תנ"ך על הפרק - שמות ט - חזקוני

תנ"ך על הפרק

שמות ט

59 / 929
היום

הפרק

מכות דבר שחין וברד

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד׃וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם׃וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ׃וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

הנה יד ה׳‎ הויה לפי סברת שקול הדעת יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר על מכת דבר וברד שלא שמשו רביע החדש.במקנך אשר בשדה גם הבהמות שהצלתם מן הערוב על יד רועים לא יוכלו לעמוד בחזקת מכה זו.והפלה בה״‎א.וימת כל מקנה מצרים כלומר כל המת היה ממקנה מצרים ואין לומר שכל מקנה מצרים מת שהרי כתיב וממקנה בני ישראל לא מת אחד וכתיב במכת ברד הירא את דבר ה׳‎ הניס את מקנהו אל הבתים.וישלח פרעה והנה לא מת לפי שאמר משה והפלה ה׳‎ בין מקנה וגו'.ויכבד את לבו כאן לא שייך שישאל רפואה דמי שמת מת, ומי שחי חי.מלא חפניכם דבר זה לא היה מספיק לכל מצרים לפיכך צ״‎ל מעצמו בא השחין ולא מתולדות האש, אלא שאין הקב״‎ה רוצה לשנות מנהג העולם ועושה כענין במקצת הנוהג.מלא חפניכם פיח רמץ ריקול״‎ט בלע״‎ז מגזרת נופח באש פחם.וזרקו משה השמימה בהרבה מקומות נקרא האויר שמים. ומן האויר נחלק ונופל על כולם.לאבק הלמ״‎ד בשו״‎א והאל״‎ף בקמ״‎ץ.באדם ובבהמה פירש״‎י והירא את דבר ה׳‎ הניס את מקנהו אל הבתים זהו לשון פרש״‎י ואינו הפסוק.[ולא יכלו החרטומים לעמד איש לפני אחיו מפני הבושה שהיו מלאים שחין].ולא שמע אלהם כסבור אבעבועות אלו מתרפאות כשאר אבעבועות של מכוה.את כל מגפתי פירש״‎י למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה וכו', הם צמחי האדמה והאילנות שמהרו לבכר והכם הברד. ד״‎א את כל מגפתי כמה מיני חבלות אש וברד אבני אלגביש גפרית שלג קיטור.[את כל מגפתי הרבה ממגפותי]אל לבך שאף לבו של אדם נשבר עליו למפחד מאד. אל לבך הבית בשו״‎א.ולמען ספר שמי בכל הארץ מדה כנגד מדה. אמרת לא ידעתי את ה׳‎ חייך שתצטרך להודיע שמי בכל הארץ.עודך מסתולל משתבח בעצמך שיש לך כח לעכבם, לשון סולו לרכב בערבות.למן היום הוסדה הה״‎א רפה.ועתה שלח העז וגו׳‎ מה שלא הזהיר משה את פרעה במכת דבר לומר שלח העז את מקנך כמו שעשה במכת ברד, י״‎ל פירש לך העז את מקנך והירא את דבר ה׳‎ בקלה וממנה תבין שנאמר כן בחמורה. ד״‎א מה שלא התרה בו על הדבר לפי שהדבר לא היה רק על הבהמות, והברד הכה אדם ובהמה.ואשר לא שם לבו וגו׳‎ גם לשאינם יראים היה מקנה ע״‎י מקרה שלא הוציאום ביום הדבר.וה׳‎ נתן קולות הוא וסנקליטין שלו.ותהלך אש ארצה ממה שנאמר ואש מתלקחת יודעים אנו שיש אש באותה מכה, לא אמר כך אלא בשביל האש ששנתה מנהגה שדרכה לעלות למעלה.ויהי ברד ואש מתלקחת לאחר שמכהו לוקחו האש ושורפו.ה׳‎ הצדיק בכל המכות לא אמר פרעה ה׳‎ הצדיק אלא במכת ברד בלבד. ולמה נאמר אלא אדם שהוא רוצה להלחם עם חבירו ולרצחו פתאום הוא בא עליו והורגו, והוא אמר לפרעה שלח העז את מקנך וגו'.קולות אלהים מודה היה שהיה אלהים. ובשביל שלא אמר שם המיוחד בא משה וחברו, ואמר מפני ה׳‎ אלקינו. פירוש האלוקים הוא ה׳‎ לבדו, ולא תמצא בכל התורה שהזכירו שום אדם כן ואין טענה מן ה׳‎ אלוקים מה תתן לי, במה אדע, אתה החלותה, אל תשחת עמך ונחלתך, שהרי כולם כתובים באל״‎ף דל״‎ת.כצאתי את העיר לפי שאמר למעלה אשר ימצא בשדה וירד עליהם הברד, עכשיו בעת המכה שלא יאמרו ירא הוא לצאת בעבור הברד, אמר כצאתי את העיר אפרש כפי ולא אירא מן הברד. ד״‎א כצאתי מאתך לבא אל העיר, אפרש כפי בתוך העיר. וכן הוא אומר ויצא משה מעם פרעה את העיר וגו'. ד״‎א לפי הפשט מכת ברד נכרת בשדה יותר מבעיר לכך אמר כצאתי את העיר ואראה בשדה השחתת הברד ואתפלל לפי הצורך.[כצאתי את העיר מן העיר].ידעתי כי טרם תשלחו אותנו תיראון כלומר עליכם [תבא] יראה ופחד גדול יותר משל עכשו. ד״‎א ידעתי כי טרם תיראון עדין אינכם יראים שהרי החטה והכוסמת לא נכו ועדיין יש לכם לאכול.נכתה לשון רבות כמו ויהי ידיו אמונה, ועיניו קמה, בנות צעדה. כי השערה אביב מה שלא שתף הכתוב פשתה ושעורה באביבות כמו ששתף חטה וכוסמת באפילות, לפי שהפשתה בין שנזרעה בבכיר בין שנזרעה באפל לעולם הוא גבעול מה שאין בשאר עשבים לכך כתיב הפשתה לבדה, אבל חטה וכוסמת אם נזרעו יחד גדלים הם בענין אחד.והפשתה גבעל משמע אם לא היתה גבעול לא היתה לוקה. חז״‎ק שהרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד.והחטה והכסמת לא נכו לפי שעתיד לומר ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד, ויש פתחון פה לחלוק ולומר הרי כבר נאמר ואת כל עשב השדה הכה הברד, לכך קדם ולמדך כאן ש החטה והכוסמת לא נוכו כי אפילת הנה שמה שלא שבר הברד אכל הארבה, הברד מקלקל את הקשה והארבה אוכל את הרך.כי אפילת הנה לשון אופל שהיו עוד בארץ ולא נראו.כי חדל המטר שלא הבטיחו משה רק בקולות וברד אמר עכשיו משה בדאי הוא ולפיכך ויסף לחטא.ויכבד לבו הוא ועבדיו אמרו אין הקב״‎ה מביא מכה פעם שניה. ד״‎א לפי שאמר למעלה ה׳‎ הצדיק וגו׳‎ משמע שלא היה בלבו לחטוא ולעכבם ועכשיו כשנתחרט כתיב ביה ויסף לחטא. הוא ועבדיו לא מצינו לשון זה במקום אחר אלא לפי שאמר למעלה ואתה ועבדיך נקט ליה הכא כדאמר ויוסף לחטוא לפי שאמר למעלה חטאתי הפעם. כן דרכם של רשעים כשהם בצרה נכנעים עברה הצרה חוזרים לקלקולם. ולשעבר היתה הצרה עליהם כדכתיב הירא את דבר ה׳‎ וגו׳‎ ועכשיו כשעברו היסורים בעטו בהם.כאשר דבר ה' ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך.ביד משה בנבואה שנאמרה למשה, וכן כל ביד משה.חסלת פרשת וארא

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך