מזמור מימי שבת דוד בעדולם

בימים האחרונים לשבת דוד בעדולם אחרי עזיבתו עם אנשיו את חשכת המערה להישגב במצודה בעדולם הוכה דוד, כפי עדות פרקים ל"ח-מ"ב, במחלה קשה, ואחרי הרפאו ממנה חיבר זה הפרק, ומוכיח על זה בייחוד לשון פסוק ג': "הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל-עֲוֹנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל-תַּחֲלֻאָֽיְכִי".

הַמַּשְׂבִּ֣יַע בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי:
(תהילים קג ה)

נראה לי כי "עֶדְיֵ֑ךְ" הוא מלשון "מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין"(דניאל ב כא), שביאורו "מסיר", והכוונה: כי ה' השביע, מִלֵּא והשלים באופן טוב מה שהסירה וחיסרה המחלה מבריאותו (או, מה שהכחישה מבשרו), וזה מקביל יפה אל הלשון הבא אחרי זה: "תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי".

עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת ה' וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכָל-עֲשׁוּקִֽים:
(תהילים קג ו)

זה נאמר בנוגע לחיזוק ושיפור מצבו ומצב אנשיו כלפי חוץ בעת ההיא, אשר מצאה ידם לעזוב את המערה ולהישגב במצודה. מעידה על זה לשונו מימים ההם, מימי מחלתו בעדולם: "וַיַּעֲלֵ֤נִי מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל-סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי: וַיִּתֵּ֬ן בְּפִ֨י שִׁ֥יר חָדָשׁ֮ תְּהִלָּ֪ה לֵֽא-לֹ֫הֵ֥ינוּ יִרְא֣וּ רַבִּ֣ים וְיִירָ֑אוּ וְ֝יִבְטְח֗וּ בה': אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר-שָׂ֣ם ה' מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא-פָנָ֥ה אֶל-רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב: רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ אַתָּ֤ה ה' אֱ-לֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר"(תהילים מ ג-ו).

בָּרְכ֥וּ ה' מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ:
(תהילים קג כ)

הכוונה: כי המלאכים עושים דְבָר֑וֹ מתוך הכרה ורצון לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ, להבדיל מכוחות הטבע העוורים, כגון רוח הסערה, שגם עליה נאמר לקמן: "רוח סערה עושה דברו"(תהילים קמח ח), שאינם מכירים בשליחותם.