חֹזֶה לֵךְ בְּרַח
וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא.
וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא.
(עמוס ז יב-יג)
הרקע לפניה זו היא נבואתו של עמוס הנביא על חורבן ממלכת ישראל. אמציה כהן בית אל, המנהיג הרוחני של הממלכה, מנסה לגרש את איש הא-להים שבא מרחוק, מיהודה, להינבא על "מקדשו" וממלכתו. הוא מציע לעמוס ללכת ולהתפרנס מנבואתו "לאכול לחם" בארץ יהודה.
תגובתו של הנביא דורשת לימוד:
וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים.
וַיִּקָּחֵנִי יְ-הֹוָה מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי יְ-הֹוָה לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל.
(עמוס ז יד-טו)
תשובתו של עמוס נוקבת וחודרת; אינני מתפרנס מעיסוקי הרוחני. אני עוסק בחקלאות כדי להתפרנס. כסף איננו תופס כל מקום בעולמי הרוחני והוא איננו יכול לשמש כל גורם בשיקולי התורניים.
כמסקנה מעשית, נציע לעולם התורה והרבנות את ההצעות הבאות.
א. המכהן במשרה רבנית ישתדל להסתפק במשכורתו הקבועה ולא יבקש, ואפילו יסרב, לקבל שכר על מצוות בהם הוא מעורב.
ב. מי שלומד תורה ומוכן להקדיש את חייו לגדילה בתורה, יקבל עצמו גם בזמן לימודיו לעסוק מספר שעות בשבוע בעשייה למען הכלל, ללא קבלת תמורה. כמו כן, יקבל עצמו כי בתום שנות לימודיו, שיוקצבו מראש, יצא לשדה המעשה ויפעל להחזרת מה שקיבל מעם ישראל בשנות לימודיו.
יחשב בעיננו למעולה ביותר, מי שיכול להיות במדרגתו של עמוס ולא להתפרנס כלל מתורה.
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון בלק תשע"א