"יישר כוחך ששיברת" – שבירת הלוחות
שאלת שבירת הלוחות בידי משה הניחה מקום לדרשנים רבים להתגדר בו. השאלה היסודית היא, איך העיז משה לשבור לוחות הכתובים באצבע א-להים, אם לא שיש במעשה זה תועלת העולה על הנזק. אחד ההוגים שהצביע במעשה זה על יסוד חשוב ביהדות הוא הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שהאריך הרבה בעניין (משך חכמה שמות לב יט).
מבאר בעל ה"משך חכמה" שאין בעולם כל חפץ הקדוש קדושה עצמית. אף המקדש שנאמר בו " 'וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ'(ויקרא יט ל) - לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על יראתו"(משנה תורה לרמב"ם הלכות בית הבחירה ז א). כל תשמישי הקדושה שאנו רואים אותם כקדושים, הם חפצים שאנו מקיימים על ידם את רצון הבורא, והיא המציאות היחידה הקדושה; רק המצווה היא המעניקה ערך של קדושה לחפץ. המקדש הוא מקום קדוש משום שהקב"ה נתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים, "ושכנתי בתוכם"(שמות כה ח), ברם כשישראל חוטאים השכינה מסתלקת.
ישראל חטאו בְדמוֹתָם שיש קדושה עצמית במשה והיו מודאגים כל כך כשבושש לבוא. מיד אמר לו הקב"ה "לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔"(ז), ובמה שיחת העם? - שאמרו "אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"(ז), שחשבו את משה לאלוה שהעלה אותם ממצרים. בזה טעו גם הפלשתים, כשבא הארון אל המחנה, אמרו "מי יצילנו מיד הא-להים האדירים האלה"(שמואל א ד ח). זו הייתה טעותם של ישראל במעשה העגל, שחשבו שיש בו כוחות א-להים.
על כן סבר משה, שאם ייתן לעם את לוחות הברית שהוא הוריד מן ההר, הם יעלו אותם לדרגת אלהים ויחליפו את העגל בלוחות. כדי לשרש מקרבם הנחה מוטעית זו, שבר משה את הלוחות כדי להורות, שאף חפצים שמוטבעת בהם פעולה א-להית, "וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱ-לֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃"(טז), אין להם כל ערך עצמי. נענע לו הקב"ה ואמר 'יישר כוחך ששברת'. על כן "הלוחות השלמות ולוחות השבורות על צדיהן היו מונחות בארון"(במדבר רבה ד כ), אף שהראשונים "מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה"(טז) הם שבורים, והלוחות שפסל משה – הם השלמים.
בדרך זו הלכו נביאי ישראל והזהירו את ישראל לבל ישימו מבטחם במקדש ובקרבנות:
וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ׃ וְ֭לִבָּם לֹא־נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ
(תהילים עח לו-לז)
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְ-הוָ֤ה צְבָאוֹ-ת֙ אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַֽעַלְלֵיכֶ֑ם וַאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל יְ-הוָה֙ הֵיכַ֣ל יְ-הוָ֔ה הֵיכַ֥ל יְ-הוָ֖ה הֵֽמָּה׃ כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַֽעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ׃ גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם׃ וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃ הֲגָנֹ֤ב ׀ רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֔ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ הַמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־יְ-הוָֽה׃
(ירמיהו ז ג-יא)
כן גם בהפך הקדושה, "לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא אמר הקב"ה, חוקה חקקתי גזירה גזרתי..."(במדבר רבה יט ח). מאכלות מסוימים נאסרו לא משום שהן מולידים מזג רע, [אף שזה נכון בודאי, שהרי נאמר "וַיְצַוֵּ֣נוּ יְ-הוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְ-הוָ֣ה אֱ-לֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃"(דברים ו כד); ברם לא לשם כך ניתנה תורה. אין התורה ספר רפואה וכדומה] אלא "שאינם ראוים אל האדם כפי הסדר אשר סדר השם יתברך... וכך הם כל המצות שהם שכל א-להי ולא שכל אדם, ולפיכך האדם אשר יש לו נפש א-להית, והיא עומדת בחומר, ע"י מצות השכליות הא-להיות... נדבק בו יתברך"(תפארת ישראל ח).