יחרד האיש וילפת הקרב הקרב להבין אמרי בינה ומי זה ערב לבו לפרש בים אשר עשה שלמה נשאו נהרות חכמתו דכים בעים רוחו רוח אלקים ואיה איפה חכמים מחוכמים יודעי חכמה לעתים בשום שכל והבין במקראי קדש הלולים גדולים חקרי לב נבון וחכם כמוהו כל סתום לא עממוהו אין חקר לתבונתו ורוח מבינתו כנחלים נטיו עד שכמעט נטיו רגלי חז"ל עם עומק חכמתם מהבין דבריו ומאמריו ובקשו לגנזו כי מצאו בו דברים מטים עשה סטים חוטאי' העם לפי שטחיות הבנתם ולא יבינו כי המה מים שאין להם סוף עמוק עמוק מי ימצאנו על כן כל איש יעמיק ישכיל על דבר ימצא טוב ודברים טובים נמצאו בו כאומרם ז"ל תזל כטל אמרתם ספיר גזרתם תחלתו וסופו יראת שמים כי זהו היה מעיר לעזור לבלתי גנזו כאשר ביארנו במאמר הלזה באורך בשערים לשכנו ידרשנו המבקש משם כי לא העתקתיו פה כי שם ביתוכדי שלא לכפול הדברים אי לזאת קראה משה ביאורו זה
דברים טובים יען נמצאו בו דברים טובים דברים צדיקים דברים המצודקים כדברי חז"ל ואם הם עמודים כראי מוצק חזקים כלם נכונים למבין וישרים לישרים בלבותם דברים המתיישבים על הלב ובלב כל חכם לב הנה כי כן אני אל אלקים אקרא אליו אתפלל אליו אתחנן ארדוף אשיג אחלק אמרי אמת כי הוא אלקים אמת ומלו עולם המלמד לאדם דעת ה' הוא הטוב בעיניו יעשה יודיע דרכיו למשה יכונו המחשבות ויתקנו הרעיונים:
ירום הודו ויתעלה הדרו על כל הטובות אשר ה' גומל לאדם. למה שהיה כי רם על כל הנבראי' האדם כי הן הוא המקיים העולמות כלם על כל מוצא פי ה' אשר יקיים בתורת ה' חפצו ובמצותיו אשר בהם גומר ומקנה רוחניות קדושה בעולם הגשמי הלז כי יערה עליו רוח ממרום לקיימו בל יהיה כעשן נמלח לחמריותי פן כמקרה גוף האדם אשר אין רוח אלקים בקרבו כי הוא כרקב יבלה גם הוא יקרנו ודרך קיומו העולם הלזה הלא הוא כי יאחז צדיק מדתו לההביל העולם ועניניו מצד עצמם ושתיקר בעיניו העה"ב ולא יהיו אצלו העולם הלז ומלואו רק ככלים והכנות לקנות בהם חיי העולם הבא כמציב סולם מוצב ארצה להגיע השמימה ע"י עסק תורה ומצות אשר יעשה באברים גשמיים וחלקי העולם אשר בהם יעשה האדם מצות ה' אשר צוה ה' לעשות ע"כ בא שלמה בחכמתו בסוף ימיו וישם ראש פנת אמרי ספר כתב לההביל חלקי העולם ויעש ממנו פנה ממנו יתד אל שלמות האדם להשכיל להיטיב כי בו יתן אל לבו כי כל מעשה תקפו של העולם הלז לא לאכול מטובו ולשבוע מפריו הוא ויהי למלא בטנו ולהתענג בדשן גופו כ"א שיהיה כל טובו בטול וחשוב כעפרא דארעא מעלה על רוחו כי בצאתו מרחם אמו ברוח אלקים בקרבי מאתו ית' כיוצא מדירת קבע ובא אל דירת עראי או אל יוצא מכרך לעיר לסחו' במיני פרקמטיא להבי' ביום מועד טרף לביתו יהי למלא נפשו מכל מקנה קנינו אשר רכש בעיר אשר הלך שמה להתענג בדשן בכרך אשר יצא משם כי שם ביתו שם ינוח מכל עמלו אשר עמל בעיר אשר הלך שם אך מי שלא טרח בעיר לצבור כעפר בצר ערום ישוב אל מקומו כאשר בא ותחת התענגו יהיה מצטמק ורע לו כי הנה כל החזיון הזה יקרה לכל איש ישראל היוצא מדירת קבע העול' העליון מהתענג ומרוך בהיכלי מלכו של עולם ובא אל דירת עראי העול' הזה לשאת ולתת בתור' ומצות להבי' אל גנזי המלך הקדוש בעולם העליון למלא נפשו מכל עמלו אשר עמל בעולם הלזה אך אם יבחר דרכו בעה"ז להיות יושב ובטל מעמל תורה ומצות ויתענג בדשן אכול משמנים ושתות ממתקים יהיה למלא בטנו לאכול לשבעה ולמכסה עתיק וישליך עמל תורה ומצות אחרי גוו טוב ממנו הנפל כי הרוח תשוב אל האלקים ריקה מכל טוב מלוכלכת מטיט יון חלאת כל עון וכל חטאת ומי עשה לו את כל הרעה הזאת אם לא החשיב ובלתי ההביל הבלי טובות העולם הזה כי ע"כ קו לקו יצא יצוא מאחרי ה' עד מאוס בטוב ובחור ברע ע"כ בא שלמה בחכמתו ובזה היחל ללמד לאדם דעת לההביל עניני העולם כי בדבר הזה יאחז צדיק דרך ה' לגמור בלבו כי אין טוב בלתי אם עבודת ויראת ה' כל היום והוא אשר גמר אומר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו':
והנה לבא אל הענין. נשים לב אל שינוי השם והתוארי' אשר שינה בספ' הלז מבשני ספריו הנותרי' ואומרה כי הנה אמרו רז"ל למה נקרא שמו קהלת מפני שהיה מקהיל קהלו' ברבי' להשמיע את חכמתו עוד ארז"ל ואם אמר אדם אחר הבל הבלי' כו' היו אומרי' מפני שלא ראה טובה מימיו אמר כן אבל למי נאה לומ' כן לשלמה ולפי דרכם זה אפש' כי גם אלה דברי שלמה והוא כי הנה פי המדבר לפני עמים רבים ונכבדים הלא יירא אם בכלל דבריו המצא תמצא תפיסה מה בדבריו שלא יעדר ולא יבצר איש מכלל מרובים יאחז בעקב פח הדבר ההוא לו' לא כן דיבר וע"כ מה שרוב המון גוים עולה על רוחם כי לא דבר ריק הוא עושר וכבוד וטובו' העול' הזה וכשמוע א' גדול מדבר ואו' כי הכל הבל הפך סברתם לא יבצר איש מלדבר ולו' אולי לא שלם הוא מטובות העולם הזה וע"כ יהבילם אך לו היה מלא כל טוב לא היה מהביל אותו כי הנה יין שכרות רב טוב העולם הזה משכר ונותן אל לבו כי דבר גדול הוא ומרוממתו על כל המעשי' לו' כחי ועצם ידי עשה לי את כל הכבוד הזה ימשך מזה כי ע"כ החי יתן אל לבו וימנע מלדבר בדבר ההוא ע"כ אמר שלמה הנה עם היות דברי קהלת המקהיל קהלות ברבים אשר לא יבצר מכללם משים לאל מלתו במה שהוא הפך דעת ההמון עכ"ז ערב אל לבו לאומרו למה שהוא בן דוד מלך בן מלך וגם מלך בירושלים רבתי בגוים שרתי במדינות ובכן לא יירא משוט לשון שיאמר איש שעל העדר אושר העולם הזה ממנו מהבילו וע"כ הבל הבלים אמר קהלת כלומר במקהלים ולא אבוש. או יאמר בשום לב אל מה שחזר והזכיר שמו בפסוק השני ולא סמך על מה שהוזכר בראשון וגם אומרו זה פעמים הבל הבלים וגם אומרו אח"כ הכל הבל והוא כי הנה אמרו רז"ל בגמר' כי שלשה זמנים עברו עליו מלך והדיוט ומלך מלך בתחלת מלכותו והדיוט כשהשליכו אשמדאי ארבע מאות פרסה והיה מחזר על הפתחים ואומר אני קהלת הייתי מלך כו' ולמ"ד לא חזר למלכותו' והיותר צודק הוא דעת האומר שחזר אך לא חזקה ממשלתו בכל גלילות העמים כ"א בירושלים וגלילותיה ומכלל דבריהם למדנו כי מה שנקרא קהלת בעצם היה קודם היותו הדיוט כי לא בהיותו הדיוט מחזר על הפתחים היה או' אני קהלת כו' יורה באצבע כי קהלת נקרא בראשי' מלכותו שהיו מקהלות כל רבים עמי' מתכנסים לשמוע את חכמתו ונבא אל הענין והוא כי היה מקום לו' כי עודנו ביקר תפארת גדולתו בראשית ממלכתו שאליו יבאו מאפסי ארץ סרים אל משמעתו לא היה מהביל העולם כי גדול כבודו בעיניו אך אחרי נפלו והיה הדיוט מחזר על הפתחים וראה כי להבל דמה או הסכים ואמר כי הכל הבל ע"כ אמר דעו איפה כי בכל מעמד שלשת זמניו הבל ההביל את העולם ויבז לו בלבו וז"א דברי קהלת שהוא הזמן הראשון שהיה מקהיל קהלות ישראל והעמים וכן בהיותו משולל אדר מלכות ולא היה תוארו רק בן דוד ולא מלך וזהו בן דוד וכן כשחזר להיות מלך שלא פשטה מלכותו רק בירושלים תמיד היו דבריו לאחדים כי מאז היה קהלת וגם אחרי כן בשני זמנים הנותרים תמיד הבל הבלים אמר וזהו הבל הבלים אמר מאז נקרא קהלת ולהמשיך סוף הכתוב בזה יהי' שיעור הכתוב דברי קהלת שהוא הזמן הראשון וגם בשני שהיה בן דוד משולל תואר מלכות וגם בשלישי כשיהיה מלך בירושלים תמיד הי' דברו באופן אחד ופירש ואומר הנה הבל הבלים אמר קהלת כלו' בזמן הראשון שהיה אז בתוקף מלכותו אך מסבר' בלבד כי לא נסהו עדיין אך אח"כ בזמן השני לא בלבד אמר שהוא אמירה בלי נסיון כי גם ראה וחתם כי כן וזהו שחזר ואמר הבל הבלים סתם כלומר כי בא זמן שלא הוצרך לאומרן והוא הזמן השני הנזכר באומרו בן דוד ולא תאמר כי אולי כששב למלכותו אחרי נפלו חזר לומר כי טוב לו עתה מאז נפל שדוד ויהיה הטוב הזה חשוב בעיניו לזה אמר כי גם בזמן השלישי הסכימה דעתו כי הכל הבל בין בחינת היותו מלך בין בחינת היותו הדיוט וזהו הכל הבל נמצא כי אומרו הבל הבלים אמר קהלת חוזר אל אומרו תחלה דברי קהלת ומה שחזר ואמר הבל הבלים חוזר אל אומרו בן דוד ואומר הכל הבל חוזר אל אומרו מלך בירושלים כמדובר. והנה ארז"ל כי שבעה הבלים הם כנגד מעשה שבעת ימי בראשית והנה לכאורה יקשה כי ביום השביעי לא נעשה דבר אך הנה רבותינו ז"ל הקשו דקשו קראי אהדדי כתוב א' אומר כי ששת ימי' עש' ה' וכתוב א' או' ויכל אלקים ביום השביעי כו' אלא ששת ימים עשה ה' והיה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה הנה שגם יום השביעי הי' חידוש בעולם ואפשר שעל בחינה זו נכלל מעשה השבת עם שאר מעשים שבכל יום ויום אך עדיין קשה איך קורא למנוחה מעשה והיא שב ואל תעשה אמנם הנה קושיא זו גם במאמר ההוא כי איך מתרץ קושיות הכתוב שאומר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה דמשמע שהוא דבר קנייני והלא אינו אלא שביתה ממעשה ולא מעשה ומלאכה אך לבא אל הענין נשית לב אל אומרו היה העולם חסר מנוחה אם המנוחה היא שביתה ממלאכה כמשמעו מה חסרון היה בעולם שיאמר היה העולם חסר מנוחה וגם להשכיל באמיתת הדבר נשית לב ג"כ אל מאמר הכתוב באומרו שבת וינפש כי אין למלת וינפש הבנה כ"א הוא ענין שביתה הרי אמר שבת. אך הוא כי הנה כתבנו בהקדמה כי זה דרך כל דבר גשמי כ"א אין איכות דבר רוחני בקרבו אינו מתקיים ועד ממהר אדם כי ימות שבהעדר נשמתו ממנו נפסק וכלה. וההיקש בעולם כי גשמי הוא ואם אין שפע רוחני נשפע בו יפסק ויאבד והן אלה דברי חכמים באומרם היה העולם חסר מנוחה והוא כי למה שהעולם גשמי הלא יפסק ויתקלקל והוא העדר המנוחה בלי ספק כי לא ינוחו הארבעה יסודות זה עם זה כי יתפרדו ויפסידו וישתברו והיה צריך יערה עליו רוח שפע ממרום כנפש אל הגוף לתוך מנוחת התערבותם לקיימם אך בימי החול אין בהם הכנה להריק שפע ההוא בעולם עד שבא שבת הגדול והקדוש ובאה אותה המנוחה ונתקיים בה העולם וזהו שבת וינפש כי שבת ממלאכה וישפיע רוח נפשיי אל העולם נמצא כי אין מעשה גדול מזה כי על ידו נתקיים העולם ואצלו ית' הפליג והריק שפע נקראת מלאכה ופעולה כמה דאת אמר מה רב טובך וכו' פעלת לחוסים בך הרי באנו עד תכונות המאמר ההוא כי גם בשבת נעשתה מלאכה והיא הנקראת מנוחה כמדובר אך אצל המאמר שאנו בו גדלה הקושיא עד מאד בדרך אחרת והוא כי היעלה על לב יקרא שלמה בחכמתו אל שפע קדוש שישפע בשבת כנפש אל העולם לקיימו הבל שיאמר כי הנעשה בשבעת ימי בראשית הם שבעה הבלים. אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל מאמר' ז"ל האומרים שאם אין תורה אין עולם שהיא כנפש אל הגוף והוא אחד מהפירושים הנאמרים על ברכת התורה באומרו וחיי עולם נטע בתוכנו שהיא התורה המחיה את העולם והנה אחר אשר הוכחנו כי הקנה ית' רוח שפע כנפש לגוף מה צורך אל התורה אך הנה הוא כי בלי התורה אין אותו השפע מתקיים בעולם כי איך תתקשר עם אדמת עפר אך התורה היא המקיימו בה כמדובר. ונבא אל הענין והיא כי הנה ארז"ל בב"ר והובא בשוחר טוב כי ששה דברים קדמו לעולם והם תורה וכסא הכבוד ותשובה וגן עדן וגיהנם ושמו של משיח שנ' לפני שמש ינון שמו והנה בביאורנו לב"ר ביארנוהו ביאור רחב כי שם מקום כבודו אך הנה כלל הדברים הוא כי בלעדי אותם הששה דברים או שבעה למדרש שמוסיף גם האבות לא היה העולם מתקיים ע"כ הקדימם תחלה והענין דרך קצרה כי הנה בלתי שפע עליון אין העולם מתקיים ולעכירות איכות העול' הזה היה בלתי אפש' לקבל השפע מאתו ית' כ"א ע"י התאצל כסא הכבוד להשתלשל השפע ע"י הולך ומתעבה ולהיותם ראוים לקבלו צריך זכות תורה ומצותיה כנודע כי תחלה עולה למטה איכות אור קדושת עסק תורה ומצות וממשיכין אור שפע עליון ע"כ הכריחו ז"ל שם שהתור' נבר' תחלה ואח"כ כסא הכבו' כי עולים תחלה אורות תורה ומצות ואח"כ יורדים דרך התהפכות בהשתלשלות כסא הכבוד אורות שפע עליון לתקן עולם ולמה שיצר לב האדם רע ומונע השפע ברא תשובה וזכות אבות ומקדש לכפר ושכר ועונש שהם גן עדן וגיהנם למען הביאם אל התשובה ולמען יראו כי גם החומר יקנה גם הוא אושר ולא יהרהרו לאמר איה שכר הגוף העוסק גם הוא בתורה ומצות כי הגן עדן הוא לנפש לבדה ע"כ נברא שמו של משיח שהוא ינון כי נקרא כך כמשז"ל בשוחר טוב שנקרא כך על שעתיד ליינן ישיני עפר שהוא תחיית המתים ומעתה ברא ית שמו זה למען יהיה זכרון לבני ישראל על אושר הגוף גם הוא שיהיה אז. כלל הדברים כי ע"י שבעה אלה יש קיום למעשה בראשית ובלעדם הכל הבל וגם המנוחה הנבראת בשבת אם נצייר מנוחתו בלי תורה הנבראת קודם לעולם אין בה אושר וטובה כ"א אין התורה להבל דמתה כי לא תתקיים אין ממש במנוחת שבת נמצא כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית בלעדי השבעה דברים שנבראו מקודם הכל הבל ובזה יצדק מאמרם ז"ל כי כל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל כלומר בלי מה שנברא קודם לשבעת הימים שהם השבעה דברים הנבראו קודם לעולם ובזה ימשך פסוק שאחריו כמבאר הדבר ואומר מה שאמרתי שכל הנברא בשבעת ימי בראשית הבל שהוא בלעדי הז' דברים שקדמו לעולם הלא הוא כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שהוא תחת השמש שהוא תחת הגלגל יומי ולא יעמיל במה שלמעלה ממנו שהוא בתורה ומצותיה שהוא שיעמול במה מלמעלה בעולמות הרוחניים כי שם פועל העוסק בם שהם הדברים שקדמו לעולם:
או יאמר הבל הבלים וכו' בשום לב אל אומרו תחלה הבל ל' יחיד וסמיך ליה הבלים ל' רבים וחזר וגמר הבל ל' יחיד וסמיך ליה הבלים ל' רבים וחזר ואמר הבל ל' יחיד וגם מל' הכל מה בא להוסיף ולרבות. ויתכן על דרך רז"ל שעל מעשה ימי בראשית ידבר אך לא על שבעתם כ"א הששה והוא כי הנה ביום הראשון נכללה כל הבריאה לגמרי אך בדקות שהיו בכח בשמים ובארץ ובמים כמ"ש רז"ל אלא שבכל יום היה יוצא מתוך מה שנברא בראשון מן הכח אל הפועל כענין תוצא הארץ תדשא הארץ ע"כ אין ליום הראשון בחינה מתייחסת אל יום השני כי זה כולל את כל וזה תולדה אחת מן הפרטים על כן אמרו עליו ל' הבל בל' יחיד אך השני והשלישי נתאחדו במה שבין שניהם נגמרה מלאכת המים כי על כן לא נאמר בשני כי טוב שלא נגמרה ב' מלאכת המים ע"כ כללם בתיבה א' ועל שניהם כאחד אמר הבלים אך יום הרביעי הוא כראשון שאין הסמוך לו לפניו ולאחריו דומה אליו ע"כ אמר עליו הבל ל' יחיד אך על חמישי וששי שהצד השוה שבהם שבשניהם נבראו כל הב"ח אדם ובהמה על ייחוד זה כללם בתיבה א' אמר הבלים והנה היה עדיין מקום לו' כי לא לכלול את אדם כיון באומרו הבלים עם שגם בכלל כל ברואי יום הששי היה כי הלא הוא יציר כפיו יתברך ובשבילו נברא העולם כלו ולמה יוכלל בכלל הבלים ע"כ חזר ואמר הכל הבל והוא כי אדם נקרא כל כי הוא כולל ד' עולמות שעי"כ הוא כסולם להוריד שפע מעולם העליון ע"י עסק תורה ומצות כמדובר בפ' ויצא ועוד כי בו היו כל נשמות העתידות לבא בעולם כמאמר רז"ל פר' כי תשא בש"ר ושע"כ נאמר לאיוב איפה היית ביסדי ארץ איפה שלך היכן היתה נמצא כי אדם יקרא כל וכמאמרנו על פסוק הכל כאשר לכל ובזה יאמר פה אפילו מי שהוא הכל שהוא אדם הוא הבל והיא במה שכתבנו שמכוין כל מעשה בראשית משולל מעשה שקדם שהם השבעה דברים שקדמו לעולם שהם תורה וכסא הכבוד כו' כי גם האדם בלי תורה הבל הוא באמת וזהו שסמך ואמר מה יתרון וכו' לומר מה שלהבל דמיתי את האדם הוא בלי תורה כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שעמלו הוא תחת השמש ולא באשר עמלו למעלה מן השמש שהוא בעסק תורה ומצות שעל השמים כבוד פעלו. ובמדרש חזית הבל הבלים ר' הונא בשם ר' אחא אמר דוד אמר דבר א' ולא פירשו ופירשו שלמה בנו שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירש דוד אביו דוד אמר אדם להבל דמה לאיזה הבל אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש בא שלמה ופי' הה"ד הבל הבלים אמר קהלת רבי ישמעאל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה לאדם ששופת ז' קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחייו ויעשם כצל כאיזה צל אם כצלו של כותל יש בו ממש אם כצלו של דקל יש בו ממש בא דוד ופירש ימיו כצל עובר ר' הונא בשם ר' אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום עכ"ל וראוי לשים לב מה הוקשה לו בכתוב שהוצרך לו' שהוא פירוש אל מאמר דוד ועוד היעלה על לב ידבר על הבל של תנור או כירה שהוצרך לדחותו וגם מה ממשות יש בהבלן ועוד אומרו הה"ד שהוא כמורה באצבע לו' זה הוא מאמר שלמה הבל וכו' ולא אחר ואין כל מאומה מזה בכתוב ועוד אומרו לאדם ששופת וכו' והלא אין בנמשל אפילו קדרה אחת וכן בענין הצללים מה ענין כל מיני צללים שהזכיר וגם מי הכריחו לומר שזה סמך על זה וזה על זה וגם ראוי לשית לב מה בין היות האדם הבל להיות ימיו כצל כי הכל יראה ענין אחד:
אמנם הנה הוקשה לו כמה דברים. א' שאם פירוש אומרו הבל הוא אפיסה והעדר איך יצדק בו מנין כי הכל א' ועל הדרך הזה הוקשה לו בכתוב אדם להבל דמה כי מה דמות נעריך אל האפס לומר שהאדם דומה לו. ב' למה נפל הדבר עד מלת מנין שבעת הבלים. ג' למה אמר שלשה פעמים הבל ושני פעמי' הבלים ולמה לא סמך האחדים לבד והכוללים לבד. ד' כי ראה שני דברים נזכרים בדוד ושניהם בשלמה והם כי אדם הבל וימיו צל ודוד מטיל ה"א הידיעה בהבל באומר להבל דמה ובפת"ח הלמ"ד ולא בשו"א ולא עש' כן בצל רק אמ' ימיו כצל בשו"א ושלמה היפך כי אמר הבל הבלים וכו' בלי ה"א הידיעה ובצל הטיל ה"א הידיעה באומרו ויעשם כצל בפת"ח הכ"ף ע"כ גזר אומר כי דוד אמר להבל הידוע שהוא המפורש בדברי שלמה ושלמה שהטיל ה"א הידיעה בצל הוא שסמך על פירוש דוד כלומר צל הידוע במאמר דוד ועל הקושי הראשון גזר שהבל זה הוא מגזרת הבלו של תנור ובמה שמבאר מתיישבים השאר והיא כי בא ללמד דעת את העם בל יעלה על לבם כי ידם תקפה בחיי העולם הזה וזה בשני דברים א' כי יראה איש כי חום טבעי שלו חזק ואמיץ אומר בלבו מי יורידני ארץ עד אורך ימים. ב' כי יאמר איש הנה דרך אנשים להאריך עד שבעים שנה ובזה יהיה נכון לבו בטוח שעדיהם יגיע ובכלל הדבר שלא יעלה על רוחו שפרוש מן העולם עד עת צאת נפשו במותי ולא כן הוא כ"א בכל יום ויום הוא הולך ופורש מן העולם ומתקרב למות וזה מאמר דוד על הדבר הראשון אמר אדם להבל דמה שהבלו וחום חיוניותו להבל הידוע שפירש שלמה דמה והוא שבעה הבלים שאמר כי אין חום טבעי של אדם כהבל של תנור שיש בו ממש וכח התמדה שנוכל לו' שיתמיד הבלו יום או חצי יום ולא אפילו כהבל של כירה שנבטח שיתמיד חומה ב' וג' שעות כ"א כמו ששופת שבע' קדרות על גבי כירה והן זו על זו שהבל הכירה מחמם בעצם הקדרה הראשונה ומהבלה מתפשט אל השנית שעליה וממנה אל השלישית ועל דרך זה משתלשל החום עד השביעית כי אין ספק שאין כח בהבל השביעית אחר שבעת השתלשלות אלו והיא כי הנה השתלשלו' שפע המקיים העולם ידמה לשבעה קדרות שעל גבי כירה והענין כנודע מרז"ל כי שבעה רקיעים הם ערבות מכון מעון זבול שחקי' רקיע וילון וגם אמרו כי וילון אינו משמש כלום כ"א נכנס שחרית ויוצא ערבית שבו מתחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי למיעוט אורו אין בו כח לפרוש ולהבהיק אור השני שעליו מתוכו ועל כן צריך להסתלק בכל בקר להראות מה שבשני ואין זה רק למה שההבל שהוא מקבל בא לו דרך שבעה מסכים כי הלא הוא יתברך רוכב בערבות הוא רקיע העליון ומקבל הכל ושפע מאתו ית' כמשל הכירה המחממת הקדרה הסמוכה לה בעצם וממה שמקבל ערבות משתלשל מרקיע לרקיע עד וילון ומאשר הולך ומתמעט בהשתלשלות אין בו להבהיק אור רקיע אל וילון וזהו אומרו שהבל השביעית אין בו ממש וע"כ נכנס ומסתלק שחרית ויוצא ערבית להראות שימוש חמה ולבנה כוכבים ומזלות שבשני כן האדם דומה הבלו לזה כאלו אין כח בו להתקיים יום ולילה בשלמות כ"א כנכנס לעולם שחרית ויוצא ממנו ערבית לגלות השגחת יתברך שמקיים בנו חדשים לבקרים מקיימו ימים ושנים וזה הודיענו שלמה בהזכיר שבעה הבלים לרמוז אל שבע השתלשלות ועל הדבר השני שבוטח האדם על ימי שנותינו שבעים שנה הוא מה שפירש דוד באומרו כצל עובר והוא שמפרש דרך סמיכות באומרו צל של עובר שהוא של עוף בעת שפורח ועובר ממקום למקום שאם היה חוזר אל הצל שהוא עובר ופונה ממקומו עדין היה אפשר יהיה כצלו של אילן העובר ממקומו אך הכריחו ה"א הידיעה של כצל שאומר שלמה שמורה שהוא מפורש במקום אחר וז"א דעבר וטוליה עבר עמיה לומר כי שניהם נזכרים בכתוב הצל והמוצל שעובר עם הצל והענין כי הנה שלשה הדרגות הן. א' צלו של כותל כי שתים הנה טובות המסתופף תחתיו א' שהצל עב והוא מחסה לו ומסתר השמש לא יכנו בשום צד ב' שיודע כמה יתמיד הצל ההוא לפי העת מהיום ידע עת התהפך השמש או סלוקו אך בצלו של אילן תמצא השנית אך לא הראשונות כי בין ענפי האילן עובר השמש ומכה בו בצד מה מבין ענף לענף אך צל עוף כשפורש כנפיו יחסרון שתיהן כי בין נוצה לנוצה יעבור שמש ולא יודע עד כמה יהי נצב בל יסע ממקומו וילך צלו והנה חסרונות אלה הנה הנם באדם שלא ידע את עתו וגם לא יהיה בטוח מהכות בו שמש הצרות כי אין לך אדם שאין לו יסורין באופן שאינו כצל כותל ולא כצל אילן אלא כצל עוף בשעה שהוא פורח שעובר וצלו עמו לומר מה שכתבנו כי אין מיתת האדם בא כרגע בעת סילוקו כ"א תמיד מהולדו הולך ומת וזהו שנשא המשל אל עוף דפרח וטוליה עובר עמיה כן האדם הוא הולך עם ימיו הנמשלים אל צלו מש"כ אם היה המשל אל עוף בשעת שהוא נצב היה הנמשל שגם לאדם יש התייצבות בחייו ואינו מת רק בסלוקו כעוף שאינו פורח רק בנסעו ממקומו ושמואל אמר כצלן וכו' ראה והנה גם שבעוף בפרוש כנפיו מתוך אויר שבין נוצה לנוצה נכנס שמש אך צל גופו של עוף הוא עב כך יתעתד לצרות סביביו אך לא בגופו לרוב בני האדם ע"כ אמר כצלן של דבורים שגם בצל גופן אין ממש וכן אין רגע בלי הפסד והתכת הלחות שרע גם לבריאים בגופם:
מה יתרון לאדם וכו' הלא אמרתי לך כי הכל הבל גם האדם אשר בשבילו נברא העולם אך דע איפה כי איננו מקיים העולם השפל כי אם בבלתי עשות עיקר ממנו זולתי בעניני העולם העליון וזהו מה יתרון וכו' לומ' פקח עיניך וראה כי מה יתרון או שלמות יקנה ויהיה לאדם בכל עמלו אשר יעמול בדברים אשר המה למטה לארץ תחת הגלגל היומי ארציים וחומרים ולא להביט אל עושהו לעבוד עבודתו ולשמור משמרתו ולהגות בתורתו הרוחנית אשר על השמים כבודה כי היא ומצותיה הן הנה המקנים השלמות הנצחי העליון הרוחני עד אין תכלית. ולספר בדופי העמלים בדברים הגשמים אמר דור הולך ודור בא וכו' והענין כי אמרו רז"ל במדר' שוחר טוב על פסוק האויב תמו וכו' קוסטנטינוס בנה קוסטנטינה רומילוס בנה רומי פוליוס בנה פולייא והם תמו וחרבותיהם קיימות אבל הוא ית' לא כן חלילה כ"א וערים נתשת אבד זכרם המה וה' לעולם ישב כי הוא יתברך מבלה את מעשיו ואין מעשיו מבלים אותו כאשר יקרה לאשר קראו בשמותם עלי אדמות כי מעשיהם ואדמתם בלו וכלו אותם והדבר הלזה אחשבה אמר קהלת באומר דור הולך ודור בא וכו' לומר מה גדלה מאד טעות המתעסקים בדברים ארציים המבלים את העוסק ועמל בהם כי הנה בעינינו ראינו דור הולך ודור בא והארץ אשר אנשי הדורות עשו עיקר ממנה ומעניניה היא העומדת לעולם ומבלה ומכלה אותם עם שגם היא עתידה להכלות והוא הוללות וסכלות מה שא"כ לו התעסקו במלאכת ה' ותורתו כי הלא המה היו נשארים וקיימים לעד לעולם כי יתדבקו בקונם אף כי הארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו נפשות הצדיקים נצחיות עד אין קץ כנודע. וזרח השמש וכו' מאמרם ז"ל שאמרו עד שלא בא שמשו של צדיק פלוני זרח שמשו של פלוני הנה למדנו כי בצדיקים הכתוב מדבר לפי דרכנו ואמר הלא אמרתי לך כי הרשעים הבל המה כי מעשיהם מבלים אותם והנה היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי הלא גם הצדיק מה יתרון לו על הרשע אחר שכמות זה כן מות זה וגם הארץ מבלה אותם ע"כ אמר כי הצדיקים הנמשלים לשמש המאיר לעולם לא כן המה כ"א וזרח השמש ובא וכו' והענין כי כאשר השמש יחשוך בבואו עם שלא כבתה נרו ולא חסרה אורו כ"א אדרבה אור החמה יהיה שבעתים כי שם הוא משוש דרכו ויגיה חשכו כמאמרם ז"ל באומרם כי גלגל חמה יש לו נרתק ובריכה של מים לפניו ובשעה שהוא יוצא מתיש הב"ה כחו במים שלא ישרוף את העולם הנה כי עיקר זריחתו היא למעלה אחרי כי בא השמש מלמט' ואשר נראה למראה עינינו כי חשך השמש בבואו אינו כי ה' מנע אורו ממנו שנסתרה דרכו ממנו ונעלמה מעיני כל חי כן הצדיק בהסתלקו לא יחסר טובו ממנו ואדרבה שמה מרכבות גאונו מעת לכתו לבית עולמו הולך ואור באור החיים ואף כי יראה לעינים כי חלף הלך לו הוא בערך ראותינו כי עיני בשר לנו וז"א וזרח השמש וכו' כי זריחת השמש ובואו הוא כהולד הצדיק ומותו וכאשר השמש לא יחסר אורו בהסתלקו אדרבה אל מקומו העליון שואף ומתאוה לשוב מפני כי זורח הוא שם בעצם כי שם עיקר זריחתו בלי נרתק ומלבוש כן הצדיק לא יגיע אליו חסרון בהסתלקו כי הלא אדרבה שם עיקר זריחתו כי שם שרשו ועיקרו ומקומו שמשם חוצב ואל מקומו ההוא שואף כח נפשו כי זורח בעצם ומאיר הוא שם:
הולך אל דרום וכו' הנה המתרגם פירש אזיל כל סטר דרומא ביממא ומחזיר כל סטר ציפונא בליליא וכן פרש"י ז"ל ויתכן לפי זה מה שלהלוך היום קרא הליכה ולהלוך הלילה קרא סבוב עם שהכל סבוב לפי האמת וגם אומרו הולך ב' פעמים בין זו לזו או' סובב זה שלש רגלים אמנם למה שעיקר המכוון הוא להלוך היום ואין הלילה רק להשלים הסבוב לחזור להאיר ביום שאחריו לכך קראה סיבוב ובכן נמשיך שיטתנו לפי דרכם והוא כי אחר אומר כי הצדיק בהסתלקו ממנו הולך לאור באור החיים והעיקר אצלנו כי פעמים שלש חוזר האדם לבא לזה העולם כאז"ל ואפילו נפש צדיק כנודע ואם שם הוא משוש דרכה ומקום דבקותה למה תשוב טוב לה עוד היא שם ע"כ להשיב על זה אמר הולך וכו' לומר כי כאשר השמש הולך הליכתו המכוונה ביום וסובב בלילה כדי להשלים הסבוב לחזור להאיר ביום כן הצדיק סובב סובב ומתגלגל רוחו בעולם הזה ב' פעמים כדי להתיישר בהלוכו בשלישית והכונה עד יצא כנוגה צדקו כדי שיהא אחרי כן בפעם השלישית הולך הרוח הליכתו המכוונ' שהיא צורך השגת שלימותו הראוי אליו כי ע"י הסיבובים תשיג נפשו ההליכה האחרונה וזהו אומרו הולך הרוח כי היא המיוחדת ולא אמר סובב כי הוא הכנה אל ההליכה שבאחרונה ולבל יאמר איש למה הוצרכה נפש צדיק לשוב זה שלש רגלים ולא די בפחות אחר היותו צדיק ואמר תדע למה הוצרכה פעם שלישית הלא הוא על כי עד כה בשני הפעמי' על סביבותיו שב הרוח כלומ' כי לא השיגה יד שלמותו בפעמי' הראשוני' לבא עד תכונת נקודת המקו' המיוח' וראוי לו בע"ה לפי בחינת רוחו רק הי' משיג עד סביבותיו של נקודת מקומו קרוב אל הנקודה סביב עד הפעם השלישי וזהו על סביבותיו וכו' לומ' כי עד כה קודם השלישי על סביבותיו שב ולא בנקודתו המיוחדת לו. או יאמר ועל סביביתיו כי על ידי סביביו שב הרוח אל מקומו הראוי לו ואמשול לך משל למה הדבר דומה לנחלים שכולם הולכים אל הים והים איננו מלא וכו' והוא כי הנה כל הנחלים הולכים שם אל הים והים אינו מלא וע"כ אל מקום שהנחלים הולכים הם שבים ללכת פעם אחר פעם כ"א היה הים מתמלא לא היו כל הנחלים שבים שם ללכת שלא היה מחזיר אותם כך כל הנשמות הולכים אל הים היא השכינה הנקראת ים כנודע ואלו פעם אחת היו כל הנשמות מתתקנות מחסרונתן היתה השכינה מתמלאת מיד כי בהשתלם כל הנשמות היא מתמלאה בכל הבחינות ולא היו צריכות להיות שבות ללכת עוד שניה ושלישית אך על כי הים איננו מלא בהליכתן כי לא נתקנו פעם א' ע"כ הם שבים ללכת והנה היה מקום לומר כי הנה מתלאה שיצטרכו להתגלגל פעמים שלש לזה אמר כל הדברים יגעים וכו' לומר הלא יצא עתק מפי איש לדבר ולומר כל הדברים יגעים כי אפי' לשאר נשמות ישראל הקרובות באיכותך צריך יגיעה אך דע איפה כי כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר כי לפי ההשגה הגדולה המושגת על ידי הגלגולים לא ליגיעה תחשב התגלגל פעמים ושלש עם גבר כי הלא לא תשבע עין וכו' והוא כי כל כך תזדכך הנפש בתקוני גלגולים עד גדר שאחרי כן לא בלבד בהיות הנשמה משוללת גוף כ"א שגם בגוף ונפש עתיד הקב"ה כנודע מרז"ל להיות ראש חולה לצדיקים ודורש להם ומסתכלים ורואים ומראים באצבע ושומעים פנים בפנים מפיו ית' משא"כ במתן תורה שיצאה נשמתם ולא יכלו לסבול לא ראיה ולא שמיעה ואמרו דבר אתה עמנו וכו' וזהו השגה גדולה מהשגת מלאכי השרת האומרים איה מקום כבודו ואלו תהיה ראיה מהדרך העברה לא יפלא כ"כ וכן אם היתה שמיעה עוברת אך הנה לא תשבע עין לראות שיסתכל ויתמיד ולא ישבע ויחפוץ תמיד לראות כי קדוש יאמר לו גם הוא חוזר אל הפסוק אל יהרסו אל ה' לראות לומר כי לא כימים הראשונים שנצטוו אל יהרסו אל ה' לראות כ"א אדרבה לא תשבע עין לראות וכן לא תמלא אזן משמוע מפיו ית' ולא יאמרו דבר אתה עמנו וכו' כמאז והיה אפשר לומר כי מפני כבודו ית' לא נזכר את מי יראו ואת מי ישמעו אך אין המקרא חסר כי חוזר אל השם הנזכר הוא שכינה כמדובר:
או יאמר כל הנחלים הולכים וכו' הנה דרך הספר הקדוש הלזה לדבר כדרך חוקר ומקשה ומתרץ והנה אחר אומרו כי סיבובי נפש הצדיק הם לתכלית ותועלת נמרץ אמר דרך חוקר כי מי יאמר שהוא לקנות שלמות הלא אפשר כי כאשר ראינו סבוב הנחלים שהולכים אל הים ואינו בשביל שלמות שמגיע אל הים או אל הנחלים כן יקרה לאדם בסיבובי גלגוליו והוא כי הנה כל הנחלים הולכים אל הים ולא שהים קונה בזה שלמות כי הנה הים איננו מלא ע"י סיבובי הנחלים והליכתם אליו וגם הנחלים בעצמם אין קונים שלמות בזה וזה משני טעמים הא' שלמקום שהנחלים הולכים שם הם שבים שהרי בכל סבוביו אינו קונה מקום מובחר מהראשון וגם אינו שב לנוח כמדובר ברוח הצדיק כ"א ללכת שהוא לחזור ולהלך ע"כ יוכל איש לגזור אומר ולומר כי גם כל הדברים יגעים מבלי תועלת ותכלית כמשל הנחלים ופי העולם מתנהג כך מאליו ולא שגלגולי רוח כל בשר איש הולכת להשתלם ושבכל פעם הולכת אל מקום מובחר מהקודם עד השלישית שמגעת אל מכונתה העליונה כי אולי כמקרה כל הנחלים עם הים גם לה יקרנה ולא הוצאה תולד' זו מהשמש למה שכל העולם צריך וזה תכליתו מש"כ לנחלים כי גם שקצת נחלים משקים קצת מקומות אינו בכולם וז"א כל הנחלים וכו' כי אמר מלת כל לכלול כלם ע"כ לסתור תולדה זו אמר לא יוכל איש לדבר לאמר לא יוכל איש לדבר כדבר הרע הזה והראי' כי הלא לא תשבע עין וכו' והוא כי הנה החוקרים הכריחו ואמתו חדוש העולם והיותו לתכלית אשר פעלו יוצרו ובלתי מקריי לשלשה סבות א' מצד רוב גדלו וכמות ארץ ושמים וכל צבאם. ב' מצד חכמת סידורו ותיקן סיבובו והשתלשלותו יורה כי כלם בחכמה עשה הוא ית'. ג' לרוב התמדתו ועל שלש אלה גזר אומר כי העולם בלתי מקריי ונברא לתכלית וזה יאמר קהלת הנה לא יוכל איש לדבר כי כל הדברים יגעים לבלתי שלמות תכלית כי הלא לא תשבע עין מלראות העולם ומלואו כי מי יוכל לראות את הכל הרי הטעם האחד ועל הב' האחרות אמר ולא תמלא אזן משמוע כ"א יאמרו לאיש מסדורו של עולם וחכמת עניינו או מרוב התמדתו מאז נברא אין צ"ל שלא ישיג מדעתו כ"א גם אם יוגד לו לא תמלא אזן איש משמוע ואיך יתכן יהיה כל זה לבלי תכלית ושלמות וזהו שלא נאמר ולא תשבע בוא"ו כ"א לא וכו' להיות שהוא תחלת ענין לומר הראויות כמדובר:
מה שהיה וכו'. אחרי אומרו כי יש תכלית טוב לעולם כ"א יתוקנו ברואיו ועוד יחליפו פעמים שלש עד יצא כנוגה צדקת הצדיק השם מגמתו חיי הע"ה כי ישית עמלו בתורה ומצות ולא יפנה אל הבלי העולם הזה כמו זר יחשב שיבת הנפש אחרי מיתה בעיני הנמשכים אחר הטבע ושתהיה פה מתוקנת לחזור לעתיד בגוף ומה גם עתה החומר כי עפר הוא ואיך יתוקן אחרי שובו אל הארץ כשהיה. והנה מאמר רז"ל בגמרא על קושי אמונת התחיה מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כל שכן ומדרש חזית על פסוק מה שהיה כבר הוא אם יאמר לך אדם וכו' אמור הרי כבר היה זה בעולם כי הרי אליהו ואלישע ויחזקאל החיו מתים ועל דרך זה יאמר פה לפי דרכנו לומר אל תתמה באמרי כי הנפש תשוב ליתקן וגם גוף הצדיק כי לא מה שהי' וכו' והוא כי מה שהיה הוא הנפש הנקראת הויה כד"א ויהי האדם לנפש חיה היא בעצמה אשר תשוב תהיה לעתיד ומה שנעשה והוא הגוף כד"א נעשה אדם הוא עצמו שיעשה וא"כ אל יפלא בעיניך הדבר כי הלא ראינו כיוצא בו בעולם לעיני הכל ולבל תאמר אם מה שהיה הוא שיהיה וכו' הלא טוב טוב היה ישאר הדבר מתחלתו כשהיה ולא יצא יצוא ושוב כמה פעמים ע"כ אמר ואין כל חדש תחת השמש כלומר מה שאין כל חדש הוא תחת השמש שהוא בעולם השפל אך למעלה יש ויש כי כל אשר סיגל תורה ומצות בעה"ז ויתר אורות וחופות ותקונים למעלה עד אין מספר וע"כ שולחה הנפש פה לחדש האורות הגדולים ההם כנודע ליודעי חן וגם כי לעומת זה לא יעדרו עונות וחטאות הנה מהם יתמרקו בגהינם בגלגולים עד יאבד זכרם ואורות תורה ומצות יהיו חיים וקיימים עולם ועד למעלה מן השמש בעולם העליון שלמעלה מהגלגל היומי. או שעור הכתוב כי אחרי אומרו וזרח השמש וכו' ועל סביבותיו וכו' ודחה הסברא ההפכית באומרו לא יוכ' איש לדבר וכו' אמר עתה אם תאמר נא ישראל מה הוא הריוח שיש לגבר בבא נפשו פה פעמים שלש אחרי שובו אחרונה להתלבש בגוף בארץ הלזו כי יחיו מתינו והלא ירידה תחשב לה אחרי אשר עלתה ודבקה בקונה אחרי תום הגלגולים הלא הוא כי מה שהיה הוא הרוח הוא שיהיה כלומר נקיה מכל סיג וחלאה כאשר היתה נקיה וברה בבואה בתחלתה וזהו מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה באומרו יתברך נעשה אדם שהיה החומר זך מאד ובהיר מעין אשר יתלבש המלאך בבואו פה כי על כן אמרו שתפוח עקבו של אדם היה מכהה גלגל חמה לומר כי היותר עכור שבחלקי חומרו היה זך מגלגל חמה לומר שהוא מעין הלבוש המלאך שלמעלה מלעולם הגלגלים שהוא יותר בהיר הוא מן החמה ולכן אמר שמה שנעשה הוא שיעשה אחר כך אל חומר זך כנעשה באדם אינו מן התימה שהנפש שגם היא כאשר היה באדם תבא אל חומר זך שיעשה מעין אשר נעשה באדם וש"ת אם כן מה הרויח כל הנברא אם כל שלימותו אינו רק לשוב אל מה שהיה מתחלה ולא יתכן שהעדר ותקון הקלקול יספיק לז"א ואין כל חדש וכו כי מה שאמרנו שאין כל חדש הוא תחת השמש אך למעלה יש חדושי אורות רמים ונשאים אשר נקנו בתורה ומצות זולת תקון אשר עותו:
יש דבר וכו'. הלא אמרת כי אין כל חדש תחת השמ' והלא יש דבר שיאמר האיש הנזכר למעלה לעתיד לבא ראה זה חדש הוא אינו כי כבר היה וכו' הוא ענין מאמרם ז"ל במדרש על פסוק מה שהיה כבר היא שאם יאמר אדם איך יהיה לעתיד איש בגוף ונפש חי לעולם אל תתמה שהרי אליהו הוא חי וקים לעולם וזה יאמר פה לפי שנותינו הנה יש דבר אשר יאמר ראה זה חדש הוא שהוא כי נראה לעתיד אדם חי לעילם והנה זה חדש הוא כי לא נראה כדבר הזה ואפילו הארבעה שלא חטאו מתו בעטיו של נחש ואיכה תאמר כי אין כל חדש תחת השמש אל תאמר כדבר הזה כי הנה כבר היה לעולמים וכו' והוא אליהו כי היה חי לעולמים וש"ת אולי לא יהיה חי לעולם לזה אמר אשר היה מלפנינו כלומר מזמן הרבה מלפני דורותינו אלה ועודנו מי ולא נשתנה כי הנה הוא בהויתו אשר היה מלפנינו כ"א היה משתנה מחמת זקנה היה ניכר אך מהיות הוא אשר היה מלפנינו בלי שינוי יראה כי לעולם יהי כן מברכת מלכו של עולם. או יאמר יש דבר שהאיש הנזכר יאמר ראה זה חדש הוא והוא בית המקדש העתיד שיהיה רוחני מן השמים מש"כ ב' הבתים הראשונים הנה כבר היה לעולמים כי נברא והוא למעלה בעולם העליון שנברא לשני עולמים לעולם העליון אשר הוא בו עתה ולעה"ז שיהיה בו כמאמר הכתוב מקדש ה' כוננו ידיך כמפורש בסמוך ומתי היתה הווייתו בתחלה הנה אשר היה הוא מלפנינו שהוא מלפני כל הנמצאים והוא משבעה דברים שקדמו לעולם תורה וכ"ה ובית המקדש וכו'. אין זכרון וכו' הלא אמרת כי מה שהי' הוא שיהי' כי התחיה לא תפלא כי כב' היתה בימי אליהו ואלישע ויחזקאל וש"ת הלא יש תשובה כי אין העול נתקן לישאר קיים נצחי כי הלא גם בתחיות ההם לא נתקיימו לעולם לזה אמר אל תשוה אלו לאלו כי הנה אין זכרון לראשונים הם אשר החיה אליהו ואלישע וגם לאחרונים שיהיו ע"י יחזקאל עם אשר יהיו באחרונה בתחיית המתים כי יתקיימו לעד כמאמר תנא דבי אליהו שהקב"ה יעשה להם כנפים וכו' שהוא כי גם חומרם יהיה כ"כ זך שידמו למלאכי השרת בעלי כנפים כאשר יתבאר במקומו בס"ד:
אני קהלת וכו' הלא אמרתי לך כי כל טובות העולם הזה הבל המה הנה ממני תראו כי הנה אני קהלת מקהיל קהלות כל רבים עמים כי מושל בכיפה הייתי ועכשיו אינני רק מלך על ישראל בירושלם בלבד ולא בשאר העולם וכן יראה מרז"ל בגמרא כי כאשר דחפו אשמדאי ממקומו וירד לשערים היה מחזר על הפתחים ואומר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים נראה בזמן גדולתו כאשר משל ממשל רב על הגוים ועל הממלכות אלא שאחר שהחזירוהו מלך על ישראל בירושלים כמאמרם ז"ל מלך והדיוט ומלך ועל אחריתו זאת יאמר לפי דרכנו הייתי מלך על ישראל בירושלים וש"ת הלא אמרת כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שהוא תחת השמש שהם עניני העה"ז אך לא כן לעושה עיקר מתורה ומצות והלא אתה עסקת בם והיית מקהיל קהלות להדריכם לזכותם ולמה ירדת לשערים בכל הרעה הבאה עליך דע לך כי הנה נתתי אל לבי לדרוש מהזולת מאנשי החכמה וגם לתור אני בחכמה לחפש כתייר הזה להבין מתוכה על כל אשר נעשה תחת השמים אם הוא מבחינות השגחה או מהמזל וכיוצא ואשר אמרתי לדרוש מבני אדם כן עשיתי לראות מה יענו והנה אומרם הוא ענין רע הוא מה שנתן אלקים לבני האדם לענות ולהשיב בדרוש הלז וזהו נתן וכו' לענות בו והוא כי לא ישיגו מראות דברים בלתי ראוים כענין רשע וטוב לו צדיק ורע לו או כמות זה כן מות זה כצדיק כרשע וההיקש ביתר דברים רעים לכל מראה עיני הרואה כ"א אמור הוא ענין רע כלומר אין ספק כי הוא ענין רע הגורם לצדיק הרעה ההיא או לרשע הטובה ההיא על ענין רע אשר למדוכאים תחתיו וכיוצא בזה אך לכוין אל פרטות הדבר הגורם לכל דבר ודבר לא ידעו ולא יבינו ומה שנתתי אל לבי לתור ולחקור בחכמה כתייר הזה היוצא מעירו חוצה אל עיר זולתה לחפש אם טובה היא אליו הלא הוא כי ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש בלי השקפה אל סוד הנעלם אשר מעל לשמש כבודו כי אין רואה אותו והנה רואה אני שתים רעות המבלבלות דעתי. א' כי הכל הבל הוא ונפסד ובלתי מתקיים ומה בצע בעולם כזה שנית ורעות רוח כ"א היו כל האדם משלימים נפשם ורוחם פה טרם מותם החרשתי כי יקבלו שכרם אחרי כן בעולם העליון ולא היה לריק אשר בהבל בא אך רוא' אני רעות רוח שאדרבה מרעיעים ומשברים רוחם באשר לא טוב יעשו ואיך נאמר שבאים לעולם בני אדם לתקן את אשר עותו והנה הרעות רוח שאני רואה הוא כי מעות לא יוכל לתקון כי ימות בלי חמדת תקן ואשר לא בא לתקן עוותו רק להשלים חסרון עשה טוב הצריך לנפשו כדי להמנות בכלל השלשים צדיקים שבכל דור לקיים בם את העולם רואה אני אותו בלתי משתלם באופן כי לא יוכל להמנות והולך חסר מהעולם כאשר בא. או שיעור הענין והנה הכל הבל כמדובר ורעות רוח מראות ברוע הנהגת העולם לפי הנראה לאשר עיני בשר לו כענין דמעת העשוקים ואין להם מנחם או צדיק ורע לו או הפכו באופן כי אשר הוא מעוות ובא פה ליתקן מאשר עוותו לא יוכל לתקן כי יהיה משוגע ממראה עיניו אשר יראה וכעס ויפקפק בהשגחה ויוסיף לחטא וגם החסרון כמדובר לא יוכל להמנות כי גם שלא מהחוטאים הוא ימנע מלהשתלם על פקפקו בהשגחה ע"כ מה עשיתי כתייר הזה היוצא אל עיר זולת עירו לראות אם תיישר בעיניו כן אמרתי אלכה לי אל החכמה חצונית בחקירת השגת יד שכל אנושי למצוא טעם מה ולהיות כי ראוי לבא אליה אם לא למלא כרסו מחכמת התורה ועושה עיקר ממנה וגם מתנהג בחסידות עושה משמרת למשמרת התורה פן החיצונים יחטיאנו וכולי האי ואולי ע"כ אמר הנה אני תחלה דברתי אל לבי לאמר הנה מלאתי כרסי מהתורה כי הנה הגדלתי והוספתי חכמה וגו' כי מלאתי כרסי ממנה ולא בלבד מה שלמדוני כ"א והוספתי חכמה אני על שהייתי מלא חכמת התורה גם הוספתי בה כמה גדרים וסייגים כמו שאמרו רבותינו ז"ל על איזן וחיקר וכו' שעשה את התורה ככפיפה שיש לה אזנים שעשה משמרת למשמרת התורה לבלתי יחטאו באופן שאיני ירא פן תוציאני החכמה הזרה מדבקות התורה ע"כ אחרי ההכנות האלה וגם לבי אשר נתיעצתי עמו גם הוא מעצמו ראה הרבה חכמה ודעת ועל ידי כן ואתנה לבי לדעת חכמה היא חכמת התורה לעשות עיקר תחלת ממנה פנה ממנה יתד ואגבה אשתף גם דעת הוללות ושכלות היא חכמה חצונית שהיא הוללות הם דעותיה הכוזבות וגם היא שכלית שענינה דברים שכליים כפי שכל אנושי ע"כ נקראת היללות ושכלות בשי"ן ולמה שאינו בחכמה אלקית שהיא השכל האמתי למעלה משכל אנושי עד אין קץ ע"כ אמר לשון שכלות שבהתחלף השי"ן לסמ"ך הוא סכלות בערך חכמת תורתו ית' ואמר דברתי אני עם לבי לאמר עם שאינו לאמר לזולת הלא הוא למה שאין מדרך שלומי אמוני החכמים לדבר ולאמר הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר לפני כי היא מדה מגונה ורעה עד מאד ע"כ אמר לו אם אמרתי הדברים האלה בפני בני אדם היה דבר מגונה אך אינו רק עם לבי לאמר בינו ובינו שהוא בקרב לבי כי עמו ראוי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה מש"כ לפני איש זולתי. ונחזור אל הענין שנתן אל לבו עם עשות עיקר מהתורה לאחוז ג"כ מהוללות ושכלות חכמה חיצונית לחקור אולי אמצא איזה טעם להנהגת העולם אך ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח כלומר אצ"ל שעוזב אירחות יושר החכמה אלקית ללכת בדרכי חשך החצונית כ"א גם זה שהוא בדרך אשר בחרתי שעם שהגדלתי והוספתי חכמת התורה וגם עתה ממנה עשיתי עיקר על כל זה ראיתי כי גם זה רעיון רוח הוא רעוע ושברון הרוח ונפש כי הנה ברב חכמה כמוני בתורה רב כעס עלי מאתו יתברך שנתחברתי אל הזרה והכנסתי צרת התורה לביתה בעבור הרעימהו בכעוס עלי תתרועע נפשי כי לפי רוב חכמתי הקדושה היה ראוי לי להתרחק מהזרה ועוד כי הנה ויוסף דעת כמוני יוסף מכאוב כי תגדל חקירתו וירד למעמקי סברות רבות ורעות כי יעמיק ישחית אז יותר על כל חוקר אשר לא יוסיף דעת. או יאמר כי ברוב חכמה רב כעס בחקירתו שיכעוס על בלתי מוצאו יישוב על פי הזרה אל תורת ה' וייראו נגדיות עד אין קץ וזהו כי ברוב חכמה היא חכמת התורה רב כעס על מנגדים המתרבים בזרה ואז אם נחרץ להעמיק הראי' לפי שכלו ליישב אותם אם יוסיף דעת כמוני יוסיף מכאוב כי אשר אין שכלו גדול מאד ישיש כי ימצא תשובה מה לתקן כל ניגוד ואז יניח לי אך המוסיף דעת הרבה על כל תשובה יוסיף מכאוב בקושי כי לרוב החדוד ירבה הניגוד וקושית ומכאובות וחייו אינם חיים ונמצא הולך בחשך ומה גם שהכעס הנז' יסתום הדרכים לפניו כי שמעתא בעיא צילותא ע"כ אמרתי אל לבי לכה נא והפרד מהחצונית ועל מה שאינך משיג ע"י חכמת האמת לבדה לדעת הדברים על אמיתתן הוא כי ההשגה בעיא צלותא ובהעדר שמחה ממני כי אני נעצב על ראותי קושי ההנהגה ואין משיג תשובה ע"כ נעלמה ממני אז יותר לכן אנסכה ואמזוג העצב בשמחה שעל ידה אשיג ואתה לבי ע"י כך אל תירא מהמשך אחר מציאות השמחה כי אם וראה בטוב הנמשך מהצילותא שהיא ההשגה שהיא התכלית לרדת אל עומק אמיתת הדרושים והנה גם הוא הבל כי הלא איך אעשה להביא את השמחה אחר שעמי עצבון ההבל ורעות רוח שמתדבק רוחי אל דברים הרעים שאני רואה תחת השמש אם אתפוש הקצה האחר שאטפל בשחוק והתול שאביא לפני משחקים על עצבוני לבא מב' הקצוות אל מצוע שמחה לא יתכן כי הנה לשחוק אמרתי מהולל ולא יתיציבו הוללים לנגד עיני ואם לא אעשה רק להקנות בעצמי בחינת שמחה בלבד הנה ולשמחה אמרתי מה זו עושה כלומר מה יהיה הדבר שזו עושה כלומר כי אין דבר ששמחה זו הנזכר יספיק להביא שמחה בלבי אחר היות בי העצב הנזכר אם לא השחוח אשר מאסתי בו. עוד אפשר דרך אחרת בהמשך הכתובים אני קהלת וכו' והוא כי אחר ההבילו כל ענייני העה"ז אמר אני קהלת מקהיל קהלות כל רבים עמים בהותי מלך על ישראל בירושלים לא נמנעו כל יתר עמים מלבא עד ירושלים לשמוע בלמודי ואז להעמידה על האמת נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה בחקיר' וחפוש על כל אשר נעשה תחת השמש אם הוא הבל או יש בו ממש לעשות ממנו עיקר והנה הוא ענין רע מצד עצמי כי לא טוב עשות עיקר ממנו רק הכנה אל העוה"ב בעשות ממנו עראי ואם נתן לבני האדם את כל אשר תחת השמש לא לעשות עיקר רק לענות בו שהוא עסק מה בלבד כדעת המפרשים שאומרים לענות הוא ענין משא ומתן ועסק מה אז הנה לא הייתי חפץ להשמיע ברבים כי לא נשמעו ממני אך מה אעשה והוא ענין רע כי נתן והניח האלקים לבני האדם לענות ולדבר בו ולא אוכל לישמט וגם כי הנה ראיתי אני את כל אשר נעשה תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח שכל ענייני העה"ז הבל ומרעיעים ומאבדים רוחם ונפשם עליו בעשות עיקר מחיי שעה ומניחים חיי עולם על כן הוכרחתי להצילם מתוך ההפכה וחשכה הזאת אך אמרתי מה אעשה להוכיח וליסר את הכל לתקנם ומעוות לא יוכל לתקון כי הלא גם אני בלתי ישר בזה והוא כי הרביתי כסף וזהב ונשים ולא אוכל לתקן את הזולת שלא יאמרו לו טול קורה וכו' ואם אומר אולי מן השמים מנו ויתי להוכיח את העם ולהדריכם גם זה לא יתכן כי הלא וחסרון הוא שלמות כמוני לא יוכל להמנות מן השמים ממונה על הזולת כי איך ישמעו ויתקבלו דברי הבלתי שלם לשומעיהם על כן:
דברתי אני עם לבי תחלה לחשב חשובונות נפשי בה שעל ידי כפרי בעדי תחלה יקובלו דברי וזהו דברתי אני עם לבי לאמר כלומר כדי לאמר אח"כ לזולת חכמה שלמדתי ממלמדי והוספתי וגם ממה שלבי ראה הרבה חכמה ודעת וכל זה לא שוה לי לבלתי אתגאל בהבלי העולם כי ואתנה את לבי לדעת חכמה ולא עשיתי ממנה עיקר לבדה כ"א צרפתי עמה לדעת הוללות העושר לשלוח בעד זהב מאופיר וכיוצא ועל הכבוד בהרבות סוסים ותענוגי בני אדם וגם שכלות הוא רבוי נשים המסירות הלב והדעת כי בחכמה שהקדמתי חשבתי שהיא תעמוד לי לבלתי אקלקל לעשות עיקר מהבלי העולם וזהו לדעת חכמה ובבטחי בה סמכתי ולדעת הוללות ושכלות והנה אשמתי גדולה מאד משאר בני אדם הבלתי יודעים כמוני כי מרה תהיה באחרונה וזה ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח לומר כי הנה גם מתחלה ידעתי כי גם זה הוא רעיון רוח כי גם להתחיל בחרמ' הוא שברון הנפ' כי לא על חנם מנע הוא יתברך את המלך מכל אלה מסוסים נשים וכסף זהב כ"א שהחמדה הציקתני לחלק ביני ובין זולתי כי אני לא יוסר לבבי ועל כן על שאלי ידעתי מתחילה שגם זה הוא רעיון רוח ולא עצרתי כח נגד יצרי גדלה אשמתי ואין להקל מאשמתי באמור כי רוב חכמתי גרמה לי כי בטחתי בה שהיא תעמוד לי לבלתי אחטא כי הלא נהפוך הוא כי הלא ברוב חכמה רב כעס לו יתברך עמי כי היה לי להיות יותר דבק עמו יתברך לבלתי עבור מצותיו בשום תואנה בעולם כי סמך היות דעתי גדולה מזולתי אינו בטחון שלא יסור לבבי כי הלא ויוסיף דעת יוסיף מכאוב כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. או ויוסיף דעת ישיג עד היכן פגם החטא מגיע וראוי יוסיף דאגה ומכאוב ליזהר ולישמר שמירה מעולה בהרחק נמרץ או גם ששבתי בתשובה ואתחרט נוחם יסתר ממני כי לבי כואב עלי על אשר לא טוב עשיתי כי ויוסיף דעת כמוני שאמרתי והוספתי חכמה וכו' יוסיף מכאוב וצער ואיככה אוכל להוכיח עודנו כואב ומצטער כי בעי צילותא ע"כ אמרתי אנסכה את המכאוב בשמחה באופן שלא תהיה שמחה יתירה רק מזיגת מכאוב ובאמרי כך אל לבי ואמרתי לו ואתה לבי ראה בטוב אל תהי פנייתך אל השמחה מפאת עצמה רק בטוב הנמשך ממנה לעבוד את קונך והנה גם הוא הבל כי הנה לא יבצר או השמחה לא תחטיאני כ"א שתמשיכני אחר שחוק והתול או תביאני לידי מיני חטאים המתרגשים ממנה אם לידי שחוק הנה לשחוק אמרתי מהולל ואם לשמחה להיות שמחה תמיד שלא יהיה פריה שחוק רק היותי שמח בעצם הנה לשמחה אמרתי מה זו עושה כלומר כמה רעה גדולה זו עושה ויהיה אומר מה כמו מה רב טובך וכו' כי השמחה יתירה תביא גאוה וכל מיני רעות כי כל מקום שיש שמחה יתירה השטן מקטרג להחטיא ולהביא פורענות ח"ו. תרתי בלבי וכו' הלא ראיתי הפלגתי לההביל ענייני העה"ז וקראתי תגר על השמחה כי רעה בעיני אדון העולם היא והנה עיניכם הרואות כי אנכי חזון הרבתי ולא כן עשיתי כי הרבתי מאכל שולחני כנודע מסעודות שלמה ואמרו רז"ל כי לכל אחד מנשיו היה עושה כך בכל יום ובניתי לי בתים אשר אין כהם בכל הארץ שהוצאתי בבנינם זמן י"ג שנה וכרמים ופרדסים שלא חסרה מהם כמ"ש ז"ל אפי' מנטקסה ופלפלין ועבדים ושפחות ושרים ושרות ותענוגי בני אדם ואיך אגעל בשמחה וגם אהביל עניני העה"ז ע"כ אמר דעו איפה כי לא לכוונת ההנאות ביין מאכלות או בראות עיני בבתים וכרמים ופרדסים עשיתי כ"א שתרתי בלבי כתייר הזה לראות ולחפש ולנסות בכל הדברים עד היכן יד עניינם מגעת עד אשר אראה בחוש איזה טוב לבני האדם וכו' ללמדם דעת במה יוציאו מספר ימי חייהם והוא מאמרם ז"ל באלה הדברים רבה כ"א היה אדם אחר אומר הבל הבלים היו אומרים לא ראה טובה מימיו לכך אמר שהכל הבל למי נאה לומר הבל הבלים לשלמה וכו' על דרך זה יאמר פה כי הגדיל לעשות בטובות וענייני העה"ז למען יוכל להורות ולומר הנה כל טובות העולם ניסיתי והמה הבל לכן השמרו לכם מעשות עיקר מהם כי הבל המה וז"א תרתי בלבי וכו' כי אשר היה נחת שולחני מלא דשן אשר לא טוב הוא ומה גם ביין בוגד ומתעה וגם לאחוז בסכלות ופתיות הבלי העולם טובותיו ותענוגיו הלא לא היה רק עד אשר אראה בחוש איזה טוב לבני האדם אשר יעשו וכו' למען אוכל לתת דבר ועצה להם במה יעסקו ואשר יהבילו כי הנני אני אשר נסיתי הכל מהביל את כל טובות העה"ז ולבל יאמרו לו הלא לא טובה העצה אשר נועצת לנימשך ביין כי שחת עצמך בסכנת נפילה תחת יד היין בוגד כי יין ותירוש יקח לב והלא זה מאמר אמו אל למלכים שתה יין ע"כ אמר למשוך ביין את בשרי וכו' לומר הנה בכלל מה שתרתי אני בלבי לחקור ולחפש הוא עד מצוא דרך למשוך ביין את בשרי בלבי ולא את לבי כ"א אדרבה ולבי נוהג בחכמה כי לא עצר כח היין ליקח לב רק למשוך הבשר מלהפסד במכאוב הנזכר ומה שעסקתי בהבל העולם הנקראים סכלות לא היה כ"א ולאחוז בסכלות אחיזה מה ולא עשות עיקר חלילה וזהו ולבי נוהג ומתמיד בחכמה בעצם ולאחוז אחיזה מה בסכלות או שיעור הכתוב תרתי בלבי למשוך ביין לבי את בשרי אחריו במה שלבי נוהג בחכמה למשוך גם את בשרי שלא יעכב במה שירוה במכאוב הנזכר:
