מזמור שירו לה' שיר חדש
פרקנו, המזמור השלישי ברצף מזמורי מלכות ה' לעתיד לבוא (כפי שנכתב במאמר לפרק צ"ז) עוסק בשמחה והשירה שיהיו כאשר יגלה ה' את מלכותו בכך שהוא יושיע את עמו ישראל.
אין כאן רק שמחה אלא יש גם שירה ותרועה גדולה; "פִּצְח֖וּ וְרַנְּנ֣וּ וְזַמֵּֽרוּ׃ זַמְּר֣וּ לַי-הוָ֣ה בְּכִנּ֑וֹר בְּ֝כִנּ֗וֹר וְק֣וֹל זִמְרָֽה׃ בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְ-הוָֽה׃"(תהילים צח ד-ו). מכיוון שגאל ה' את עמו והושיעם לעיני כל אפסי ארץ, יש בכך גילוי שכינה ותוקף מלכותו בעולם, יותר מאשר בחלק התגלות המשפט בכללות העולם, שבו עסקו פרקים צ"ו-צ"ז. לכן עתה בפרקנו יש תרועה ושירה.
והנה יש להבחין בהבדלים שבין פרקנו לפרק צ"ו.
בעוד שבפרק צ"ו נאמר "יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ׃ יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר׃"(תהילים צו יא-יב), הרי בפרקנו נאמר "יִרְעַ֣ם הַ֭יָּם וּמְלֹא֑וֹ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃ נְהָר֥וֹת יִמְחֲאוּ־כָ֑ף יַ֝֗חַד הָרִ֥ים יְרַנֵּֽנוּ׃"(תהילים צח ז-ח). בפרקנו אינה נזכרת שמחת הַ֭שָּׁמַיִם והָאָ֑רֶץ, וכן לא הוזכרו השדות ועצי היער, שהוזכרו בפרק צ"ו. במקום זאת נתוספו בו תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ, הנְּהָרוֹת וההָרִ֥ים. שאין נזכרים בפרק צ"ו. והדברים צריכים פשר וטעם.
ונראה הביאור בזה, כי כמו שהסברנו במקומו, פרק צ"ו מתייחס לשמחה הגדולה שתהיה בעולם לפני ה', ולכן כאשר מתאר המשורר על דרך מליצה את השמחה הכללית של העולם כולו, הרי הוא אומר נאמר "יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ׃ יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ"(תהילים צו יא-יב), כלומר שמחת כל הבריאה; השמים והארץ, הים והיבשה.
לעומת זאת בפרקנו, אשר עוסק בגילוי יותר נשגב, כאמור, כבר מתייחס לעניין ה'שירה' בעולם לפני ה'. ולכך כאשר בא המשורר לתאר את "שירת" הבריאה, נוקט הוא רק דברים המופיעים בעולם כתופעה מיוחדת, אשר בתכונה זו יש לראות על דרך המליצה ענין של שירה: רעם הים ומלואו והמולת הארץ והיושבים בה, כקול שמחה, וגעש הנהרות, כמחיאת כף. גם ההרים יש בהם משמעות זו, שכן מצאנו שייחס להם הכתוב "וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃"(תהילים כט ו). אבל השמים לא הוזכרו בענין זה, לפי שאין במציאותם כל תכונה של שירה.
[ואמנם גם בפרק צ"ו העוסק בשמחתה של הבריאה, הוזכרה במידה קטנה השירה הנובעת מתוך שמחה זו - 'אז ירננו כל עצי יער'. ועניינו כי תנועת עצי היער יש בה תופעת קול כלשהו, אך תכונה זו אינה נחשבת כתופעה משמעותית כל כך כשאר התופעות הנזכרות, לכן כשבא המשורר להזכיר בתוך פרק צ"ו העוסק בשמחה הכללית גם 'שירה' בזעיר אנפין, נוקט הוא את רינון עצי היער. אולם תופעות העוצמה והקול הגדולים - מקומם בפרקנו, המתייחס לשירה עצמה באופן מיוחד, כדי לבטא את השירה במלא עוצמתה.
ובכך מדוקדקת מאוד תיבת "אָ֥ז", שמשמעה הוא כעין תוצאה. כלומר כאשר תבוא השמחה בעולם, יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם... אז יבוא גם ענין השירה - יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר. ואכן עיקר ענין פרק צ"ו הוא השמחה, אלא שגם כאשר מתייחסים לשמחה באופן כללי, מציינים כי כתוצאה מזו תבוא שירה, והבן.]