודו כי הי' הגדול בתלמידי משה רבינו וקורא בן נון כלומר הנבון כי אין נבון וחכם כמוהו. או יהי' ענינו יהושע שהבינה מוליד נון מלשון לפני שמש ינון שמו: ויאמר משה ראה אתה אומר אלי. אמירה זו היתה בהר סיני כשעלה בי"ז (בי"ט. כצ"ל) בתמוז ולא הוצרך הכתוב לומר ויעל משה ויאמר וגו' כי כל עת היות הכבוד בהר סיני בידוע ששם היה הדבור: ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. פירש"י שאמרת לי הנה אנכי שולח מלאך לפניך אין זו הודעה שאין אני חפץ בו. וכתב הרמב"ן ואיננו נכון בלשון הפסוק ועוד כי למה יאמר לו זה עתה ובעת שנאמר לו הדבור ההוא שתק ממנו וכי הי' מבקש עתה להרויח בעבור מעשה העגל אלא כך הענין הקב"ה אמר למשה ושלחתי לפניך מלאך ומשה אמר לו לא הודעתני מי הוא המלאך אשר תשלח עמי אם הוא המלאך הראשון ששמך בקרבו כאשר נאמר בפרשה של מעלה כי שמי בקרבו וזה פי' ואתה אמרת ידעתיך בשם שידעתני ורוממתני בשמך: פני ילכו והנחותי לך. כתב הרמב"ן פירשו בו המפרשים אני בעצמי אלך ודומה לו פניך הולכים בקרב: אם אין פניך הולכים. פירש"י בזה אני חפץ כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה וחלילה שיאמר אם אין פניך הולכים אחרי שהבטיחו פני ילכו. ור' אברהם פי' כי השם אמר למשה אני בעצמי אלך והנחותי לך לבדך ומשה השיב אם אין פניך הולכים עם הגוי כולו אל תעלנו ולכך אמר אל תעלנו בלשון רבים. גם זה איננו נכון כי משה אמר תחלה לא הודעתני את אשר תשלח עמי בלשון יחיד והנה גם בעת רצון קודם החטא אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולהביאך לשון יחיד ואם תפרש שידבר עמו בשביל ישראל גם זה אמר בעבורם ועוד אם כן הי' משה מבקש שיודיענו מי המלאך שישלח עמו והנה הוא הי' רוצה במלאך שנאמר בו כי שמי בקרבו והשם ענהו בטובה כפולה ומכופלת יותר ממה ששאל שילך הוא בעצמו אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע סתרי התורה ע"כ. ואני למיעוט שכלי לא באתי עד הלום על כן לא כתבתי אלא מעט מדבריו מהם שאני מבין לפי פשוטם כי לא באה נפשי בסודם: ויאמר הראני נא את כבודך. בקש שיראה כבוד השם במראה ממש באספקלריא המאירה וענהו השם אני אעביר כל טובי על פניך שתתבונן ותשיג כל טובי יותר מכל אדם אבל מראה הפנים אשר שאלת לא תוכל לראותו: וקראתי בשם ה' לפניך. שאקרא לפניך השם הגדול שלא תוכל לראותו: וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. שתדע בקריאה ההיא מדת החנינה ומדת אשר יחוננו וירוחמו בשמי. ואין פי' כי לא יראני אדם וחי שיראה אותו וימות אלא פי' כי טרם ישיג לראיי' תפרד נפשו מעליו כי אפי' במראות המלאכים כתיב במראה נהפכו צירי עלי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך