פסוק א:כי בשש משה. אל תקרא בשש אלא באו שש , בשעה שעלה משה למרום אמר להם לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא , לסוף ארבעים יום בא שטן וערבב את העולם, אמר להם, היכן משה, אמרו לו עלה למרום, אמר להר באו שש ולא בא .
(שבת פ"ט א׳)
פסוק א:כי זה משה האיש. לסוף ארבעים יום כשלא בא משה אמר להם השטן לישראל משה מת, ולא השגיחו עליו, הראה להם דמות מטתו, והיינו דקאמרי כי זה משה האיש .
(שם שם)
פסוק ג:ויתפרקו כל העם. א"ר יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת , לטובה כתיב (פ' ויקהל) כל נדיב לב, ולרעה כתיב ויתפרקו כל העם .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק ד:אלה אלהיך וגו׳. תניא, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, י"ג עגלים עשו ישראל ואחד דמוסיא לכולן דכתיב אלה אלהיך ישראל אשר העלוך הרי י"ב שבטים, וכתיב (נחמיה ט׳:י״ח) זה אלהיך אשר העלך, הרי דמוסיא אחד לכולן .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב)
פסוק ד:אשר העלוך. תניא, ר' שמעון בן יוחאי אומר, מה ת"ל אשר העלוך – מלמד שאיוו לאלהות הרבה .
(סנהדרין ס"ג א׳)
פסוק ה:וירא אהרן. מה ראה, א"ר בנימין בר יפת, ראה חור שזבוח לפניו , אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדי לחור ומתקיים (איכה ב׳:כ׳) אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא ולא הוי להו תקנתא לעולם, מוטב דלעבדו לעגל אפשר הוי להו תקנתא בתשובה .
(סנהדרין ז׳ א׳)
פסוק ז:לך רד. מאי לך רד, א"ר אלעזר, אמר הקב"ה למשה, לך רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו – אתה למה לי .
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק י:ועתה הניחה לי. א"ר אבהו, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, מלמד שתפסו משה להקב"ה כאדם שתופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו, רבש"ע, איני מניחך עד שתמחול להם .
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק י:ואעשה אותך לגוי גדול. א"ר אלעזר, בשעה שאמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול, אמר לפניו, רבש"ע, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך, כסא של רגל אחת על אחת כמה וכמה , ולא עוד אלא שיש לי בושת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם ביקש גדולה לעצמו ולא ביקש עליהם רחמים .
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק יא:ויחל משה. תניא, כמה ישהה בין תפלה לתפלה , רב הונא ורב חסדא, חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו, דכתיב (ר"פ ואתחנן) ואתחנן אל ה' , וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו, דכתיב ויחל משה .
(שם ל׳ ב׳)
פסוק יא:ויחל משה. תניא, ר' אליעזר הגדול אומר, מלמד שעמד משה בתפלה עד שאחזתו אחילו, מאי אחילו, א"ר אלעזר – אש של עצמות .
(שם ל"ב א׳)
פסוק יא:ויחל משה. א"ר אלעזר, מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו , ורבא אמר עד שהפר לו נדרו, כתיב הכא ויחל וכתיב התם (פ׳ מטות) לא יחל דברו, ואמר מר, הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו .
(שם שם)
פסוק יא:ויחל משה. אמר שמואל, מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם, שנאמר (פ׳ ל"ב) ואם אין מחני נא מספרך , ר׳ יצחק אמר, מלמד שהחלה עליהם מדת הרחמים , ורבנן אמרי, מלמד שאמר לו, רבש"ע, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה .
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק יג:זכור לאברהם וגו'. א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא, כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו, משה אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל תלו לו בזכות עצמו, שנאמר (תהילים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ .
(שם י׳ ב׳)
פסוק יג:זכור לאברהם וגו'. תניא, כשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים ולא נענה עד שאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל, והיינו דקאמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה .
(שבת ל׳ א׳)
פסוק יג:אשר נשבעת להם בך. מאי בך, א"ר אלעזר, אמר משה, רבש"ע, אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה, עכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול מה שמך הגדול חי וקים לעולם ולעולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמים.
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק טו:משני עבריהם מזה ומזה. תניא, כיצד היו הלחות כתובים, ר' שמעון בן יוחאי אומר, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב כתובים משני עבריהם, ור' סמאי אומר, ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, דכתיב מזה ומזה הם כתובים .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"א)
פסוק טז:והלחת מעשה אלהים. מלמד שהלחות היו כתובות ומונחות מששת ימי בראשית .
(אדר"ן פ"ב)
פסוק טז:חרות על הלחות. א"ר אלעזר, מאי דכתיב חרות על הלחות, אלמלא נשתברו לחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל .
(עירובין נ"ד א')
פסוק טז:חרות על הלחות. אמר רב אחא בר יעקב [אלמלא נשתברו לוחות הראשונות] לא היתה כל אומה ולשון שולטת בישראל, שנאמר חרות על הלחות, אל תקרא חרות אלא חירות .
(שם שם)
פסוק טז:חרות על הלחות. א"ר יהושע בן לוי, [מאי דכתיב חרות על הלחות] אל תקרא חרות אלא חירות, לפי שאין לך בן חורין אלא זה שעוסק בתורה [אבות פ"ו מ"ב].
פסוק יח:ויאמר אין קול וגו׳. אמר לו משה ליהושע, אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים רבוא – ואינו יודע להבחין בין קול לקול .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"ה)
פסוק יח:קול ענות. מהו קול ענות – קול קילוס עבודת כוכבים .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"ה)
פסוק יט:ויהי כאשר קרב. [אבל מקודם לא שבר], אמר ר' חלקיה בשם ר' אחא, מלמד שלא יהא אדם דן באומדנא .
(שם שם)
פסוק יט:וישבר. תניא, משה שבר את הלחות מדעתו, מאי דרש, אמר, ומה פסח שהיא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה .
(שבת פ"ז א')
פסוק כ:וישם את בני ישראל. [ולמה כן, תני] נתכוין היה לבודקן כסוטות .
(ע"ז מ"ד א׳)
פסוק כד:ויצא העגל. תניא, ר׳ שמעון בן אלעזר אמר, לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים, שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה .
(מגילה כ"ה ב׳)
פסוק כו:כל בני לוי. אמר רב יהודה, שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים, שנאמר ויאמר משה מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי .
(יומא ס"ו ב׳)
פסוק לא:חטאה גדולה. בעבודת כוכבים כתיב חטאה גדולה ובלשון הרע כתיב (תהילים י״ב:ד׳) לשון מדברת גדולות, ללמדך שכל המספר לשון הרע מגדיל עונו כנגד עון עבודת כוכבים .
(ערכין ט"ו ב׳)
פסוק לא:ויעשו להם וגו׳. תניא, ר׳ עקיבא אומר, לא שצריך אדם לפרט את החטא, שהרי הכתוב אומר (תהילים ל״ב:א׳) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אלא מהו שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב, אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שיאמרו די גרם להם שעשו אלהי זהב .
(יומא פ"ו ב׳)
פסוק לא:אלהי זהב. תניא, ר׳ לוי אומר, מפני מה אין כהן גדול משמש ביוהכ"פ בבגדי זהב, מפני שאין קטיגור נעשה סניגור, אתמול ויעשו להם אלהי זהב ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)
פסוק לב:ואם אין מחני נא. אמר שמואל, מלמד שמסר נפשו עליהם .
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק לב:מחני נא וגו׳. א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן, שלשה ספרים נפתחים בר"ה, אחד של רשעים גמורים, ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינונים, א"ר נחמן בר יצחק, מאי קרא ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, מחני נא – זה ספרן של רשעים, מספרך – זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת – זה ספרן של בינונים .
(ר"ה ט"ז ב׳)
פסוק לד:וביום פקדי ופקדתי. תני משום ר׳ יוסי, עת היא מזומנת לפורעניות .
(סנהדרין ק"ב א׳)
פסוק לד:וביום פקדי ופקדתי. א"ר יצחק, אין לך כל פורעניות שבאה לעולם שאין בה אהד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם .
(שם שם)