תנ"ך על הפרק - אסתר ב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

אסתר ב

821 / 929
היום

הפרק

אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃וַיֹּאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה׃וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֮ בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרוּקֵיהֶֽן׃וְהַֽנַּעֲרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ תִּמְלֹ֖ךְ תַּ֣חַת וַשְׁתִּ֑י וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃וַיְהִ֗י בְּהִשָּׁמַ֤ע דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְדָת֔וֹ וּֽבְהִקָּבֵ֞ץ נְעָר֥וֹת רַבּ֛וֹת אֶל־שׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה אֶל־יַ֣ד הֵגָ֑י וַתִּלָּקַ֤ח אֶסְתֵּר֙ אֶל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־יַ֥ד הֵגַ֖י שֹׁמֵ֥ר הַנָּשִֽׁים׃וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֮ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶ֙הָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים׃לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מָרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד׃וּבְכָל־י֣וֹם וָי֔וֹם מָרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ׃וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא ׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים׃וּבָזֶ֕ה הַֽנַּעֲרָ֖ה בָּאָ֣ה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֜ר יִנָּ֤תֵֽן לָהּ֙ לָב֣וֹא עִמָּ֔הּ מִבֵּ֥ית הַנָּשִׁ֖ים עַד־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃בָּעֶ֣רֶב ׀ הִ֣יא בָאָ֗ה וּ֠בַבֹּקֶר הִ֣יא שָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית הַנָּשִׁים֙ שֵׁנִ֔י אֶל־יַ֧ד שַֽׁעֲשְׁגַ֛ז סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים לֹא־תָב֥וֹא עוֹד֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֣י אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֛הּ הַמֶּ֖לֶךְ וְנִקְרְאָ֥ה בְשֵֽׁם׃וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיהָ׃וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ׃וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּלֹ֑ת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי׃וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכָל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ׃בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ קָצַף֩ בִּגְתָ֨ן וָתֶ֜רֶשׁ שְׁנֵֽי־סָרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִשֹּׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף וַיְבַקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵֽרֹשׁ׃וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃וַיְבֻקַּ֤שׁ הַדָּבָר֙ וַיִּמָּצֵ֔א וַיִּתָּל֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֑ץ וַיִּכָּתֵ֗ב בְּסֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל פירש עליה כמו השוק והעליה שהוא האליה והיינו שנולד לה זנב עכ"ד ואפשר דזנב רמז שהוא סוף זרע נבוכדנצר הרשע ונכרת. גם שהיא כיונה לדבר עבירה כמשז"ל והנה יצר גימטריא ש'. זנב גימטריא ט"ן ורמז בא שטן ורקד ביניהם. ורמוז בשמה ושתי וי שת כמו וחשופי שת. ויש לרמוז זכר את ושתי שהיתה פרוצה ואשר עשתה לעשות המשתה לדבר עבירה. ואת אשר נגזר על שלא רצתה לבא ערומה. והטעם עליה מכח זנב שנולד לה שאם לאו היא היתה רוצה: איש יהודי וכו' בן יאיר וכו'. אחר שלמדונו רבותינו פ"ק דמגילה דכל השמות רומזים לו. אפשר לומר דרך דרש ורמז. איש יהודי כמ"ש בילקוט שלא נטמא בפיו ולא נהנה מסעודת אותו רשע נקרא יהודי. וכי תימא הגם שהיה צדיק גמור היה ראוי שיתפס על הדור. לז"א בן יאיר שהזהיר עיני ישראל והזהירם שלא ילכו ולא שמעו ובזה ניצול. ואדרבא רצה הקב"ה לכלות את ישראל ולהוציא עם ממרדכי כמו ממשה כמ"ש בספר לקט שמואל דף כ"ג ע"ד וזהו בן שמעי ששמע רצון הקב"ה. בן קיש שנקש על דלתי רחמים להתפלל על ישראל כמשה רבינו ע"ה ופתחו לו ולא רצה בגדולתו ואמרו במדרש רבה איש יהודי שהיה שקול בדורו כמשה רבינו דכתיב והאיש משה עניו מאד ע"ש ויומתק כי איש יהודי גימטריא משה. לומר שהיה עניו ושקול כמשה. וידוע דהעניו אין הפלו' שולט בו ומבטל גזרות רעות ותפלתו נשמעת. וזה רמז איש יהודי גימטריא משה ששקול בדורו כמשה והיה עניו ולזה בן יאיר שהאיר עיני ישראל וביטל הגזירה. בן שמעי ששמע מן השמים שיש הצלה כמ"ש בדרושים מרז"ל. בן קיש שהתפלל ונתקבלה תפלתו. איש ימיני שכיוין לתקן שאול שהחיה אגג ובא המן הרשע ובהיותו מזרעו ובזכותו ניצולו כיוין לתקן פגם שאול וא"ש דע"י כל אלו המעלות היה מתקן איש ימיני והוא שאול ע"ה. גם איש יהודי גימטריא אל שדי. גם ס"ת איש יהודי היה גימטריא שדי עם הכולל. ורז"ל אמרו במדרש אמר דוד זכרני ה' ברצון עמך כשתעשה תשועה ע"י מרדכי זכרני ופירש רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל דאמו של מרדכי מיהודה ולמשפחותם לבית אבותם וז"ש לו הקב"ה לך אני מדכר קדמאי איש יהודי ואח"כ איש ימיני עכ"ד וידוע דדוד המלך ע"ה אחוז במלכות ומלכות שושנה ויש לרמוז כי הוא ששון ה' כי ששון יסוד ה' מלכות וזה רמז איש יהודי דאתי מיהודה שהוא דוד אשר היה בשושן הבירה פירוש אחוז במלכות וכל ימיו השתדל בשושן יסוד הבירה מלכות ליחדם הבירה גימטריא רכ"ב פירוש רכב אלהים א"נ דמרדכי ניצוץ יעקב אע"ה כמ"ש האר"י ז"ל גם סוד מרדכי יסוד אבא העודף ויוצא מיסוד מלכות וז"ש איש רמז ליעקב אע"ה איש תם יהודי רמז לדוד והוא היה בשושן יסוד הבירה מלכות העודף מיסוד מלכות ושמו גימטריא משה עם הכולל שהיה כמשה בדורו וא"ש ההי"ב: ובהגיע תור אסתר בת אביחיל. אפשר לרמוז דאמרו בזהר חדש דתורה היא תורה שבכתב ותור תורה שבע"פ וידוע מ"ש פרק רבי עקיבא מכאן מודעא רבא לאוריתא והדור קבלוה בימי אחשורוש. ואמרו בתנחומא דהמודעא היתה על תורה שבע"פ ע"ש וזה רמז ובהגיע תור היא תורה שבע"פ שקבלוה ברצון בזכות אסתר בת אביחיל: אין אסתר מגדת וכו'. הרב זרע ברך ח"ג דף י"ב נתן טעם למה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה שהטעם הוא מפני שהיתה מכנסת שידה במקומה. ואחשורוש לא היה מדבר עם אסתר שאינה בת מלכים ולכן היתה יכולה להכניס שידה במקומה. כי הנה אמרו רז"ל שצריך לדבר עם אשתו שמא תתחלף בשידה משמע שאין לה רשות לשנות הקול כאשתו. ולכן בתחילה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה דכיון דלא ידע שהיא בת מלכים אין מדבר עמה ויכולה להחליף שידה במקומה. ולכן בסוף כשהלכה לבטל גזרת המן היא מוכרחת להגיד שהיא ישראלית מזרע שאול המלך. וכיון שהיתה בת מלכים ידבר עמה ושוב אינה יכולה להכניס שידה שאין לה רשות לשנות הקול ומוכרחת להיות היא עצמה עמו כדי לדבר לו. ולכן אמרה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי ותהיה אסורה למרדכי עכ"ד הרב זרע ברך ז"ל. ואפשר שזהו שאמר אין אסתר מגדת וכו' כאשר ציוה עליה מרדכי וכו' והטעם הוא ואת מאמר מרדכי אסתר עושה שציוה לה להפריד הרע ובו יטפל אחשורוש וכך היתה עושה אסתר. כאשר היתה באמנה אתו שעם מרדכי היתה אסתר ממש אבל עם אחשורוש היה צד הרע. ובזה ל"ק קושית התוספות דצריך הבחנה דהא אחשורוש לא נטפל כי אם בצד הרע לבד. ולזה אין אסתר מגדת כדי שלא ידבר עמה. ומ"ש הרב מהר"ר יונתן ז"ל בספר יערות דבש ח"ב דף פ"א ע"ב במשז"ל שהיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי שטובלת שלא תהיה שידה דהכשוף מתבטל במים ע"ש עמו הסליחה דדוקא כשוף דהוא אחיזת עינים כגון דף עץ דנדמה לחמור כמ"ש בש"ס זה מתבטל במים. אבל השדים עצמם הם נכנסים במים ואף במים יכולים להתהפך ואין כאן מקום להאריך. חוזרנו לדברי הרב זרע ברך זכרונו לברכה הנתנין למעלה דכפי דבריו כשהגידה אסתר שהיא מזרע שאול והיה מדבר עמה א"כ לא יכלה להכניס שידה דאין לה רשות לשנות הקול והיתה מוכרחת היא עצמה בדבורה להיות עמו ואז נאסרה למרדכי. ובהכי היה מתישב יותר דילדה אסתר דריוש מאחשורוש ומלך תחת אביו. ונאמר דהיה זה כשהגידה עמה שהיתה בת מלכים ובו בפרק היא בכבודה היתה עמו. וקשה על זה דמרעיא מהימנא מוכח דח"ו לא שלט אחשורוש כלל אלא בשידה ולא היה עם אסתר כלל אפילו אח"כ וכתיב וכבודי לאחר לא אתן. ולפ"ז גם כשהגידה שהיא בת מלכים והיה מדבר עמה היתה מכנסת השידה והא השידה אין לה רשות לשנות הקול. לכן נראה לישב הענין באופן זה דאסתר היתה חושבת דחלק הרע שהיא מפרדת והיא שידה אין לה כח לשנות הקול כמותה כמשז"ל שידבר עם אשתו ולא שנא לה בין שידה דעלמא לחלק הרע שבה לכן לא הגידה שהיא בת מלכים שלא ידבר עמה. ועתה שהיא מוכרחת להגיד שהיא מזרע המלוכה ידבר עמה וצריכה היא אסתר כמות שהיא בכבודה להיות עמו. וגם יען שעתה הולכת ברצון מעצמה אעיקרא אפשר דלא יהיה לה כח להפריד הרע ולזה אמרה לך כנוס את כל היהודים שיהיו באחדות נמרץ ומוכרח כשהם באחדות שיהיו ענוים ובהיותך גדול הדור כמשה בדורו ועניו אהני זכותך ויעלה בידך ליחדם ותפלת הענוים היא מקובלת. וצומו עלי שהתענית במקום קרבן ליחד העולמות עלי שאני בסכנת גוף ונפש. ג' ימים. אחד על ההליכה עצמה שההולך בלי קריאה אחת דתו להמית. והשני שאוכל להפריד הרע כראשונה. ושלישי בשביל הקול. ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת. דת המלך ודת יהודית וכאשר אבדתי הכח שהיה לי להפריד הרע. אבדתי שצריכה אני עצמי להיות עמו ונאבדת ממך שאהיה אסורה לך. ויושר לבה וצדקתה שמסרה עצמה על קדוש ה' והוסיפה קדושה על קדושתה ותלבש אסתר מלכו"ת ואמרו רז"ל שלבשתה רוח הקדש. וזה רמז לה מרדכי ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכו"ת שתזכי לרוח הקדש וכן הוות לה. ובמוט"ב תלתא כחדא שריין תחילת ביאה הושיט לה השרביט וחיה. וזאת שנית שגם עתה יכלה להפריד הרע כמו שהיתה עושה מקדם. ועוד בה שלישית דהגם שהיה מדבר עמה. חלק הרע ישלח דברו בקול אסתר דלא דמיא לשידה דעלמא כי היא בחינת אסתר עצמה חלק הרע מהטוב כי שיח וכי שיג לה. וזה רמז מ"ש בחולין אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר וצריך לדעת כפל הדברים סתרא"י נינהו הסתר אסתיר. ולפי דרכנו הסתר קודם שלא הגידה עמה ולא הלכה ברצונה והיה בה כח להפריד חלק הרע. אסתיר גם אחר שהלכה ברצונה והגידה שהיא מזרע שאול המלך והיה מדבר עמה יכלה להפריד חלק הרע. ולשו"ן הר"ע כקולה וזהו הכפל: ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך. פירוש הרב מהר"י ז"ל בספר יערות דבש דכל מקום שנאמר מלך סתם הוא ממ"ה הקב"ה וארז"ל דנכתב בשמים דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ולכן נכתב בשמים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך