תנ"ך על הפרק - עמוס ז - ירבעם בן יואש לא מקבל לשון הרע על עמוס / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

עמוס ז

525 / 929
היום

הפרק

כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וְהָיָ֗ה אִם־כִּלָּה֙ לֶֽאֱכוֹל֙ אֶת־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ סְֽלַֽח־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃נִחַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־זֹ֑את לֹ֥א תִהְיֶ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וַתֹּ֙אכַל֙ אֶת־תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וְאָכְלָ֖ה אֶת־הַחֵֽלֶק׃וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ חֲדַל־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃נִחַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־זֹ֑את גַּם־הִיא֙ לֹ֣א תִֽהְיֶ֔ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃כֹּ֣ה הִרְאַ֔נִי וְהִנֵּ֧ה אֲדֹנָ֛י נִצָּ֖ב עַל־חוֹמַ֣ת אֲנָ֑ךְ וּבְיָד֖וֹ אֲנָֽךְ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר אֲנָ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י הִנְנִ֨י שָׂ֤ם אֲנָךְ֙ בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃וְנָשַׁ֙מּוּ֙ בָּמ֣וֹת יִשְׂחָ֔ק וּמִקְדְּשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יֶחֱרָ֑בוּ וְקַמְתִּ֛י עַל־בֵּ֥ית יָרָבְעָ֖ם בֶּחָֽרֶב׃וַיִּשְׁלַ֗ח אֲמַצְיָה֙ כֹּהֵ֣ן בֵּֽית־אֵ֔ל אֶל־יָרָבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר קָשַׁ֨ר עָלֶ֜יךָ עָמ֗וֹס בְּקֶ֙רֶב֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־תוּכַ֣ל הָאָ֔רֶץ לְהָכִ֖יל אֶת־כָּל־דְּבָרָֽיו׃כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר עָמ֔וֹס בַּחֶ֖רֶב יָמ֣וּת יָרָבְעָ֑ם וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָה֙ אֶל־עָמ֔וֹס חֹזֶ֕ה לֵ֥ךְ בְּרַח־לְךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וֶאֱכָל־שָׁ֣ם לֶ֔חֶם וְשָׁ֖ם תִּנָּבֵֽא׃וּבֵֽית־אֵ֔ל לֹֽא־תוֹסִ֥יף ע֖וֹד לְהִנָּבֵ֑א כִּ֤י מִקְדַּשׁ־מֶ֙לֶךְ֙ ה֔וּא וּבֵ֥ית מַמְלָכָ֖ה הֽוּא׃וַיַּ֤עַן עָמוֹס֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אֲמַצְיָ֔ה לֹא־נָבִ֣יא אָנֹ֔כִי וְלֹ֥א בֶן־נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי כִּֽי־בוֹקֵ֥ר אָנֹ֖כִי וּבוֹלֵ֥ס שִׁקְמִֽים׃וַיִּקָּחֵ֣נִי יְהוָ֔ה מֵאַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ יְהוָ֔ה לֵ֥ךְ הִנָּבֵ֖א אֶל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֑ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֗ר לֹ֤א תִנָּבֵא֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א תַטִּ֖יף עַל־בֵּ֥ית יִשְׂחָֽק׃לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִשְׁתְּךָ֞ בָּעִ֤יר תִּזְנֶה֙ וּבָנֶ֤יךָ וּבְנֹתֶ֙יךָ֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְאַדְמָתְךָ֖ בַּחֶ֣בֶל תְּחֻלָּ֑ק וְאַתָּ֗ה עַל־אֲדָמָ֤ה טְמֵאָה֙ תָּמ֔וּת וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

ירבעם בן יואש לא מקבל לשון הרע על עמוס

מצאנו שני מאמרי חז"ל הדומים מאד בתוכנם. הראשון נמצא בתנא דבי אליהו רבא והשני בגמרא. 

מאמר התנא דבי אליהו

מה נשתנה ירבעם בן יואש מכל מלכי ישראל שהיו לפניו, והלא ירבעם עובד עבודה זרה היה? אלא מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס הנביא שנאמר: "וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל"(עמוס ז י), מיד גער בו ירבעם והוציאו לאמציה בנזיפה. אמר לו: חס ושלום לא ניבא הנביא אותה נבואה, ואם נתנבא כך, לא מעצמו הוא מתנבא כך אלא מן השמים הוא מתנבא. באותה שעה אמר הקב"ה: הארץ אשר אמרתי לאברהם ליצחק וליעקב לזרעך אתננה, הרי נותנה בידו של זה, מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס. ועליו הוא אומר: "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה"(מלכים ב יד כה).
(תנא דבי אליהו רבא יז)

הסבר הגמרא

אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש להימנות עם מלכי יהודה? מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס. מנא ליה דאימני (מנין לו שירבעם נמנה יחד עם מלכי יהודה שהיו רובם צדיקים)? דכתיב (=שכתוב) "תחילת דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיהו, יותם, אחז, יחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל". ומנא ליה דלא קביל לשון הרע (ומנין לו שלא קיבל לשון הרע)? דכתיב (=שכתוב): "וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר: קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו. כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו". אמר (ירבעם השני) חס ושלום לא אמר אותו צדיק (=עמוס) כך, ואם אמר מה אעשה לו, שכינה אמרה לו.
(פסחים פז:)

הסבר המהרש"א

מסביר המהרש"א שדברי אמציה כהן בית אל היו בגדר לשון הרע משום שהקב"ה הבטיח ליהוא שארבעה מצאצאיו ישבו על כסא המלוכה. ממשיך המהרש"א ואומר: "וגם עמוס לא ניבא שייהרג ירבעם בן יואש שנאמר: 'וקמתי על בית ירבעם בחרב', דהיינו שייהרג זכריה בנו של ירבעם. וזה אמציה אמר לשון הרע לשקר לירבעם". אמציה הוציא דיבה על עמוס שאמר שירבעם ייהרג והרי עמוס לא חזה נבואה כזאת. על דברי אמציה אלה אמר ירבעם: חס ושלום שיאמר אותו צדיק כך עלי שאיהרג שאני בני שלישים מיהוא, ואם אמנם אמר שאיהרג כמו שאמרת לי, מה אעשה שכינה אמרה לו כן, ושמא יגרום החטא לחזור מהבטחת "בני ריבעים ישבו לך".

הסבר הרב יוסף חיים

הרב יוסף חיים (בן יהוידע פסחים פח) מסביר את דברי הגמרא שהזכרנו. תחילה שואל הרב יוסף חיים מדוע אומרת הגמרא על דברי אמציה שהם לשון הרע. הכתוב אומר: "וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו. כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו"(עמוס ז י-יא). מסביר הרב יוסף חיים שאם היה אומר (רק) "בחרב ימות ירבעם" לא הייתה נבואתו סותרת את הבטחת ה' שימלכו ארבעה דורות, משום שיתכן שירבעם ימות בחרב ובנו זכריה ימלוך תחתיו, ואם היה מתנבא (רק) ש"ישראל גלה יגלה מעל אדמתו" גם כן לא הייתה נבואת עמוס נסתרת מן המציאות משום שיתכן לומר שאכן גלה יגלה מעל אדמתו כאשר ימלוך בן רביעי מצאצאי יהוא.

עתה, לאחר שניבא כי ירבעם ימות בחרב וישראל גלה יגלה, כלומר תתקיימנה שתי הנבואות בעת ובעונה אחת, משמע שהנבואה איננה נכונה כי אם ימות ירבעם וישראל יגלו, על מי ימלוך הבן הרביעי שהוא זכריהו, הרי עם ישראל לא ישוב להתגורר בארצו?

הרב מדייק את הסברו מלשון הכתוב; אמציה אומר לירבעם: "לֹא־תוּכַ֣ל הָאָ֔רֶץ לְהָכִ֖יל אֶת־כָּל־דְּבָרָֽיו׃"(עמוס ז י), כלומר שאם היה מתנבא רק את מחצית הנבואה, בין שהאיש ירבעם ימות בין שעם ישראל יגלה, אפשר היה לקיים את תוכן הנבואה כפי שהזכרנו. אולם מאחר ועמוס (כביכול) ניבא שתי נבואות הסותרות זו את זו לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו. על דברי אמציה אלה השיב ירבעם ואמר: חס ושלום לא אמר אותו צדיק כך, כלומר, אין הדבר כמו שאמרת כאילו חייב ירבעם ליהרג ועם יגלה מארצו מיד (בו בעת), אלא מדובר בשתי גזרות שיתרחשו בתקופות שונות, ואם ה' אמר לו לנבא נבואה שכזאת, הרי אי אפשר להענישו על שהביא את דברי ה' שנצטווה לאומרם.

הסבר המלבי"ם

המלבי"ם בפירושו על עמוס (ז י-יא) מבאר שאמציה כעס על אשר התנבא עמוס על המקדש האלילי שעמד בבית אל ועל הבמות שנבנו לעבודה זרה במקומות שונים, לפיכך רצה לדבר לשון הרע על עמוס כדי שירבעם יהרוג אותו. אמציה סילף את דברי הנביא כדי לעורר עליו את כעסו של המלך, אך ירבעם לא התפתה ולא קיבל את מלשינותו של אמציה. אמציה אמר שעמוס ניבא שירבעם ימות בחרב, ואילו עמוס אמר "וקמתי על בית ירבעם בחרב". זאת ועוד, אמציה אמר שעמוס אמר שישראל יגלה מעל אדמתו, וגם דברים אלו אינם נכונים. אמציה רצה לומר עוד שהעם מלא שנאה על עמוס בגלל נבואותיו הקשות ובוודאי ישמח מאד להרוג את עמוס, לכן המליץ אמציה לפני ירבעם להרוג את עמוס מבלי לחשוש לתגובות קשות מצד העם.

סיום

כאמור, ירבעם לא התפתה ולא קבל את דברי אמציה. יתרה מזו ירבעם טען שאם אמנם כך אמר עמוס, הרי דבריו דברי נבואה ולא יכל לכלוא את נבואתו ולא לאמרה ברבים.

אמציה לא הצליח להביא להריגתו של עמוס ואז ניסה להפחידו ולהביא ליציאתו מן המדינה ולהגלותו לארץ יהודה, ושם ישב בחברתם של הנביאים מיהודה שאינם מאיימים על המלך ועל הממלכה הישראלית. עמוס השיב לירבעם: אינני חושב לגלות ליהודה כי אינני נביא כדי להתפרסם מנבואתי זו, וגם לא כדי להתפרנס מנבואה אחרת, משום שיש לי בקר וצאן לרוב, וכן יש לי יער של שקמה ופרנסה בכבוד, על כן אשאר במקומי ואמשיך למלא את התפקיד שהטיל עלי הקב"ה, לנבא על עשרת השבטים ולא על יהודה. בגלל שירבעם לא קיבל לשון הרע זכה להיכלל עם מלכי יהודה הצדיקים.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך