תנ"ך על הפרק - ישעיה סג - מי זה בא מאדום / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה סג

397 / 929
היום

הפרק

מִי־זֶ֣ה ׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבָּצְרָ֔ה זֶ֚ה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ צֹעֶ֖ה בְּרֹ֣ב כֹּח֑וֹ אֲנִ֛י מְדַבֵּ֥ר בִּצְדָקָ֖ה רַ֥ב לְהוֹשִֽׁיעַ׃מַדּ֥וּעַ אָדֹ֖ם לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּבְגָדֶ֖יךָ כְּדֹרֵ֥ךְ בְּגַֽת׃פּוּרָ֣ה ׀ דָּרַ֣כְתִּי לְבַדִּ֗י וּמֵֽעַמִּים֙ אֵֽין־אִ֣ישׁ אִתִּ֔י וְאֶדְרְכֵ֣ם בְּאַפִּ֔י וְאֶרְמְסֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְיֵ֤ז נִצְחָם֙ עַל־בְּגָדַ֔י וְכָל־מַלְבּוּשַׁ֖י אֶגְאָֽלְתִּי׃כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם בְּלִבִּ֑י וּשְׁנַ֥ת גְּאוּלַ֖י בָּֽאָה׃וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃וְאָב֤וּס עַמִּים֙ בְּאַפִּ֔י וַאֲשַׁכְּרֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְאוֹרִ֥יד לָאָ֖רֶץ נִצְחָֽם׃חַֽסְדֵ֨י יְהוָ֤ה ׀ אַזְכִּיר֙ תְּהִלֹּ֣ת יְהוָ֔ה כְּעַ֕ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֖נוּ יְהוָ֑ה וְרַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֥ם כְּֽרַחֲמָ֖יו וּכְרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אַךְ־עַמִּ֣י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ׃בְּֽכָל־צָרָתָ֣ם ׀לאל֣וֹצָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הֽוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם׃וְהֵ֛מָּה מָר֥וּ וְעִצְּב֖וּ אֶת־ר֣וּחַ קָדְשׁ֑וֹ וַיֵּהָפֵ֥ךְ לָהֶ֛ם לְאוֹיֵ֖ב ה֥וּא נִלְחַם־בָּֽם׃וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ׃מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֙יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם׃מוֹלִיכָ֖ם בַּתְּהֹמ֑וֹת כַּסּ֥וּס בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֥א יִכָּשֵֽׁלוּ׃כַּבְּהֵמָה֙ בַּבִּקְעָ֣ה תֵרֵ֔ד ר֥וּחַ יְהוָ֖ה תְּנִיחֶ֑נּוּ כֵּ֚ן נִהַ֣גְתָּ עַמְּךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ שֵׁ֥ם תִּפְאָֽרֶת׃הַבֵּ֤ט מִשָּׁמַ֙יִם֙ וּרְאֵ֔ה מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ אַיֵּ֤ה קִנְאָֽתְךָ֙ וּגְב֣וּרֹתֶ֔ךָ הֲמ֥וֹן מֵעֶ֛יךָ וְֽרַחֲמֶ֖יךָ אֵלַ֥י הִתְאַפָּֽקוּ׃כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃לָ֣מָּה תַתְעֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִדְּרָכֶ֔יךָ תַּקְשִׁ֥יחַ לִבֵּ֖נוּ מִיִּרְאָתֶ֑ךָ שׁ֚וּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַחֲלָתֶֽךָ׃לַמִּצְעָ֕ר יָרְשׁ֖וּ עַם־קָדְשֶׁ֑ךָ צָרֵ֕ינוּ בּוֹסְס֖וּ מִקְדָּשֶֽׁךָ׃הָיִ֗ינוּ מֵֽעוֹלָם֙ לֹֽא־מָשַׁ֣לְתָּ בָּ֔ם לֹֽא־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם לוּא־קָרַ֤עְתָּ שָׁמַ֙יִם֙ יָרַ֔דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט
מאת:

מי זה בא מאדום

בטרם נסביר את הפסוקים בפרקנו המדברים בנקמת ה' באדום באחרית הימים, נצטט את דברי רש"י שטרח הפעם, שלא כהרגלו, לכתוב הקדמה לפירושו לפרק: "נתנבא הנביא על שאמר הקב"ה שעתיד לעשות נקמה באדום והוא עצמו בכבודו יהרוג את שר שלהם תחילה... והנביא מדבר בלשון מלחמות בני אדם לבושי בגדים, ובהרגם הרג הדם ניתז על בגדיהם, כי כן דרך הכתובים מדברים בשכינה כדרך בני אדם, לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע".

הפסוקים מתארים דו-שיח בין עם ישראל, או "הצופה העומד על חומות ירושלים"(דעת מקרא), לבין הקב"ה, שבא מכיוון אדום ומהעיר הגדולה שבאדום היא בצרה. בגדיו הדורים בגדי מלך שליט, אבל אדומים מדם רב. "חמוץ בגדים" – "צבועים בדם. וכל דבר שהוא מתנאץ בריחו ובמראיתו נופל בו לשון חימוץ"(רש"י). "בגדיו נראו כאילו נטבלו ונשרו בחומץ יין שמראהו אדום"(דעת מקרא; ועיין מלבי"ם שחולק). ה' צועה ברוב כוחו [= נאזר בגבורה - רש"י], בא להושיע את בני ישראל בשם צדקת האבות, צדקת הדור וצדקתו הוא. "רב כוחי להושיע את ישראל כי בחורבן אדום תהיה תשועה לישראל"(רד"ק). לשאלה מדוע לבושו ההדור של ה' אדום כדורך ענבים בגת, שמתלכלך מעסיס הענבים, עונה ה' שהוא השמיד את אדום כדורך ענבים בגת [=פורה]. וכיוון שהיה כביכול לבדו, ארכה המשימה זמן רב וכל לכלוך דם הענבים הוזה על בגדיו שלו (והמלבי"ם חולק כפי שהזכרנו). הלכלוך הרב מעיד על הנקמה הרבה באדום והכליה המוחלטת שלו.

כשהגמרא מסבירה את טעויותיו של יואב שאחז בקרנות המזבח במחשבה שיינצל, היא דורשת גם את פסוקי פרקנו: "אמר ריש לקיש: שלוש טעויות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה'. (א) טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה. (ב) טועה שאינה קולטת אלא שוגג והוא מזיד. (ג) טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך"(מכות יב.). ופירש רש"י: "שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה, שבתחילה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להיחרב, כדכתיב 'יפקוד י-הוה על צבא המרום במרום [ואחר כך] על מלכי האדמה על האדמה'(ישעיה כד כא), 'חמוץ בגדים' - מדמו של סמאל. ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם, כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע".

רעיון זה, שהמלחמה נגד אדום מתחילה במלחמה עם שרו של אדום, שמענו כבר במאבק הראשון בין שני הכוחות. ערב פגישת יעקב עם עשיו נאמר "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר"(בראשית לב כה), ודרשו חז"ל "שרו של עשיו היה"(בראשית רבה נז ח). וממאבק זה למדו המפרשים על כל המאבקים שבין יעקב לעשיו. וכך גם המאבק הנצחי של עמלק בישראל "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל - ישראל של מעלה... אמר ר' שמעון וכי קלה בעיניך מלחמה זו של עמלק... משום שבכל הצדדים של הקב"ה הייתה"(זוהר בשלח תנז-תנט, מובא בתורת המועדים לרב שלמה גורן עמ' 248). המלחמה בין ה' לשרו של עשיו המתוארת בפסוקים, והטעות המשולשת של המלאך, שימשו את הפייטן שמעון בר יצחק בחברו את הפיוט "ברוך ה' יום יום" המושר בפי קהילות אשכנז בזמירות לסעודת יום השבת. "בבואו מאדום חמוץ בגדים, זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים ויז נצחם מלבושיו להאדים... יחשוב לו בצרה תקלוט כבצר, ומלאך כאדם בתוכה ינצר, ומזיד בשוגג במקלט יעצר. אהבו את ה' כל חסדיו אמונים נוצר" כן יאבדו כל אויבי ה' ורגלי חסידיו ינצור.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך