תנ"ך על הפרק - משלי א - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי א

718 / 929
היום

הפרק

מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃בְּנִ֡י אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃אִם־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃כָּל־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃בְּנִ֗י אַל־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ־דָּֽם׃כִּֽי־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃עַד־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃וַתִּפְרְע֥וּ כָל־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃בְּבֹ֤אכשאוהכְשׁוֹאָ֨ה ׀פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃תַּ֭חַת כִּי־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ׃לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. פירשו המפרשים דבראשית מאמר הודיע ברוה"ק דצריך לתת לב למשלים אלו תחת שלש אחד מי אמרם שלמה החכם שבחכמים וזאת שנית בן דוד שיש לו זכות אבות מאד ועוד בה שלישיה שהיה מלך ישראל העם בחר לו יה וזכות הרבים עזרו ומגינו. ורז"ל אמרו משלי מ"ם גדולה שהתענה מ' תעניות לזכות לחכמה. ואפשר דהתענה מ' תעניות כנגד מ' יום שנתנה תורה א"נ כנגד מ' מספר ד' יודין דבשם ע"ב שהוא בחכמה ועיין דבש לפי דף מ"א ואפשר לרמוז דבא להעיר מ' משלי גדולה שהתענה מ' תעניות לזכות לתורה. הגם שהיה שלמה שהיה חכם מקטנותו דכתיב יהיב חכמתא לחכימין. וגם היה בן דוד המפורסם בחסידות. וגם מלך ישראל שסגולת המלך לכוין אל האמת כמ"ש ז"ל. ועם כל זה התענה מ' תעניות לזכות לתורה ומזה ישא כמה ק"ו האדם להיות יגע בתורה לשמה. ועוד רמז שעיקר המוסר הוא הבנוי על פי התורה. אך מוסר על פי השכל לבד לא יועיל לבטל היצה"ר וכמ"ש בקונטריס לב דוד פרק ז' ושם רמזתי בפסוקים אלו ע"ש באורך. א"נ אפשר ונקדים מה שפירש הרב מהר"י חא'גיז בפסוק ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם אזן וחקר ותקן משלים הרבה דהפסוק אינו מובן דמשמע דהגם דהיה חכם והיה ראוי שלא ילמדו ממנו עכ"ז למד דעת והדבר הוא להפך דהחכם הוא המלמד דעת ומי שאינו חכם אינו יכול ללמד ופירש הרב ז"ל במ"ש דאין הלכה כר"מ שלא ירדו לסוף דעתו מרוב חכמתו וז"ש ויותר שהיה קהלת חכם והיה ראוי שלא ילמדו ממנו כר"מ. עם כל זה שלמה המלך עליו השלום עוד למד דעת שאזן וחקר ותקן משלים וע"י המשלים למד דעת את העם עכ"ד ומעין דוגמא אמרו בבראשית רבא ע"פ צפנת פענח צפונות מופיע בדעת ומניח רוחות של בריות בהן ופירש הרב יפ"ת ז"ל מניח רוחן של בריות על ידי משלים באופן שמתישבין על הלב ע"ש וז"ש משלי מ"ם גדולה שהתענה מ' תעניות שלמה החכם בן דוד המופלא מלך ישראל וזכותא דרבים עמו וא"כ ס"ד דאין אדם יכול ללמוד ממנו ע"ד ר"מ לז"א דע כי ע"י המשלים הוא מלמד לכל א' כפי שכלו. יש שיוכלו לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה דבזה הוא מבין התורה וז"ש להבין אמרי בינה. ויש כת אחרת שאינה כראשונה רק יועילו לקחת מוסר השכל. ויש כת פחותה לתת לפתאים ערמה וכו' ומי שהוא חכם ישמע חכם ויוסף לקח וכו' וכל זה עצת שלמה לעשות משלים דעי"ז להבין משל ומליצה וכו' וזו חכמת שלמה ע"ה ללמד לכל לחכמים ולשאינם כל כך חכמים ולפתאים וכל זה על ידי משלים וכל אחד מבין כפי שעורו ולמד לפי מדרגתו:יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו. אפשר שהכונה דעיקר המוסר הוא הבנוי על פי התורה דסגולת התורה להנצל מיצה"ר ואז יועיל המוסר מאד וז"ש יראת ה' היא התורה ראשית דעת המוסר דאז עביד ומהני והאוילים סוברים דמוסר על פי השכל כמוסרי הפלוסופים סגי והם מבזים לצרף חכמה שהיא התורה עם המוסר והם סכלים כי מוסר בלי תורה אינו כלום דדוקא התורה מצלת מיצה"ר ובצרוף המוסר יתישב ויקבע בלבו לשמור ולעשות:שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. אפשר במה שאמרו ז"ל דתורה שבכתב היא כנגד הקב"ה ותורה שבע"פ היא כנגד השכינה וזהו שאמר שמע בני מוסר אביך תורה שבכתב המתיחסת לאבינו שבשמי"ם. ואל תטוש תורה שבע"פ המתיחסת תורת אמך עי"ר וא"ם בישראל:כי לוית חן הם לראשך. כי כל א' מרמ"ח מ"ע סגולה לידבק בשכינה וז"ש כי לוית חן הם לראשך. וכל ל"ת הוא להפרישנו משס"ה כחות הטומאה שלא ישלטו עלינו כמ"ש הרב מ"ז בחס"ל עין יעקב נהר ט"ז. וזהו ענקים לגרגרותיך:בני אם יפתוך חטאים אל תאבה. פירשו המפרשים שלא תאמר טענות לחטאים המפתים שאם תתן להם טענות במרמותם ותחבולותם ינצחוך לכן אתה לא תאמר להם אלא דיבור א' איני רוצה ובכל הטענות שיאמרו לך אל תשיב עפ"י דבריהם. אלא איני רוצה ולא עוד. וזהו אל תאבה:כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם. פירש הרב המאירי ז"ל כי רגליהם ירוצו לרעת עצמם והם ממהרים לשפוך דמם בעצמם מצד שיפלו בשחיתותם:עד מתי פתים וכו'. בצדקת התורה הקדושה כפיה תמכו פל"ך פתאים לצים כסילים להזהירם שישובו:יען קראתי ותמאנו. אפשר שבבטן אמו מלמדין אותו כל התורה ומשביעין אותו ואח"כ כשקורא בתורה ונביאים וקורא ק"ש בכל יום הרי הוא כשומע אזהרת התורה וגם הרהורי תשובה שבאים לו הוא מהתורה וז"ש יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי שהבאתי עליכם יסורין מדה כנגד מדה מחטאתכם ואין מקשיב. ובפשיטות יש לומר יען קראתי ותמאנו שהרי שלמה דיבר ברוח הקודש שהתורה בראש הומיות תקרא וכו'. ואחר זה אם אינם שומעים שפיר קאמר יען קראתי ותמאנו:ושמע לי ישכן בטח. אפשר לרמוז כי שמע גימטריא קדוש דהשומע לתורה ומתקדש בתורה ובמצות ישכן בטח. ושאנן מפחד רעה שהוא גהינם אפילו לעבור דרך שם לילך לג"ע דכיון דהוא קדוש ינוח תכף בג"ע אל מקום הדש"ן דשן ורענן. וס"ת ושמע לי ישכן בטח בגימטריא חלק שיהיה בכלל כי חלק ה' עמו ושקט ושאנן:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך